סקירה קצת יותר רחבה של ענף המכללות למטרות רווח בארה"ב

מכללות למטרות רווח הן, כפי ששמם מלמד, מוסדות לימוד שאינם מלכ"ר יש להם בעלי מניות והן יכולות לחלק רווחים כמו כל חברה אחרת. חלקן נסחרות בבורסה וחלקן בבעלות פרטית.

המשבר הכלכלי שפרץ בסוף 2008 גרם לעלייה דרמטית במספר הסטודנטים שנרשמו ללימודי תעודה ולימודים אקדמיים. בזמן ששיעורי האבטלה עלו ושוק התעסוקה הפך ליותר בעייתי, רבים ראו בכך כאיתות שכדאי להם לרכוש השכלה כדי לשפר את מעמדם התעסוקתי או אפילו כדי לשפר את סיכוייהם למצוא עבודה בכלל. רבים מבין הנרשמים ללימודים היו בעלי הכנסה נמוכה מהסוג שמסווג כסטודנטים "לא מסורתיים". סטודנטים "מסורתיים" הם רווקים צעירים ללא ילדים. בעקבות המשבר חל גידול מאוד משמעותי במספר הסטודנטים הלא מסורתיים כלומר אנשים נשואים עם או בלי ילדים שכבר עובדים במשרה מלאה ו"חוזרים" לבית הספר כדי לשפר את מעמדם התעסוקתי. (אנקדוטה קשורה/לא קשורה: תופעה נוספת שארעה בעקבות המשבר – דווח על גידול חד במספר הטיפולים להסרת קעקועים)

אותם סטודנטים בעלי הכנסה נמוכה נרשמו ללימודים יקרים מאוד במכללות. ברוב המוחלט של המקרים הכשרה במכללה למטרות רווח עולה יותר מבמלכ"רים המקבילים. למשל עבור תואר אסוסיאט (סוג של חצי תואר ראשון, נהוג בעיקר בארה"ב) סטודנט ישלם בממוצע פי ארבע וחצי ממה שישלם עבור אותו התואר במלכ"ר.  אותם בעלי הכנסה נמוכה הצליחו לממן את הלימודים היקרים באמצעות הלוואות. אחוז הסטודנטים במכללות למטרות רווח שמממנים את הלימודים באמצעות הלוואות סטודנטים הוא 96%. חוסר הפרופורציה בולט כאשר משווים למשל למספר הסטודנטים במכללות מלכ"ר פרטיות שמממנים באמצעות הלוואות - 57%, או סטודנטים במכללות הקהילתיות -13%. תוכנית ההלוואות הממשלתית מציעה מימון בתנאים נוחים. הבעיה היא שכמחצית מהנרשמים נושרים מהלימודים תוך זמן חציוני של 4 חודשים. תוצר לוואי של תנאי המימון הנדיבים הוא שהמכללות מתאימות את מחיר התואר/תעודה לפי הסכום אותו ניתן לקבל כהלוואת סטודנט לאותה תעודה. לעיתים הסכום גבוה יותר אך רק במקרים נדירים נמוך יותר.

בדיקה שבוצעה בין 2008-2010 העלתה שרוב העובדים של המכללות עובדים במחלקת הגיוס (במילים אחרות "שיווק"), כלומר רוב העובדים הם מגייסים/אנשי מכירות. "רוב" זה לשון המעטה. מספרם היה כפול ממספר העובדים שאינם עוסקים בגיוס. המגייסים נמדדו ותוגמלו לפי מספר הנרשמים שהצליחו לגייס. כתוצאה מכך הטעייה ורמייה היו וכנראה שעודם, נפוצים מאוד. הנרשמים הוטעו לגבי התנאים של הלוואות הסטודנטים, סיכויי מציאת העבודה לאחר סיום, גמישות מערכת השעות ועוד. כתוצאה מכך עבור רבות מהמתחרות בענף הסעיף בדוח הכספי שמתאר את התביעות המשפטיות כנגד החברה הוא סעיף ארוך שמשתרע על פני מספר עמודים. בתגובה למצב הופעלו ב-2011 תקנות שאוסרות על המכללות לתגמל מגייסים לפי הצלחה. כ-23% מההכנסות ברוטו של התעשייה מופנות לפרסום, גיוס, ותפעול מחלקת הגיוס (כולל משכורות). זה יותר ממה שהן הוציאו על הדרכה - 17% מהברוטו.

סטיב אייזמן פרסם במהלך 2010 מצגת מפורטת המתארת את המצב במכללות - מספר הנרשמים הגואה.

http://www.scribd.com/doc/32122653/Steve-Eisman-Ira-Sohn-Presentation-2010

נכון ל2010 ענף המכללות למטרות רווח נמצא בצמיחה חיובית מתמדת כבר שנים רבות. רבות מאוד. אחת התוצאות של המצב החדש הייתה שאחוזי הצמיחה הפכו לאף גבוהים יותר מבעבר. הצמיחה והרווחיות גרמו לכך שהמכללות נסחרו במכפילי רווח גבוהים כדרך קבע אך כעת כשאחוזי הצמיחה גדלו כך עלו וצמחו מחירי המניות שלהם ומכפילי הרווח.  אייזמן סיפר במצגת מדוע כל זה לא יכול להמשך (כפי שסופר לעיל הכנסה נמוכה-הוצאה גבוהה). לא עבר זמן רב עד שבאמצע 2010 המציאות הוכיחה באופן חד משמעי עד כמה הוא צדק. נתוני ההרשמה החלו לצנוח מרבעון לרבעון. באותו שלב מרכיב הצמיחה היווה חלק גדול מאוד משווי המנייה וכשמרכיב הצמיחה נעלם כך גם השווי. תוך חודשים ספורים, רבות מהן איבדו 80% ומעלה מערכן.

הממשלה מעודדת לימודים אקדמיים ולימודי תעודה באמצעות הלוואות סטודנטים בריבית נמוכה. הריבית הזו נעה במשך השנים בין 3.37% ל-8.25% (כרגע זה עומד על 6.8% אחרי שביולי הוחלט על הכפלת הריבית בהלוואות אלו מ- 3.4%)  אותה הלוואה מגוף פרטי תישא ריבית כפולה או משולשת. ב-2009/2010 הלוואת סטודנט ממשלתית גבתה ריבית של 5.6%  אך הלוואת סטודנט ממוסדות הלימוד עצמם גבתה ריבית בין 11% ל-18%. המימון הממשלתי הנדיב לא מגיע ללא התניות. גם הלווה צריך לעמוד בתנאים מסויימים וגם המוסד בו הוא לומד. החוק המאפשר את מתן ההלוואות גם קובע כללי רגולציה. כל מוסד המעוניין שתלמידיו יהנו מהמימון הנדיב יאלץ לעמוד בהם.

אחת מההתניות העיקריות של הרגולציה היא סף מקסימלי של 90% מהכנסות המכללה שמקורן במימון ממשלתי. זה נקרא חוק ה90/10. נתוני ה- 90/10  מחושבים לא לפי קמפוס אלא לפי OFFICE OF POSTSECONDARY EDUCATION ID.    ובמקרים מסויימים מכללה תעביר קמפוסים בין OPEID אחד למשנהו אם זה עוזר לאחד ולא פוגע בשני, כדי להבטיח שכולם יעמדו בדרישה. חלק מהמכללות פתחו מסלולי מלגות כיוון שמלגות (שאינן ממשלתיות) הניתנות לסטודנטים אינם נספרות כמימון ממשלתי אך וועדה של הסנאט שחקרה את הנושא ציינה כי הגופים המחלקים את המלגות נוקטים בנהלים מפוקפקים (מבלי לפרט מה הם) ושיש מקום לפיקוח נוסף בנושא. חלק מהמכללות העלו את שכר הלימוד מעל לסכום אותו סטודנט יכול לקבל בהלוואה ממשלתית כך שיצטרך לממן חלק מהתשלום באמצעים אחרים. חלק התשלום שאינו ממומן באמצעות הממשלה עוזר למכללה לעמוד בתנאי. מלגות שניתנות ממשרד הביטחון ליוצאי צבא ארה"ב אינן נחשבות כמימון ממשלתי לכן הם אוכלוסייה מאוד מבוקשת על ידי המכללות ואפילו דווח כי מגייסים של מכללות נוהגים לבקר בבתי חולים צבאיים. נשיא ארה"ב ברק אובמה נאם בפני חיילים בשנה שעברה וסיפר להם על מקרה בו מגייס של מכללה נכנס למגורים של חיילים במתקן הבראה והחתים אותם על מסמכי הרשמה ללימודים. אלו היו מגורים של חיילים במתקן רפואי למתאוששים מפציעות ראש. לדברי אובמה הפציעה של חלקם כל כך חמורה שהם אפילו לא יכלו לזכור לאיזה מסלול לימודים הם נרשמו.

כלל רגולטורי אחר מתייחס לשיעורי חדל"פ, כלומר כמה מתוך ההלוואות שניתנו לסטודנטים במוסד מסויים הפכו לחדלות פירעון תוך שנתיים ממתן ההלוואה (הומלץ לשנות זאת לשלוש שנים).  בחלק מהמכללות נמצא שמבוצע "ניהול" חדל"פ בו המכללה מסייעת לבוגרים/נושרים הצפויים להכנס לחדל"פ על הלוואות הסטודנטים שלהם לדחות תשלומים ובכך לדחות את ההכרה בחדל"פ עד שיחלפו השנתיים המהוות את חלון הבדיקה. מי שחדל פרעון אחרי שנתיים אינו נכלל בסטטיסטיקה. לעיתים המכללות העדיפו לתת לסטודנטים הלוואה כדי שהסטודנט יפרע את חובו למדינה ויהיה חייב למכללה. כך כשהוא יהיה חדל פירעון זה יהיה הפסד עבור המכללה אך זאת תעדיף לספוג הפסד על כמה סטודנטים מאשר לאבד זכאות לתוכנית ההלוואות.

הביקורת של אייזמן שהוזכרה כאן בתחילת הרשומה, נשמעה היטב והוקמה ועדה (וועדת HELP 2012 ) שבחנה את הענף והמליצה על שינויים ברגולציה שאם נודה על האמת אינם מרחיקי לכת.  כל כמה שנים הקונגרס צריך לאשר מחדש את תוכנית ההלוואות באמצעות אישור מחדש של החוק המכונן את התוכנית הזו Higher Education Act of 1965. החוק פג תוקף בסוף 2013 לכן אם ישונה משהו זה ככל הנראה יבוצע בתקופה הקרובה (מאוד). נכון לעכשיו חיפוש בכותרות אחר נושאי החקיקה הנ"ל אינו מעלה הרבה. הרוח הכללית הנושבת בקרב הציבור ובקרב הבוחרים היא ביקורתית כלפי המכללות האלו מחד אך גם קיים רצון עז לעודד השכלה גבוהה מאידך. הרושם שלי מהעיתונות היא שהנטייה היא יותר לכיוון המשך עידוד ההשכלה. להחלטות המחוקק השפעה אמיתית על הענף. כל המתחרים בתחום תלויים בהלוואות הממשלתיות כמו אוויר לנשימה. זה לא אומר שאם הממשלה תחליט לבטל לחלוטין את תוכנית ההלוואות התעשייה כולה תקרוס אך ניתן לומר במידה של וודאות שזה יגרום לטלטלה. עבור רוב המתחרות כ-80% מההכנסות ממומנים באמצעות הלוואות ממשלתיות. כפי שהזכרתי ההלוואות ניתנות בריבית מאוד נמוכה ביחס למה שהסטודנטים יכולים לקבל ממוסדות אחרים וגם יש לציין שלא כולם יצליחו לקבל הלוואה מגורם שאינו ממשלתי (לווים עם דירוג אשראי נמוך מדי).  עבור אלו החוששים שללא תמיכה ממשלתית הענף יעלם אומר שלא צריך ללכת רחוק כדי לראות מדינה בה ענף המכללות למטרות רווח משגשג למרות חסרונה של תמיכה ממשלתית כל כך רחבה כפי שהיא קיימת בארה"ב.

אחד הנתונים שנבחנו במסגרת וועדת HELP 2012 שהוזכרה לעיל היו אחוז ההוצאות על הדרכה בניגוד למשל להוצאות על שיווק. הוועדה ציינה לרעה את העובדה שאחוז קטן מדי מהמשאבים מופנה להדרכה ואחוז גדול מדי מופנה לשיווק וייעוץ לנרשמים. הנתונים שנבחנו על ידי הוועדה הפכו ליעד למשחקים חשבונאיים. כעת חשוב להם מאוד אם הוצאה מסויימת תופיע כהוצאת הדרכה או כהוצאת שיווק. ניקח לדוגמא את אפולו. כפי שמוסדות רבים נוהגים גם אפולו נותנת מלגות לעובדים וקרוביהם. ההכנסה התיאורטית בגין שכר לימוד שכביכול העובדים וקרוביהם שילמו מופיעה בשורת ההכנסות ומקוזזת כהוצאה תחת סעיף "הוצאות הדרכה". זהו טיפול חשבונאי סביר המניח כאילו שהעובד-תלמיד שילם וקיבל החזר. ההשפעה על סעיף ההכנסות היא שולית  ב-2012 למשל היא הייתה אחראית על כ-1.6% מההכנסות. לא עיוות משמעותי. אך הטיפול החשבונאי הזה עיוות את סעיף הוצאות ההדרכה קצת יותר 3.8%. אף אחד מהעיוותים הנ"ל אינו משמעותי אך הוא נראה רע כיוון שככל הנראה הוא נועד לעזור לאפולו להצטייר יותר טוב בעיני הרגולטור שכאמור בחן מקרוב את נתח ההוצאות שהן הוצאות הדרכה. עוד נתון מחשיד הוא שב-2009 (לפני אייזמן ולפני הקמת הוועדה) אפולו דיווחה על "הוצאות הדרכה ושירותים" אך כיום שמו של הסעיף שונה ל"הוצאות הדרכה וייעוץ לסטודנטים" שזה נתון מחשיד כיוון שהוא מעלה חשש שהסעיף שונה כך שיכלול הוצאות "ייעוץ" שבעבר לא נכללו בו.  החשד נתמך על ידי העובדה שלא רק כותרת הסעיף השתנתה אלא גם תיאור הסעיף השתנה בהתאם. אפשר לשים כל חברה בכל ענף איפשהו במדרג בין חברה שרק מחפשת איפה לשחק עם המספרים בדו"ח ולחברות מוסריות יותר שמדווחות על הדברים כפי שהם ויהי מה. מאז 2010 גם המוסריות יותר שבענף המכללות עשו דברים שמריחים לא כל כך טוב אך נציין שהם לא מעוותים את הנתונים שמשקיעים בוחנים אלא יותר את אלו שהרגולטור בוחן. לדוגמא כאשר מכללה מלווה לסטודנט והנ"ל הופך חדל פרעון ההוצאה על החוב האבוד נכללת בסעיף "הוצאות הדרכה". די מופרך. חברות מסויימות סיווגו מחדש חלק מההוצאות שלהן כך שסכומים שנכללו בעבר תחת שיווק ואדמיניסטרציה כעת נכללים בהוצאות הדרכה.

 

על מנת שמוסד יהיה זכאי להכלל ברשימת המוסדות של תוכנית הלוואות הסטודנטים הממשלתית עליו לפעול באופן מלא תקופה של שנתיים לפחות. מדובר בנתון שעשוי להיות חסם כניסה מאוד משמעותי כיוון שכפי שציינתי קודם הרוב הארי של הסטודנטים במכללות הללו מממנים את הלימודים באמצעות הלוואות אלו. בתקופה זו של השנתיים הראשונות בחייו של מתחרה חדש הסטודנטים במוסד יתקשו לממן את הלימודים על כן הם יעדיפו ללמוד במוסד שכבר לוקח חלק בתוכנית.

 

מאז 2010 נתוני ההרשמה הלכו וירדו. מכללות רבות נאלצו לסגור קמפוסים והענף עבר תהליך התכווצות. ככל הנראה עדיין מוקדם לומר אם שיאו של תהליך ההתכווצות הנ"ל מאחורינו.כאשר בוחנים את ההיסטוריה של הענף במשך עשורים רואים שזהו תחום יציב וצומח. הוא גם תחום מאוד צפוי. אין תחלופה גבוהה של מתחרים. מוסדות לימוד אלו פושטים רגל לעיתים רחוקות. על פניו אפשר אפילו לומר שבשנים "רגילות" (כלומר שאינן שנות שיא ואינן שנות משבר) רווחיות היא כמעט דבר מובטח. כאשר אני בוחן את עתידו של הענף אני לא יכול אלא להרגיש שגם בעתיד השכלה גבוה תהיה חשובה ואף יותר חשובה מהיום. כמות האנשים שילכו ללמוד לימודי תואר ולימודי תעודה תלך ותגדל. כפי שאנחנו רואים גם בישראל מלכר"ים אינם נושאים בנטל לבדם. אם בגלל שאינם רוצים או שאינם יכולים. נראה שתמיד יהיה מקום למוסדות לימוד פרטיים. ניתן לבחון רבות מן המתחרות בענף ולראות שתחת הנחות של חזרה לשולי רווח ממוצעים של העשורים הקודמים השווי שלהם הופך משמעותית יותר גבוה ממה שהוא כיום ואם מוסיפים לזה גם את האפשרות לצמיחה חיובית אזי מחירי המניות שלהם היום נראים כמחירי רצפה עבור חלקם. אני חוזר ומדגיש שמדובר בהנחות של צמיחה ורווחיות. הנחות שלא כולם מסכימים עליהם על כן גם המחירים אינם משקפים את אותן הנחות.