קטעים נבחרים מהמפגש השנתי של ברקשייר

חלקים נבחרים מתוך מקטע ה"שאלות תשובות" של מפגש המעריצים בעלי המניות של ברקשייר הת'וואוי שאירע לפני חצי שנה. מדובר באירוע היסטורי. לא רק שזו הפעם הראשונה שהמפגש מצולם ומוקלט אלא שהוא גם שודר בשידור חי ברשת. הסיבה שהשנה התרחש התקדים המופלא היא צפיפות. עם השנים מספר המשתתפים במפגש עלה באופן כה דרמטי עד שב-2015 השתתפו במפגש שנערך, כתמיד, באומהה נברסקה, כ-44,000 איש. באומהה כולה חיים רק 440,000 איש. מפגש בעלי המניות של ברקשייר לבדו אחראי לגידול זמני של 10% באוכלוסיית אומהה. לא רק שהמשתתפים מצליחים למלא את ההיכל הענקי, סנצ'ורילינק, אלא שב-2015 נפתחו אולמי הרצאות במלונות שבהם ישבו המשתתפים שלא הצליחו להכנס להיכל וצפו במפגש בשידור מיוחד רק עבורם.

השידור החי השיג את מטרתו ומספר המשתתפים השנה ירד בכ-10%.

כאמור הוידאו לעיל ערוך ומכיל רק קטעים נבחרים (למען הסר ספק לא אני ערכתי), מי שמעוניין בשידור המלא כולו ניתן לצפות בו כאן: https://www.youtube.com/watch?v=mqWOpUWjqiI
ראו הוזהרתם מדובר בשידור של 7 שעות!!  כמעט כל הוידאו מורכב ממאנגר ובאפט עונים על שאלות מהקהל. לשניים הללו יש סבלנות יוצאת דופן ללא ספק.

רכישה עצמית - BUYBACK

רשומה זו פורסמה במקור בבלוג הישן בפלטפורמה של תפוז ביולי 2012. הרשומה מובאת כאן בשידור חוזר כיוון שאחד הפוסטים הבאים יתייחס לנושא ולרעיונות המפורטים כאן.

רכישה עצמית של מניות - באנגלית Stock repurchase / Buyback - כאשר חברה משתמשת במזומן שבקופתה בכדי לקנות חלק ממניותיה שלה עצמה.
 

הבהרה טכנית
בכדי להבין את המשמעות האמיתית של המהלך יש ראשית להבין שמנייה אינה חתיכת נייר שיש לה ערך מעצם היותה אלא שהיא מייצגת אחוז בעלות בחברה. אין מגבלה על כמות המניות שיכולות להיות לחברה. אם יש לה 10 מניות אזי כל מניה מקנה זכות ל10% בעלות בחברה. אם יש לה 100 מניות אזי כל מניה מקנה 1% בחברה ואם יש 100מיליון מניות אזי כל מניה מקנה מיליונית האחוז בעלות בחברה למחזיק. כיוון שלרוב מספר המניות נמדד במיליונים זה לא יהיה סביר ונוח לדבר באחוזים לכן אנחנו מדברים במונחים של מניות. אנחנו לא אומרים שחברה X קונה מאדם פלוני 0.000000001% בעלות אלא אנחנו אומרים שהיא קונה מנייה וזאת מטעמי נוחות ברורים.


ההבדל והדימיון
כאשר החברה מבצעת רכישה עצמית המניה שנרכשה עוברת מידי הבעלים הקודם לחברה עצמה ונשאלת השאלה האם זה אומר כעת שלחברה יש אחוז בעלות על עצמה. התשובה הקצרה היא, לא. חברה אינה יכולה להיות ישות עצמאית שהינה בעלים של עצמה לכן כאשר ישנה רכישה עצמית (להלן -"בייבק") הן הופכות למניות רדומות, "מניות באוצר". לדוגמא אם לחברה 100 מניות מחולקות בין שני בעלי מניות 50 לאחד ו-50 לשני והחברה מבצעת רכישה עצמית של 10 מניות מכל אחד מהם אזי הם מקבלים סכום מזומן ולאחר מכן כל אחד מחזיק ב-40 מניות. כיוון שבסך הכל ישנן כעת 80 מניות יוצא שכל אחד מהם עדיין מחזיק ב-50% מהחברה. מצבם של בעלי המניות לא השתנה כלל מלבד העובדה שהם קיבלו סכום מזומן מהחברה שבבעלותם בדיוק כפי שהיה קורה לו החברה פשוט הייתה מחלקת להם את הסכום כדיבידנד. זו בדיוק הסיבה שבגינה מבחינה משפטית וגם מבחינות כלכליות רבות דיבידנד ובייבק מקבלים יחס דומה. שניהם נקראים "חלוקה" כלומר חלוקת מזומנים (/נכסים) לבעלי המניות.


דוגמא נוספת פשטנית במיוחד תבהיר את הזהות בין השניים, דיבידנד ובייבק. נניח שלמר נולי בנקנר בעלות מלאה על חברת GDP. הוא מחזיק ב-10 מניות מתוך 10 הקיימות. כעת מתבצעת רכישה עצמית ובנקנר מוכר לחברה מנייה אחת תמורת מיליון ש"ח. מהו אחוז הבעלות של בנקנר בחברת GDP אחרי הבייבק? -  100%, הוא מחזיק 9 מניות מתוך 9. אם כן מה השתנה? - בנקנר קיבל מיליון ש"ח מהחברה בדיוק כפי שהיה מקבל לו היה מחלק דיבידנד. אם בייבק זהה לדיבידנד מדוע קיים מנגנון הבייבק? - למרות שיש להם משמעות כלכלית דומה הם אינם זהים. כאשר חברה מבצעת בייבק לכל בעל מניות הזכות לבחור אם למכור את מניותיו בחלקן במלואן או כלל לא. מי שלא מכר, למעשה הגדיל את החזקתו בחברה למרות שעל פניו לא עשה שום דבר ומספר המניות שבידיו לא השתנה.


נבחן עוד כמה זהויות והבדלים בין דיבידנד ובייבק:
חברת מוקה-לולה מחלקת דיבידנד של 2%.
1. בעל המניות לורן מאפט הוא מאמין גדול בעתידה של מוקה-לולה ולכן הוא משתמש בדיבידנד כדי לרכוש עוד מניות.
2. בעל המניות פרופ' דאודורנט מעדיף לקבל את הדיבידנד ולעשות איתו דברים אחרים. אם הדיבידנד מספיק גדול אולי יוכל לצאת לסרט בקולנוע. מה שבטוח הוא שבמחירים של היום לא יוכל להרשות לעצמו פופקורן.

ביקום מקביל חברת מוקה-לולה מחליטה על בייבק בסכום שיספיק לרכוש 2% מהמניות המונפקות.
1. בעל המניות לורן מאפט הוא מאמין גדול בעתידה של מוקה-לולה ולכן שומר על כל מניותיו ואינו מוכר כלל.
2. בעל המניות פרופ' דאודורנט רוצה לצאת לסרט, הפרופסור מוכר 2% ממניותיו.

אפשר לראות שמה שעושה מר לורן מאפט בשני היקומים מוביל לאותה התוצאה בדיוק. החזקתו בחברה גדלה ב-2%. אפשר גם לראות שבשתי היקומים המקבילים גם פרופ' דאודורנט מגיע לאותה התוצאה. הוא ממשיך להחזיק באותו אחוז מהחברה ומקבל מזומן בסך 2% מאחזקתו. אם כך הגענו למסקנה שישנה זהות כמעט מלאה בין דיבידנד ובייבק ואין זה משנה מה החברה תעשה אלא מה יעשו בעלי המניות. ב-1983 GEICO ביצעה בייבק. אחד מני רבים. גייקו היא חברת ביטוח שאז ברקשייר החזיקה במניותיה, היום היא כבר בבעלות מלאה של ברקשייר. ברקשייר חתמה על הסכם עם גייקו לפיו ברקשייר תמכור חלק יחסי ממניות גייקו שבידיה כך שאחוז ההחזקה לא ישתנה (כלומר לא יגדל כתוצאה מהבייבק). מבחינה כלכלית פעולה זו זהה לחלוקת דיבידנד לכן רשויות המס מיסו אותה כדיבידנד ולא כמכירה של מניות וגם ברקשייר הציגה אותה כך בדוחותיה.


ברמה המעשית שיטות החלוקה הופכות בין הפסיבי לאקטיבי, כלומר בחלוקת דיבידנד מי שנותר פסיבי ואינו מקבל החלטה יקבל את המזומן בעוד שבבייבק מי שנותר פסיבי מקבל החזקה גדולה יותר בחברה. מחקרים בתחום קבלת ההחלטות מראים שככל שההחלטה יותר קשה לנו כך אנחנו נוטים להחליט שלא להחליט. אנחנו נשארים פסיביים ולכן ברירת המחדל שנקבעה עבורנו היא זו שתכריע. ( מי שרוצה לשמוע עוד בנושא מומלץ מאוד לראות את הרצאתו של דן אריאלי).  ההבדל הכי חשוב בין בייבק לבין דיבידנד נוצר כתוצאה מחוקי המס. קיים מס על דיבידנדים כמעט בכל מדינה אך אין מס על כך שהחזקתך גדלה בבייבק. כלומר מי שמעוניין להגדיל את החזקתו יפגע אם יחולק דיבידנד. נמשיך עם הדוגמא של מוקה-לולה, בחלוקת דיבידנד ישלם מס של 20% ולכן החזקתו תגדל רק ב1.6% בעוד שאם יתבצע בייבק היא תגדל ב-2%. זה אולי לא נשמע משמעותי אך לאורך זמן זה ההבדל בין עשיר לעני. *אני לא מומחה למס ובנוסף לכך חוקי המס משתנים משנה לשנה וממדינה למדינה לכן לא כל האמור כאן בהכרח נכון לכל זמן ולכל מקום אך הרעיון עדיין תקף. דיבידנדים ממוסים בישראל כמו ברוב המדינות אך מי ששומר על מניותיו בבייבק אינו ממוסה. מלבד לאלו הבדל נוסף הוא שבעלי מניות הניצבים בפני בייבק אך מעוניינים בדיבידנד ניצבים בפני בעיה פסיכולוגית. כבר קבענו שהם פשוט יכולים למכור חלק יחסי ממניותיהם אך המצב הזה מותיר אותך תוהה ומתלבט לגבי מתי למכור, באיזה מחיר. אתה יכול להמשיך להחזיק בציפייה שבשבוע הבא המחיר יעלה ואז להתאכזב כי לפני שבוע המחיר היה גבוה יותר.


יתרונות וחסרונות
שאלה לגיטימית לשאול כאן היא מה עדיף? כאשר הנהלת החברה מחליטה לחלק מזומנים עודפים כיצד עליה לעשות זאת בדיבידנד או בבייבק? כפי שראינו מבחינה מיסויית לבייבק יתרונות גדולים כיוון שהוא מיטיב עם הנשארים ואינו מרע עם המוכרים. לחברת סטנדרט אנד פורס (S&P) יש מדד בשם  Dividend Aristocrats המורכב מחברות שהגדילו את הדיבידנד שלהם כל שנה במשך 25 השנים האחרונות ברצף. הרעיון הוא שאלו שהצליחו להגדיל את הדיבידנד המחולק פר מניה כל שנה ושנה במשך תקופה ארוכה הן כנראה חברות יציבות, חזקות, צומחות ומניבות מזומנים. ההיגיון כאן הוא פשוט וקיומו של מדד כזה מבהיר את החשיבות של יציבות הדיבידנד בעיני משקיעים. כפי שטען פרופ' דמודאראן, אם ברצונכם לחזות את הדיבידנד שיחולק בשנה הבאה פשוט תסתכלו על השנה הקודמת לה. ברוב המקרים חברה שמחלקת דיבידנד תמשיך לחלק דיבידנד באותו הגובה גם בשנה הבאה. הורדה של הדיבידנד בשנים רעות תגרום לבהלה בקרב משקיעים והעלאה של דיבידנד בשנים טובות תגרום לציפיות גבוהות יותר בשנים הבאות שלא בהכרח יהיו טובות באותה מידה, לכן בד"כ חברות מעלות את הדיבידנד רק כאשר קיימת סבירות גבוהה שיוכלו להמשיך לקיימו גם בשנים רעות ומורידות את הדיבידנד רק כשהמצב רע באמת.


חברות רבות אימצו גישה המשלבת בין השניים והן מבצעות גם חלוקה של דיבידנדים וגם בייבק. מדובר בפתרון טוב. כך אף על פי שהסכום המחולק יכול להשתנות באופן משמעותי מתקופה לתקופה, בעל המניות הפסיבי יקבל דיבידנד יציב וצומח. לדוגמא חברה יכולה לחלק 9 מיליון ש"ח: 5 מיליון ש"ח כדיבידנד לבעלי המניות ולבצע בייבק של 4 מיליון ש"ח. שנה לאחר מכן אם תמצא את עצמה רק עם 5 מיליון ש"ח זמינים לחלוקה, תחלק דיבידנד ולא תבצע בייבק. במצב זה אף על פי שסכום החלוקה הכולל נחתך כמעט בחצי, בעל המניות מקבל דיבידנד פר מניה שהוא גבוה יותר מבשנה הקודמת. זה אותו הסכום, 5 מיליון, רק שהוא מחולק בין פחות מניות. דמודאראן ניסח זאת בצורה יפה או לכל הפחות מעניינת, ואמר שדיבידנד הוא כמו קשר לטווח ארוך ובייבק הוא סטוץ. אגורה שחולקה כדיבידנד יוצרת ציפיות לעתיד, אך אגורה ששומשה בבייבק אינה יוצרת ציפיות, להיפך, היא הופכת את ציפיות המשקיעים למשהו שיותר קל לעמוד בו. כיוון שיש כעת פחות מניות, החברה תוכל לחלק את אותו הדיבידנד פר מניה וזה ידרוש ממנה סכום כולל קטן יותר. סיבה נוספת לבצע בייבק היא "למנוע דילול" בעקבות הנפקת אופציות לעובדים. ברשומה קודמת דיברתי על הצד האפל של הבייבק. מי שקרא את הרשומה ההיא מבין מדוע אני כותב "למנוע דילול" בגרשיים, לא אפרט על כך ברשומה זו. פתרון אחר בו נוקטות חברות מסויימות מאפשר למי שרוצה דיבידנד לקבלו במזומן ומי שמעוניין להגדיל החזקה להגדילה באופן אוטומטי ללא מס. כך בנקו-סנטנדר מציע לבעלי המניות לבחור כיצד לקבל את החלוקה, אם ברצונם במניות הטבה או במזומן.


כיצד להתייחס לבייבק בהערכת שווי
יש משקיעים המסתכלים על החברה בכללותה ויש את אלו הבוחנים את המנייה באופן יחידני.  לדוגמא בחישוב מכפיל רווח אפשר להסתכל על רווחי החברה מול שווי שוק ואפשר להסתכל על רווח למניה מול מחיר המנייה. שתי הדרכים לגיטימיות אך לעיתים אלו הבוחנים את המנייה בצורה פרטנית מתייחסים לבייבק כאל פעולה שתכליתה להגדיל את הרווח פר מנייה. מזווית זו המשקיע עלול להחשיב את הצמיחה הנובעת מבייבק כמרכיב נוסף המגדיל את השווי. מסיבה זו ומסיבות דומות אחרות זה יותר פשוט והגיוני להתייחס לחברה בכללותה. בשלב זה כבר די ברור שהדרך להתייחס לבייבק היא כאל חלוקה, כלומר כאל מרכיב בFCF או עבור חסידי באפט כחלק מ"רווחי הבעלים" וכיוון שהוא כבר שם להוסיף בגינו מרכיב "צמיחה" פירושו לספור את אותו הטריק פעמיים. הדבר נכון גם עבור אלו העוסקים ב-DCF אקדמי וגם עבור חסידי באפט. ניקח דוגמא פשוטה של חברה נטולת חוב. עבור המהוונים ב-DCF, התזרים החופשי (FCF) הוא תזרים מפעילות שוטפת (שנקרא גם תזרים תפעולי) פחות השקעה חוזרת (CAPEX) ובאסכולות מסויימות גם מחסרים את ההשקעה ברכישות (Acquisition). שימו לב למהותו של חישוב FCF, לקחנו את סך הכספים שנכנסו מפעילות, החסרנו את אלה שיצאו לCAPEX ורכישות ונותרנו עם כסף שנשאר בקופה+שולם כדיבידנד+שולם בבייבק. גם לגבי "רווחי הבעלים" של באפט, הבייבק מהווה חלק מהם כך שאין סיבה או צורך לנסות להכלילו בחישוב בצורה נוספת.


פרדוקס הבייבק
קיים דיון סביב נושא הבייבק, מתי זה טוב ומתי זה רע. באפט הביע את עמדתו בנושא מספר פעמים ואנחנו עוד נגיע לזה אך לפני כן יש להכיר בבעייתיות של השאלה עצמה. על פניו אם מבוצע בייבק כאשר המחיר נמוך, בעלי המניות הנותרים מרוויחים כיוון שתמורת מעט כסף שיצא מקופת החברה הם הגדילו משמעותית את אחוזי החזקתם. לפי אותו היגיון, כביכול אם מחיר המניה גבוה בעלי המניות הנותרים נפגעים מהבייבק כיוון שהחברה איבדה יותר מדי מזומן והם קיבלו פחות מדי אחוזי החזקה. העניין הוא שהקביעה אם מחיר המנייה גבוה או נמוך היא שאלה סובייקטיבית. בעל מניות המאמין שהוא נדפק מבייבק במחיר גבוה הוא סוג של אוקסימורון, מונח שסותר את עצמו, שכן אם לדעתו המחיר גבוה מדוע הוא עדיין בעל מניות? מדוע לא מכר את מניותיו, או לפחות מספיק מהן כדי לקבל את חלקו בבייבק? אפשר לומר שאם אתה בעל מניות זה פרדוקסלי להאמין כי אתה נפגע מבייבק בגלל המחיר.
 

בדיון שהתפתח בתגובה לרשומה "מוניטין ורדיו" הובאו הציטוטים הבאים בהם באפט התייחס לנושא הבייבק:
כאן באפט מציין שבייבק פוגע בבעלי המניות הנשארים אלא אם כן הוא נעשה במחיר נמוך מהערך הפנימי.

It doesn’t suffice to say that repurchases are being made to offset the dilution from stock issuances or simply because a company has excess cash. Continuing shareholders are hurt unless shares are purchased below intrinsic value. The first law of capital allocation – whether the
money is slated for acquisitions or share repurchases – is that what is smart at one price is dumb at another.

כאן באפט מציין שיש לו רגשות מעורבים כאשר הבייבק נעשה במחיר נמוך משמעותית מהערך הפנימי, כיוון שזה פוגע במוכר.

Charlie and I have mixed emotions when Berkshire shares sell well below intrinsic value. We like
making money for continuing shareholders, and there is no surer way to do that than by buying an asset – our
own stock – that we know to be worth at least x for less than that – for .9x, .8x or even lower. (As one of our
directors says, it’s like shooting fish in a barrel, after the barrel has been drained and the fish have quit flopping.)
Nevertheless, we don’t enjoy cashing out partners at a discount, even though our doing so may give the selling
shareholders a slightly higher price than they would receive if our bid was absent. When we are buying,
therefore, we want those exiting partners to be fully informed about the value of the assets they are selling.

חשוב לשים לב שבציטוטים הללו באפט מדבר על בייבק של ברקשייר עצמה. לבאפט יש גישה מאוד ייחודית כשמדובר בברקשייר. קראו שוב את הציטוטים ושימו לב איך הוא מכנה את בעלי המניות.                                                          הוא לא קורא להם רק בעלי מניות (Shareholders) אלא גם שותפים Partners כך הוא קורא להם, שותפים. יש לכך סיבות היסטוריות. באפט התחיל את דרכו בתור מנהל שותפות השקעות. אנשים שסמכו עליו בעיניים עצומות הפקידו בידיו את הונם.לחלקם לא היה דבר חוץ מההון שהפקידו בידיו, ביניהם קרובי משפחה ואלמנות קשישות. אותם האנשים הלכו אחריו כשהוא סגר את השותפות וקנו מניות של ברקשייר. הם המשיכו לסמוך עליו שידע מה לעשות עם כספם כבעלי מניות והוא המשיך להתייחס אליהם כשותפים גם כשהיו לכאורה בעלי מניות רגילים. כך באפט רואה אותם ולכן הוא גם קורא להם כך. באפט אינו מצפה מהם שינהלו את כספם ככל העולה על רוחם ומסתפק בכך, הוא גם דואג לאלו הפסיביים שסומכים עליו שידע לא רק איך לנהל את ברקשייר עצמה אלא אפילו במידה מסויימת אותם. מתי החזקתם תגדל ומתי יקבלו דיבידנד. מסיבה זו, כשהוא מדבר על בייבק של מניותיה של ברקשייר הוא אומר שיהיה זה טפשי לבצע בייבק במחיר גבוה מידי כיוון שזה יפגע בשותפים הנותרים (והוא ביניהם) ומצד שני הוא מרגיש רע לגבי בייבק במחיר נמוך מדי כיוון שהוא פודה את חלקו של שותף בפחות מהמגיע לו.


יש לציין שב 1966, זמן קצר אחרי שבאפט השתלט על ברקשייר, הוא חילק דיבידנד. לעסקי הטקסטיל הייתה שנה טובה. באפט נכנע ללחצים שהופעלו עליו וחילק את הדיבידנד הראשון והאחרון שברקשייר חילקה תחת ניהולו. מאז עברו 46 שנים ובאפט תמיד מצא שימוש יותר טוב לכסף מאשר לחלק כדיבידנד. לגבי בייבק, במהלך שנות בועת ההייטק העליזה באפט חטף ביקורת קשה על אי נכונותו להשקיע בטכנולוגיה. ככל שמחירי המניות המשיכו לעלות באפט נראה בעיני הציבור יותר ויותר כקשיש טיפש שזמנו עבר וברקשייר נדמתה כצב צולע לעומת חברות הדוט-קום המסעירות. על כן בשנים האחרונות של הבועה מניית ברקשייר צללה ובאפט ראה הזדמנות להיטיב עם עצמו ועם שותפיו והכריז על בייבק. התזמן לא היה מהיר מספיק. הבועה התפוצצה וכולם חזרו לחיקו הבטוח של המשקיע הזקן. פיצוץ הבועה יחד עם ההכרזה היו מספיק בשביל להזניק את המנייה חזרה למעלה. ברקשייר לא הספיקה לקנות אפילו מנייה אחת.  בספטמבר 2011 באפט הכריז על תכנית בייבק נוספת כיוון ששוב המניה הגיעה למחיר נמוך מספיק מתחת לערכה הפנימי והפעם גם הספיק לקנות אבל רק מעט.
 

ראינו שבאפט אינו מתייחס לבייבק של ברקשייר כחלוקה רגילה אלא כהזדמנות להגדיל את חלקו בברקשייר כמו גם את חלקם של שותפיו הנאמנים. כתוצאה מכך באפט רואה בבייבק של ברקשייר כמעשה שרוב הזמן אינו רצוי כלל וכלל כיוון שרוב הזמן מחיר המניה אינו נמוך דיו. כשלא מדובר בבעלי המניות של ברקשייר המצב הוא קצת שונה. ככל שמדובר בחברות שבהן ברקשייר מושקעת, תתקשו מאוד למצוא מקרה בו באפט דיבר כנגד בייבק או ניסה לעצור תכנית בייבק. ההיפך הוא הנכון. באפט עודד חברות בהן ברקשייר מושקעת ליישם תכנית בייבק ומביע שביעות רצון גדולה כאשר חברות אלו מבצעות רכישה עצמית של מניות, לדוגמא וושינגטון פוסט, קוקה קולה, IBM.

מילון מונחים - רשומה מתעדכנת

בדל סיגר - משל בו השתמש באפט כדי לתאר השקעות נט-נטס בהדגשת האספקט הלא אסתטי שבהם. לפי המשל אדם רואה ברחוב בדל סיגר מונח על הרצפה. עדיין אפשר להוציא ממנו שאכטה או שתיים האדם מרים את הבדל, שואף כמה שאיפות בחינם וזורק אותו שוב. ע"פ באפט זה מלוכלך ולא אלגנטי, אבל רווחי. ראה "נט-נטס".

בסיס הכסף - כמות הכסף המזומן (שטרות ומטבעות) הקיים במשק.

כמות הכסף - כמות הכסף כפי שהיא נתפסת ע"י הציבור. גדולה פי כמה מבסיס הכסף, בעיקר תודות לפקדונות במוסדות הפיננסיים.

גיוס חוב - כאשר חברה מגייסת כסף באמצעות הלוואות, אגרות חוב, אשראי בנקאי ועוד.

גיוס הון - כאשר חברה מגייסת כסף באמצעות הנפקת מניות בבורסה או ישירות לקונה פרטי.

דיבידנד - חלוקת רווחים לבעלי המניות.

הון עצמי - מה שנשאר אחרי שמנכים את כל ההתחייבויות משווי הנכסים במאזן הוא ההון העצמי של החברה.

הנפקה ראשונית - חברה פרטית המנפיקה לראשונה את מניותיה בבורסה.

הנפקה שניונית - חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה מנפיקה מניות נוספות למכירה בשוק ההון.

חברה פרטית - חברה שאינה בבעלות ממשלתית וגם אינה נסחרת בבורסה.

חברה ציבורית - חברה שמניותיה נסחרות בבורסה.

חפיר - תעלה שנחפרה סביב טירה או מבצר כגורם מסייע להגנה מפני תקיפות. המונח משמש בתחום השקעות הערך לתיאור יתרון תחרותי עמיד ויציב במיוחד המגן על חברה מפני מתחרותיה.

לולהפלוזה - lollapalooza - מונח שצ'ארלי מאנגר משתמש בו כדי לתאר מצב בו פועלות בו זמנית כמה תופעות פסיכולוגיות שגורמות לבני אדם לטעות בשיקול דעת. במצב כזה לפי מאנגר האפקט המשולב הרבה יותר חזק מאשר ההשפעה הנפרדת של כל תופעה לבדה. לולהפלוזה היא מילה שכיום נכחדה מהשפה האנגלית. מאנגר הוא יליד 1924, בצעירותו המילה הזו עוד הייתה בשימוש.  בעבר היא שימשה לתיאור אירוע או אדם יוצא דופן. בשלב מאוחר יותר היא שימשה ככינוי לסוכריה (לוליפופ) גדולה במיוחד. כיום ישנו פסטיבל מוזיקה מפורסם שאימץ את השם אחרי שהיזם שמע את המילה בסרט ישן של שלושת המוקיונים (The Three Stooges).

מוניטין - כאשר חברה רוכשת חברה אחרת, נכסיה וחובותיה של החברה הנרכשת נרשמים במאזן של חברת האם הטריה. במידה והרוכשת שילמה יותר משוויים* של סך הנכסים נטו ההפרש ירשם במאזן הרוכשת כנכס "מוניטין".
*שוויים כפי שהוא נרשם בספרי הרוכשת (לעיתים מבוצע שערוך ונקבע שווי שונה מהרשום בספרי הנרכשת)

מכפיל הון - שווי שוק החברה חלקי ההון העצמי במאזן.

מכפיל רווח - שווי שוק החברה חלקי הרווח הנקי השנתי.

מניות - מניות של חברה מזכות את מחזיקיהן בבעלות חלקית על אותה חברה.


אגרת חוב - אג"ח - רוכש האג"ח למעשה מלווה כסף לחברה. תנאי האג"ח הספציפיים, קופונים, לו"ז תשלומים, משך חיים, ובטחונות, משתנים מאג"ח לאג"ח.

מניות בכורה - הכלאה בין מניות לבין אגרות חוב. כמו אג"ח הן אינן מקנות זכויות הצבעה אך לעומת אג"ח הן נמצאות בעדיפות נמוכה יותר לפרעון במקרה של פירוק החברה. התנאים של תשלום הדיבידנד וחישוב הסכום המחולק משתנים ממקרה למקרה ולעיתים לחברה עומדת הזכות להשהות חלוקת דיבידנדים למניות בכורה, אך כאשר מחולק דיבידנד בעלי מניות בכורה יקבלו את חלקם לפני בעלי המניות הרגילות.

קונסיגנציה - מכר מותנה - מצב בו חברה סיטונאית מעבירה סחורה לידיו של קמעונאי אך את התשלום בעד הסחורה תקבל רק לאחר שהקמעונאי ימכור אותה.

רכישה עצמית - כאשר חברה קונה את מניותיה שלה עצמה מידי בעלי המניות. באופן מעשי מדובר בחלוקת רווחים חזרה לבעלי המניות.

חדלות פרעון - כאשר חברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות. חדלות פרעון תוביל להתערבות משפטית שתוביל לפירוק החברה או העברת בעלות לידי בעלי החוב או מכירתה לטובת תשלום התחייבויותיה.

תשקיף - דו"ח מפורט על המצב העסקי והפיננסי של חברה המפורסם לפני הנפקת ניירות ערך לציבור. התשקיף כולל גם הסברים על זכויות מחזיקי הני"ע המוצעים.

מוניטין - כאשר חברה רוכשת חברה אחרת, כל נכסי החברה הנרכשת והתחייבויותיה יופיעו במאזן החברה הרוכשת. במידה והחברה הרוכשת שילמה סכום גבוה משווי הנכסים של החברה הנרכשת (בניכוי ההתחייבויות) הסכום הנותר יירשם כנכס מסוג "מוניטין" במאזן החברה הרוכשת.

מכירה בחסר - שורט - SHORT - מכירה בחסר היא מכירה של מניות שאינן בבעלות המוכר. כלומר אלו מניות שהוא לווה וצריך להחזיר. במידה ומחיר המניה יורד המוכר יכול לקנות חזרה את המניות במחיר נמוך יותר ולהחזיר אותן כך שהוא הרוויח את ההפרש בין מחיר המכירה למחיר הקנייה.

ערך אינטרינזי - ערך פנימי - Intrinsic value - ערך שנובע מהתועלת שהנכס מפיק לבעליו. זהו ערך שאינו תלוי בנקודת מבטם של רוכשים פוטנציאליים או בציפיותיהם בניגוד לשווי שוק.

פוט - אופציית פוט - PUT - אופציה המשמשת ככלי להרוויח מירידת מחיר מניה מסוימת. רוכש האופציה קונה למעשה את הזכות למכור מניה מסוימת במחיר נקוב ובתאריך עתידי למוכר האופציה. במידה והמניה תסחר בתאריך זה מתחת למחיר הנקוב רוכש האופציה הרוויח כיוון שהוא קונה אותה בשוק במחיר נמוך ומוכר אותה למוכר האופציה במחיר גבוה.

קול - אופציית קול - CALL - (פעמים רבות הן מכונות בפשטות "אופציות") - אופציה המשמשת ככלי להרוויח מעליית מחיר מניה מסוימת. האופציה מקנה לרוכש האופציה את הזכות לקנות מניה מסוימת במחיר נקוב בתאריך עתידי. במידה והמניה נסחרת מעל מחיר זה הקונה יכול לממש את האופציה, לקנות את המניה במחיר נמוך ולמכור אותה בשוק במחיר גבוה.

רוד שואו - מופע נודד - לפני הנפקה ראשונית בבורסה ההנהלה הבכירה של החברה יוצאת למסע עמוס פגישות עם משקיעים כדי לוודא שלמניות יהיה ביקוש ביום הנפקתן.

נט נטס  - חברה הנסחרת בשווי נמוך משווי הפירוק שלה. בנג'מן גראהם, וולטר שלוס וגם באפט בתחילת דרכו הם בין המשקיעים הידועים יותר שנקטו בגישת השקעה במניות נט-נטס. (ראה גם בדל סיגר)

שווי בספרים - ראה "הון עצמי"

פחת - לאחר רכישה של נכס, ציוד או מבנה, ההוצאה בגינה תירשם לאורך חייו של הנכס. בתחילה ברכישת הנכס הוא ירשם בספרים לפי גובה ההשקעה בו ובמשך השנים שלאחר מכן שוויו בספרים יוקטן כנגד רישום של הוצאות פחת בדו"ח רווח והפסד.

פרופורמה - דוח פרופורמה (או "פרו-פורמה")  - אפשר לחלק את רוב הדוחות הללו לשני סוגים. דוחות פרופורמה עקב רכישה ודוחות פרופורמה תקופתיים. דוח פרופורמה עקב רכישה, מוצג במקרים בהן חברה רוכשת חברה אחרת. הדוחות לפי התקינה החשבונאית יאחדו את התוצאות של הנרכשת לרוכשת רק החל מתאריך הרכישה לעומת זאת דוח פרופורמה יציג את התוצאות כאילו החברות היו מאוחדות כבר מתחילת תקופת הדוח. דוחות פרופורמה תקופתיים יוצגו כאשר חברות סבורות שהנתונים המוצגים בדוחותיהן לפי התקנים החשבונאיים אינם תואמים את המציאות הכלכלית. על כן הן מציגות גם דו"ח פרופורמה בו מבוצעות ההתאמות הנדרשות לדעתן כדי לייצג את המציאות הכלכלית בצורה טובה יותר.

הפחתה - דומה במהותה לפחת אלא שהיא מתייחסת לנכסים בלתי מוחשיים לדוגמא מוניטין או שווי חוזה או רשימת לקוחות.

פייסבוק - עבר ועתיד

לפני כל הנפקה בבורסה ההנהלה הבכירה של החברה המונפקת יוצאת למסע גיוסים עמוס בישיבות עם משקיעים פוטנציאליים כדי לוודא שההנפקה תעבור חלק ושיהיה ביקוש למניות המונפקות. מסע הגיוסים הזה מכונה באנגלית Roadshow - מופע נודד. בפגישה הראשונה במופע הנודד של פייסבוק, צוקרברג לבש קפוצ'ון למרות שבעולם הפיננסים כל דבר שאינו חליפה ועניבה נחשב לילדותי או מזלזל. בקרב מתכנתים ישנה תרבות לבוש שונה לחלוטין. יש שיגידו שככל שהמתכנת יותר טוב כך הוא יותר לבוש ברישול. כך או אחרת העובדה שצוקרברג הופיע לבוש קפוצ'ון התקבלה כסממן לחוסר בגרות. בנוסף אנשי פייסבוק הקרינו סרטון באורך של חצי שעה שמציג את החברה למשקיעים אך המשקיעים רצו לשאול שאלות אמיתיות ולקבל תשובות אמיתיות ולא לבזבז זמן על סרטון תדמית. בפייסבוק הסיקו מסקנות מהר מאוד והפגישות הבאות התנהלו אחרת.

רבים טועים לחשוב שפייסבוק הפכה לרשת החברתית הפופולרית ביותר בגלל שהייתה הרשת החברתית הראשונה. פייסבוק בהחלט לא הייתה הרשת החברתית הראשונה. אפילו לא השנייה או השלישית. "פרנדסטר", שהושקה כשלוש שנים לפני פייסבוק, זכתה לפופולריות רבה מאוד וחשיפה גבוהה בתקשורת. בשנים הראשונות, "מייספייס", שהושקה כשנתיים לפני פייסבוק, הייתה גדולה בהרבה ממנה מבחינת מספר המשתמשים. אפילו "מקושרים" הישראלית קדמה לפייסבוק. פייסבוק פילסה את דרכה, בתחילה כאתר מאוד פשוט המציע שירות מאוד מצומצם, אך שימושי וקל לתפעול, ולאחר מכן הוסיפה להתפתח תוך כדי שהיא נשענת על מאגר המשתמשים הקיים.

ב-2007 יצאתי לטיול של כמה חודשים. באותו זמן מטיילים החלו להשתמש בשירותי אחסון ושיתוף של תמונות ברשת כדי לשתף תמונות מהטיול עם משפחה וחברים כמעט בזמן אמת. היו אז שני אתרים פופולריים לשיתוף תמונות שכזה, פייסבוק ופיקאסה. התלבטתי אך בסוף פתחתי חשבון פייסבוק. הפונקציונליות של פייסבוק בימים ההם הייתה שונה מאוד מהיום ומאוד מוגבלת. לא היה צ'אט ולא הייתה אפשרות לשלוח הודעות פרטיות. היה אפשר לכתוב על הקיר שלך או על קיר של חברים אבל לא ניתן היה לכתוב תגובות. כמובן שלא היו גם קבוצות ודפים עסקיים, רק פרופילים. עם הזמן, לאט לאט, התווסף עוד פיצ'ר ועוד אחד עד שהפייסבוק הפך למה שהוא היום. כפתור ה"לייק" המזוהה כל כך עם פייסבוק התווסף רק ב-2009.

כיום אין לפייסבוק מתחרה רצינית. גוגל ניסו לשווא, פעם אחר פעם, לפתח רשת חברתית מתחרה. עוד לפני שפייסבוק הושקה, גוגל כבר יצרו שיתוף פעולה עם פרנדסטר ואף פתחו רשת חברתית אמיתית משלהם בשם "אורקט". הרשת נקראה על שם המתכנת הטורקי, אורקוט בויוקוטן, שפיתח אותה כפרויקט אישי עצמאי (בדומה לאופן שבו פותחה ג'ימייל).  אורקט הייתה מאוד פופולרית בברזיל והודו. לפני שהחל לעבוד בגוגל, אורקט עבד על פרוייקט דומה בחברת אפיניטי. באפיניטי כעסו על גוגל כי חשדו שאורקט מתבססת על הקוד שלהם. הייתה להם סיבה טובה לחשוד. באורקט נמצאו 9 באגים זהים לבאגים שקיימים  במערכת שלהם והכעס הפך לתביעה.

אורקט הייתה ניסיון מוצלח שלמרבה צערה של גוגל לא תפס בעולם המערבי. היא לא הייתה הניסיון האחרון. ב-2005 גוגל רכשה את "דודג'בול", רשת חברתית מבוססת מיקום. ב-2006 גוגל השיקה את "פיקאסה", רשת חברתית לשיתוף תמונות. ב-2007 גוגל החלה שיתוף פעולה עם מייספייס, ורכשה את ג'ייקו, שהייתה מבחינות רבות המקדימה של טוויטר. ב-2008 הכריזה על השקת "אופן-סואושל", סוג של פלטפורמה עליה יכולות לרוץ רשתות חברתיות שפיתחו חברות אחרות. אותה שנה הושקה גם "גוגל-לייבלי", שאפשרה למשתמשים ליצור מקומות וירטואליים ולשתף אותם עם חברים. "גוגל-לייבלי" שרדה רק חצי שנה. ב-2009, הושק הפרויקט השאפתני שנקרא "גוגל-וויב", ששילב רשת חברתית עם אימייל וצ'אט ועוד. בתחילה ניתן היה להצטרף רק בהזמנה וההזמנות נחשבו לנחשקות ואף נמכרו באיביי.  ב-2010 גוגל רכשה את "ארדווארק" רשת חברתית המשלבת רעיון ייחודי של מנוע חיפוש חברתי ורק מספר ימים לאחר מכן הכריזה על ההשקה של "גוגל-באז", רשת חברתית שאפתנית ממש כמו "גוגל-וויב" רק שהפעם במקום הזמנות אקסקלוסיביות כל משתמשי ג'ימייל הפכו אוטומטית לבעלי חשבון גוגל-באז והיו לא מעט משתמשים שאפילו כעסו על כך. ב-2011 הושק הניסיון הרציני האחרון שנמשך עד היום "גוגל-פלוס". עד כמה שהרשימה הזו ארוכה, היא אינה מלאה והיו עוד כמה נסיונות שהושמטו. המסקנה, כבר זמן רב שגוגל מנסה ליצור רשת חברתית משלה וזה לא מתגשם.

אפשר לומר שפייסבוק היא כבר לא רשת חברתית. מצד אחד כיום פייסבוק היא הרבה יותר מרשת חברתית. היא ערוץ מדיה, היא קבוצות דיונים, פלטפורמה למסחר, ערוץ פנייה לשירות לקוחות ועוד. כיום הגענו למצב שרק לפני מספר שנים היה נראה דמיוני, מצב שבו גופים ממשלתיים פותחים עמודי פייסבוק רשמיים. במובן הזה פייסבוק היא כבר לא רשת חברתית אלא הרבה יותר מזה. מצד שני, פייסבוק היא כבר לא הרשת החברתית של הצעירים (לפחות כך מספרים לי). בוודאי יצא לכם לצפות בפרק או שניים של הסדרה "רמזור" של אדיר מילר. באחד הפרקים, איצקו, פתח חשבון פייסבוק ובתו הביעה מורת רוח בעניין. כדי לפתור את הבעיה, הבת גייסה את הסבתא לעזרה ופתחה עבור הסבתא חשבון פייסבוק. הסבתא הביכה את איצקו בפייסבוק עד שיצא מהרשת החברתית. הפרק הזה שיקף תופעה מאוד אמיתית. הילדים לא רוצים להיות באותה הרשת החברתית יחד עם הוריהם. כתוצאה מכך הם נמצאים ברשתות חברתיות אלטרנטיביות.

פייסבוק מודעים היטב לבעיה וגם מודים בה בדוחות שלהם כגורם סיכון. הם מנסים להלחם ברשתות המתחרות בהן, לכן קנו את אינסטגרם שנחשבה בעבר למתחרה חזקה מאוד. כיום המתחרה המובילה של פייסבוק בקרב צעירים היא סנאפצ'אט. סנאפצ'אט התחילה את דרכה כאפליקציה המאפשרת שיתוף תמונות באופן מאוד ייחודי. הרעיון המקורי היה שהתמונה תימחק אוטומטית באופן מיידי לאחר שהמקבל צפה בה. שימוש נפוץ של האפליקציה היה שליחה של תמונות עירום שהמשתמשים צילמו את עצמם, אך עם הזמן, ממש כפי שקרה לפייסבוק, סנאפצ'אט הוסיפו עוד ועוד פיצ'רים וכיום כבר מדובר ברשת חברתית של ממש (השימוש בפיצ'ר המקורי עדיין פופולרי). פייסבוק ניסו לפגוע בסנאפצ'אט במגרש הביתי שלה והשיקו מספר אפליקציות מתחרות. "סלינגשוט", "ריף", "פוק", "סטוריז" הם כולם נסיונות כושלים לפגוע בנתח השוק של סנאפצ'אט. הנסיון האחרון שהושק באוגוסט השנה הוא לייפסטייג', אפליקציה שמיועדת להיות פרופיל הוידאו האישי של ילדי בית הספר. המודל שלה הוא כזה שמקבץ את המשתמשים לפי בית הספר בו הם לומדים ובתי ספר קרובים ומצמצם את האפשרות לפרסם תוכן שאינו חשוף לעיני כל. ממה שקראתי על אופן הפעולה שלה זה נשמע כאילו, לא במכוון, פייסבוק יצרו אפליקציה שההישג העיקרי שלה הוא להביך את המשתמשים בה בפני כל בית הספר. לפי גוגל טרנדס, מיד אחרי ההשקה הציבור איבד כל עניין באפליקציה.


מאז הימים הראשונים של אתרי החדשות האינטרנטיים הם ניצבו בפני בעיה של טיפול בתכנים פוגעניים. בתחילה היה מדובר בעיקר בטוקבקים הכוללים איומים או לשון הרע. הזירה התרחבה וכיום כיום גם פייסבוק ניצבת בפני בעיה של צנזור תכנים פוגעניים. אופן הטיפול עליו החליטה פייסבוק הוא לאפשר למשתמשים לדווח על תוכן פוגעני ולבחון אם התלונות מצדיקות פעולה כלשהי, השעיה, סגירת חשבון, או הסרת התוכן בלבד . אלא שבשנה האחרונה התברר שפייסבוק אינה מתייחסת באופן שווה לאיומים בכל השפות או כלפי כל מטרה . פוסטים וקריקטורות בערבית הקוראים במפורש לרצח ישראלים ויהודים מתקבלים כלגיטימיים ע"י פייסבוק. אני יכול להעיד על כך ממקור ראשון כיוון שכשנתקלתי בקריקטוריה פלסטינית הקוראת במפורש לרצח יהודים ודיווחתי עליה. התשובה של פייסבוק קבעה כי הפוסט אינו עובר על הכללים.

לעומת חוסר הרצון של פייסבוק לטפל בהסתה אנטי-ישראלית הטיפול שלהם בישראלים בפייסבוק בולט לרעה. הקומיקאי יותם זמרי פרסם פוסט בתגובה לפיגועים שארעו לפני כחודשיים: "היי פלסטינים מטומטמים, אם אתם רוצים להרוג אותנו עדיף אחרי החגים. כשאתם עושים את זה לפני רוב הסיכויים שתיפלו על מישהו שזה בא לו בטוב". בפייסבוק החליטו שהפוסט הזה של זמרי עובר על כללי הקהילה. הפוסט הוסר וזמרי נחסם ל-24 שעות מהרשת. תגובת הנגד הייתה משעשעת. אישים בולטים ברשת החלו להעלות פוסטים המתגרים במדיניות הצנזור של פייסבוק ובעיקר חזר על עצמו שוב ושוב הביטוי "פלסטינים מטומטמים". לדוגמא אריאל פלסקין כתב:
"טוב מאוד שחסמו את יותם זמרי בגלל שכתב את צמד המילים "פלסטינאים מטומטמים". זה מצוין כי אם כל אחד יכתוב פלסטינאים מטומטמים זה עלול ליצור מצב שאנשים יקראו בפייסבוק 'פלסטינאים מטומטמים' פה ו'פלסטינאים מטומטמים' שם וזה ייצור מצב בלתי נסבל שכל אחד יכתוב פלסטינאים מטומטמים כמה שבא לו למרות שברור שלא כל הפלסטינאים מטומטמים (אם כי כן יש בהחלט כמה פלסטינאים מטומטמים) ולכן אני מתנגד לקריאת פלסטינים מטומטמים, מה גם שזה מדרדר את השיח כי במקום לכתוב טענות כותבים פלסטינאים מטומטמים ולא מתווכחים יותר אז טוב שחסמו. די להסתה ודי לכתוב פלסטינאים מטומטמים למרות שממש בא לכם לכתוב פלסטינאים מטומטמים. פשוט תעצרו שנייה ובמקום לכתוב פלסטינאים מטומטמים תספרו עד עשר ותחשבו על דו קיום."

תגובת הנגד לתגובת הנגד הייתה אבסורדית לא פחות ופייסבוק התחילה לחסום אושיות רשת שהתגרו במדיניות הצנזור מה שגרם ליותר התגרות מה שהוביל לחסימה בסיטונאות. אושיות רשת נחסמו על ימין ועל שמאל (אבל בעיקר מהימין). לרגע היה נדמה כאילו אתה לא מישהו אם לא נחסמת. ככל הידוע לי כל החסימות היו זמניות. לאט לאט הטרנד חלף והפרשיה הזו נסתיימה. היחס המועדף שקיבלו מסיתים אנטי-ישראלים לא נעלם מעיני הציבור וארגון "שורת הדין" החליט לבצע ניסוי. הארגון פתח שני דפי הסתה בפייסבוק. אחד כנגד ישראלים והשני כנגד פלסטינים. העמודים העלו תכנים מקבילים ברמות הסתה הולכות ומתגברות ובסופו של דבר יוצרי הניסוי דיווחו על שני הדפים כפוגעניים באותו הזמן. העמוד האנטי-פלסטיני הוסר והעמוד האנטי-ישראלי הוכרז כעומד בכללי הקהילה על אף קריאה מפורשת לרצח.

ביולי השנה הוגש לאישור הממשלה חוק שזכה לכינוי "חוק הפייסבוק". החוק נועד ליצור הליך מהיר בו גופי הבטחון יוכלו לפנות לבית המשפט ולקבל צו המורה לפייסבוק (אבל גם לגופים אחרים) למחוק תכנים מסיתים. מאז עלה הדיון בחוק לכותרות פייסבוק נוטים יותר ויותר לשתף פעולה עם גורמי הבטחון הישראלים. לדברי השרים שקד וארדן שקידמו את החוק בעבר פייסבוק סירבו לרוב הבקשות למחיקת תכנים מסיתים על ידי גורמי בטחון ישראלים וכיום הם נעתרים ל-80% מהבקשות.
ממש לאחרונה התבשרנו שחברי הכנסת שקד וארדן אינם היחידים הסבורים שפייסבוק סובלנית מדי כלפי הסתה. בגרמניה נפתח הליך משפטי כנגד בכירים בפייסבוק וביניהם מארק צוקרברג בכבודו ובעצמו. כך נכתב בדיווח ב-NRG:"
העו"ד ג'ון אסף רשימה של 438 פוסטים "בלתי הולמים" שלא נמחקו על ידי פייסבוק בשנה שעברה. לפי הלשכה, לא מדובר בפוסטים פוליטיים נזעמים אלא בדוגמאות ברורות לגזענות ושנאה, שבין היתר הסיתו לפעילויות אלימות עם הקשרים לפעולות בסגנון נאצי."

ולפני סיום, כמה מילים על הפן הפיננסי. לקראת ההנפקה של פייסבוק ב-2012 כתבתי פוסט שבמרכזו הדגיש כי מחיר ההנפקה של פייסבוק מגלם בתוכו תחזיות אופטימיות במיוחד:

"מה פייסבוק צריכה לעשות בשביל להניב תשואה נאותה לרוכש. נאמר לדוגמא שרכשת אותה במכפיל 100, מה צריך לקרות כדי שהעסק יניב 8%? נניח שפייסבוק צומחת במשך 10 שנים ואז מפסיקה לצמוח ומתחילה לחלק את הרווח לבעלי המניות. בשביל להניב 8% על מכפיל 100 רווחיה של פייסבוק צריכים לצמוח בשיעור של 33% לשנה במשך 10 שנים. כלומר רווחיה בעוד 10 שנים מהיום צריכים להיות פי 17 ממה שהם עכשיו. כיוון שרווחיה הם 1$ מליארד, בעוד 10 שנים היא צריכה להרוויח 17$ מיליארד בשביל להצדיק מכפיל 100 היום. כראוי לחברת טכנולוגיה מצליחה, לפייסבוק שולי רווח של 27% (ללא התאמות). בהנחה שאלו יהיו שולי הרווח גם בעתיד, זה אומר שהכנסות צריכות להגיע ל- 63$ מיליארד. פייסבוק מדווחת על 845 מיליון משתמשים פעילים. מה שאומר שכרגע היא מרוויחה 1.18$ פר משתמש. נניח שככל שהיא צומחת רמת הרווחיות פר משתמש נשמרת יוצא שכדי להגיע לרווח של 17 מיליארד היא צריכה 14.3 מיליארד משתמשים. הבעיה היא שכיום אוכלוסיית העולם כולו עומדת על 7 מיליארד ורק חלק קטן מהם חיים ברמת חיים מערבית שהופכת אותם לצרכנים פוטנציאליים. במילים פשוטות, פייסבוק היא לא חברת סטארט-אפ קטנה אלא ענק גלובלי ועל מנת להשיג את שיעורי הצמיחה המדהימים שצופים לה היא צריכה למצוא כיצד להרוויח יותר מכל משתמש. יותר פרסומות? יותר שירותים? מודל עסקי חדש? זרם הכנסות חדש? "
.היום, 4 שנים לאחר מכן, אנו רואים שפייסבוק אכן הצליחה להגדיל את ההכנסות שלה בקצב הרבה יותר מהיר מהגדלת מספר המשתמשים. ב-2012 פייסבוק עדיין לא החדירה פרסומות לאפליקציה הסלולרית. ב-2012 חלק גדול מהמשתמשים עדיין לא התקינו את האפליקציה הסלולרית של פייסבוק. שיעור המשתמשים שבכלל היה להם אז פלאפון מתוחכם מספיק לא היה גבוה במיוחד. קצת פחות מ-40% ממחזיקי טלפון נייד היו אז בעלים של סמארטפון. היום הנתון הזה עומד על 64% וישנו הבדל חשוב נוסף. הטלפונים החכמים של אז היו הרבה יותר חלשים ורבים מהם היו נתקעים אם ניסו להריץ עליהם אפליקציות כמו פייסבוק.  באותה תקופה בעצמי השתמשתי  ב"גלקסי מיני" שהיה חלש מכדי להריץ אפליקציות מלבד הבסיסיות ביותר. מאז התמונה השתנתה דרסטית. ממצב שהכנסות מובייל הן 0% מההכנסות, פייסבוק הגיעה היום למצב ש-82% מההכנסות הן הכנסות ממובייל. כשפייסבוק הונפקה, כמעט 20% מהכנסותיה נבעו מפעילותה של מפתחת המשחקים זינגה ובעיקר מהמשחק פארמוויל שישב על הפלטפורמה של פייסבוק. אתם בטח זוכרים את פארמוויל. זה היה להיט ענק ופייסבוק קיבלה את חלקה בהכנסות. הטרנד של פארמוויל כבר נעלם מזמן וכמובן שהכנסות ממנו, אם עדיין קיימות, הן זניחות לחלוטין.


האם הייתי צריך לזהות הזדמנות ולהשקיע בפייסבוק כבר אז ב-2012? פייסבוק הונפקה אז לפי שווי של 104 מליארד דולר. ההנפקה הגדולה ביותר של חברת טכנולוגיה עד אז. כיום פייסבוק נסחרת סביב שווי של 360 מליארד. בזמן ההנפקה פייסבוק הרוויחה מליארד דולר בשנה. כיום היא צפויה להרוויח ב-12 החודשים הבאים יותר מ-8 מליארד. כלומר אנו מדברים על קצב צמיחה ברווחים של יותר מ-50% לשנה בחמש השנים האחרונות. בניכוי קופת מזומנים של 20 מליארד מהשווי שוק שהוא 360 מליארד מקבלים ששווי השוק של העסק הוא בסביבות ה-340 מליארד. מה שנותן לנו מכפיל רווח של 90 על רווחי 2015 ומכפיל רווח של 42 על הרווח המשוער של 12 החודשים הקרובים. במילים אחרות גם כיום שווי השוק של פייסבוק מגלם בתוכו ציפיות לצמיחה מאוד גבוהה. האם זאת הייתה טעות מצדי לא להשקיע בפייסבוק? בוודאי שלא, וגם היום לא אהיה מוכן להשקיע בה במחיר כזה. אני לא טוען שזה מחיר מנופח או שגוי אלא שזה מחיר שמרכיב הצמיחה הוא המרכיב הגדול ביותר בו. פייסבוק חייבת להמשיך ולהגדיל את רווחיה בקצב מטורף כדי להצדיק אותו. אם במקום להגדיל את רווחיה בקצב מטורף היא תצליח להגדיל אותם בקצב שהוא "רק" פנומנלי היא תסב הפסדים למשקיע ששילם מראש על צמיחה מטורפת. ייתכן שבעתיד ניווכח שהיא אכן השיגה צמיחה שכזו אבל לשלם עליה מראש זו לא גישת השקעות הגיונית מבחינתי.

מוסר והשקעות

Socially responsible investing - או בעברית "השקעות הוגנות", היא תפיסה לפיה אין להשקיע בחברות שיש בפעילותן פן לא מוסרי. על פי רוב מדובר בחברות העוסקות בהימורים, אלכוהול, טבק, כלי נשק, חברות העוסקות בדלק מאובנים (נפט פחם וגז), כימיקלים, אמצעי מניעה וכלים רפואיים שמשמשים להפלה. שתי הקטגוריות האחרונות עשויות להראות קצת משונות לרוב הקוראים אך הן מביאות לידי ביטוי את העובדה שיש זרם משמעותי של משקיעים נוצרים אדוקים בתחום. ישנן קרנות רבות המגדירות עצמן כקרנות של השקעה הוגנת. המהדרין מכלילים בתפיסה את החיפוש האקטיבי אחר השקעות בחברות שעוסקות בלשפר את העולם, (למשל חברות אנרגיה ירוקה) ולא רק בהמנעות מחברות מסויימות.

הרציונל מאחורי גישת ההשקעה ההוגנת מתחלק לשני טיעונים. הראשון הוא המנעות מהפקת רווח מפעילות לא מוסרית. הגיוני למשל כי אדם המאמין כי ייצור משקאות אלכוהוליים הוא פעולה לא מוסרית יירצה להמנע מלמצוא את עצמו כבעל מניות בחברת משקאות שמייצרת משקאות אלכוהוליים.
הטיעון השני הוא תועלתני. לפי טיעון זה הימנעות מהשקעה בחברות לא מוסריות פוגעת בחברות אלו והופכת את העולם ליותר מוסרי. רוב האנשים, גם אם אינם עוסקים בהשקעות מקבלים את הטיעון הזה אינטואיטיבית גם מבלי להבין כיצד בדיוק המנעות מהשקעה בהן תפגע בחברות הללו. לעיתים טועים לחשוב שברכישה של מניות הסכום ששולם מגיע לידי החברה וכך המנעות מרכישת המניות מצמצמת את תזרים המזומנים של החברה. זה המקום לציין את מה שאולי מובן מאליו לרוב הקוראים של מבצע ולדהיים, בעסקה רגילה של רכישת מניות בבורסה הכסף לא מגיע לחברה אלא למשקיע שמכר את מניותיו. חברות מקבלות כסף ממכירת מניות רק בהנפקה או בהנפקה שניונית. אם כן, כיצד גישת ההשקעות ההוגנות פוגעת בחברות הלא מוסריות? ההימנעות תוריד את מחירי המניות של החברות הללו ותביא לכך שיהיה להן קשה יותר לגייס הון בהנפקות. היא תהפוך את ההנפקה לפחות משתלמת. התקווה היא שכתוצאה מכך הקמת חברה לא מוסרית תהפוך לפחות אטרקטיבית ושחברות לא מוסריות כאלו יצמחו לאט יותר או אף שעסקיהם יפגעו כתוצאה מהקושי לגייס כספים.

בשנים 2002/3 באפט (ברקשייר) רכש מניות בחברת פטרוצ'יינה, חברת נפט סינית. אותן שנים פשטה באסיה בהלת הסארס שגרמה להלך רוח שלילי גם בשוק ההון בכל הקשור למניות אסיאתיות. החברה נסחרה אז לפי שווי של 38 מליארד דולר ובאפט העריך את השווי שלה ב-100 מליארד דולר. כלומר היא נסחרה בפחות מחצי השווי השמרני שלה לפי באפט. בשנים שלאחר מכן מחיר המנייה נסק. השקעה של קצת פחות מ-500 מליון דולר הפכה להשקעה בשווי של 4 מליארד דולר. באפט מכר את המניות ב-2007. הוא ספג קצת ביקורת במהלך 2008 כיוון שלאחר המכירה המנייה המשיכה לעלות והכפילה את מחירה. בדיעבד התזמון שלו היה בסדר גמור כיוון שהנסיקה נגמרה במפלה כאשר ב-2008 משבר הסאב פריים גרם למחירי הנפט לצנוח ומחיר המניה צנח גם הוא, אם כי מחירה של פטרוצ'יינה לא חזר לשפל של 2002.
במהלך אותן שנים בהן ברקשייר החזיקה במניות פטרוצ'יינה באפט הואשם בחוסר מוסריות כיוון שפטרוצ'יינה הואשמה בכך שהייתה מעורבת בעקיפין ברצח העם בדארפור, סודן  (או שלא בעקיפין, אני לא נכנס לויכוח הזה). כמובן שלא הייתה לבאפט שום השפעה על ניהול החברה. אחרי הכל ברקשייר הייתה הבעלים של פחות מ-2% מפטרוצ'יינה. המאשימים טענו שעצם החזקת המניות היא מעשה לא מוסרי. לאחר שמכר את ההחזקה שאלו אותו האם הוא מכר בעקבות הלחץ שהופעל עליו לגבי דארפור. באפט ענה שזאת הייתה החלטה עסקית לחלוטין.

מחקרים שונים שנעשו לאורך השנים ניסו לבדוק האם גישת ההשקעות ההוגנות פוגעת בתשואה או מעלה אותה. חסידי הגישה מנסים להראות כי השקעה הוגנת אינה פוגעת בתשואה ואף נותנת תשואה גבוהה יותר. מאמר של חברת ניהול הנכסים RBC סקר את המחקרים השונים שנעשו לאורך השנים והגיע למסקנה שלא ניתן לומר שהשקעות הוגנות משיאות תשואה עודפת אך הן אינן פוגעות בתשואה.

כפי שציינתי חסידי הגישה מעוניינים להראות שהשקעה הוגנת משיגה את תשואת השוק אך ישנה סתירה מובנית בין הטענה שהתשואה אינה נפגעת ובין השאיפה שהפצת האתיקה של השקעה הוגנת תפגע במחיר המניות של חברות לא מוסריות. כאשר אנו מדברים על השאיפה להוריד את מחיר המניה אנחנו מדברים על כך שחברות לא מוסריות יסחרו במחירים נמוכים יותר מאשר חברות מוסריות. מה זה "מחירים נמוכים יותר"? אי אפשר לצפות שענקית נפט תסחר בשווי נמוך יותר מאשר חברה שמפעילה מפעל מחזור קטן. כלומר לא מדובר בשווי שוק נמוך יותר. "מחירים נמוכים יותר" פירושו מחירים נמוכים יותר ביחס לערך הפנימי של החברה. אם חברה לא מוסרית תסחר במכפיל רווח נמוך או בשווי נמוך משווי נכסיה אזי לא משתלם להנפיק אותה או לגייס הון באמצעות הנפקה משנית, והרי זו המטרה, לפגוע ביכולתן לגייס הון באמצעות הורדת המחיר. אם אכן התפיסה של השקעות הוגנות תתפוס תאוצה ותסחוף מסה של משקיעים, המטרה תושג וחברות אלו יסחרו במחירים נמוכים לעומת ערכם. כיוון שהן יסחרו במחירים נמוכים יותר לעומת ערכן, התוצאה היא שלאורך זמן השקעה בחברות אלו תשיא תשואה גבוהה יותר מאשר השקעה בחברות הוגנות.

המסקנה היא שהרצון להראות כי השקעות הוגנות משיגות את תשואת השוק, שגוי מיסודו וסותר את המטרה לסחוף אחריהם כמה שיותר משקיעים. ככל שישכנעו יותר משקיעים כך הבדיקה תראה תשואה הולכת ומתדרדרת לעומת השוק ולעומת השקעה בחברות לא מוסריות. המדידה עצמה לא משיגה שום דבר ואף מזיקה לרעיון.


*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

סאב-פריים רכבים

ג'ון אוליבר, מספר על התעשייה הפורחת בארה"ב שעוסקת במכירת רכבים לאנשים שמתקשים מבחינה פיננסית. ישנו רגע במהלך ההסבר של אוליבר שעלול ליצור אצל הצופה הלם קל. אני לא מתכוון לחלק בו הוא מדבר על רכב שהוחרם מבלי שהמחרימים שמו לב מה יש בתוכו למרות שגם הנקודה הזו עוררה תגובה. אני מדבר על חלק שמדבר יותר על ענייני הבלוג, כלכלה ופיננסים.
אז אני שומר את הספוילר לטקסט שבא בהמשך אחרי הוידאו, כך שלא אהרוס למי שמתכוון לצפות.

אוליבר מדבר על מנהגים לא נאותים שהשתרשו בתחום מכירת הרכבים ללקוחות סאב-פריים. "סאב-פריים" הוא מונח שמתייחס ללקוחות שיכולתם לעמוד בתשלומים מוטלת בספק. למעשה כל כך מוטלת בספק שמדובר בדרגה הגבוהה ביותר של הטלת ספק. פושטי רגל, מובטלים ואנשים עם היסטוריה שלילית בכל מה שקשור להחזר הלוואות, אלו הם לווי הסאב-פריים. אם המונח נשמע לכם מוכר זה כיוון שבועה במשכנתאות סאב-פריים היא שגרמה למשבר הכלכלי החמור שהחל ב-2008.

במקרה של בועת הסאב-פריים במשכנתאות, הבנקים שנתנו את המשכנתאות מכרו אותם הלאה בצורת אג"ח מגובה משכנתאות. כיוון שמישהו אחר (קונה האג"ח) הוא זה שמחזיק את הזכות לקבל את החזרי המשכנתא העתידיים, הוא גם זה שנושא בסיכון של חדלות פרעון מצד הלווים. הבנקים הרוויחו "עמלת תיווך" בכל פעם שנתנו משכנתא, אגחו אותה ומכרו למישהו אחר. כתוצאה מכך, לבנקים כבר לא היה אכפת במיוחד מה הסבירות שהלווה יעמוד בתשלומים. כאשר התשלומים ייפסקו, הזכות לקבלם כבר תהיה בידיו של מישהו אחר. במצב הזה לבנקים יש תמריץ מעולה להלוות לכל מי שרק ירצה ללא התחשבות במידת הסיכון.

באותה תקופה הבנקים נתנו כמות אדירה של משכנתאות ללווי סאב-פריים. כדי לוודא שהלווה יתגלה כחדל פרעון רק אחרי שהמשכנתא נמכרה הלאה, החלו לתת משכנתאות בתנאים שמאפשרים ללווה לא לשלם כלום בשנים הראשונות. במהלך השנים הללו, שנות ה"חסד", הריבית פשוט מתווספת לחוב. רק לאחר שתגמר תקופת החסד תתגלה העובדה שהלווה לא מסוגל לעמוד בהחזרים ואז זו כבר בעיה של מישהו אחר. כך נוצרה תעשייה מפלצתית שייצרה אגרות חוב חסרות ערך בנפח אדיר ומכרה אותן במחירים מופקעים.

מה שהפתיע אותי וגרם להלם הקל עליו דיברתי בתחילת הפוסט, הייתה העובדה שאותו הדבר חוזר על עצמו כעת עם הלוואות רכב. כלומר, החברות המממנות מוכרות הלאה את ההלוואה כאג"ח מגובה הלוואות רכב. מוצר פיננסי שקיבל את השם ABS - AUTO BACKED SECURITY.  אולי זה לא היה צריך להפתיע אותי. הרי בעצמי כתבתי על מהירות השיא שבה נשכחים לקחים שנלמדו על ידי אנשי שוק ההון. לקחים שלמדו על בשרם אך תחלופת כ"א גבוהה ותמריצים מעוותים עושים את שלהם. המאפיין הזה קיבל ביטוי בסרט וולסטריט. הנה קטע מתוך התסריט המתאר את, לו מנהיים, הברוקר הוותיק שמנסה להסביר לצעירים איך להשקיע אך נתפס בעיניהם כמיושן ומנותק:

"LOU MANNHEIM, strolls in, a dignified looking older broker
in his late 60's, wearing an old brown brim hat with button
down white shirt, narrow tie, very much a picture from
another era..."

וזה כבר "לו מנהיים, המיטב":

ישנה מחזוריות כלכלית מיותרת ולא נעימה של בועות מתנפחות ומתפוצצות שנמשכת בקצב גבוה מאז שנות התשעים. הבנק הפדרלי (הפד - Fed) מוריד את הריבית לרמה נמוכה כדי לעודד את הכלכלה וכתוצר לוואי מעודד בועות במחירי נכסים. בועה טרנדית כלשהי הולכת ומתנפחת. המצב הכלכלי משתפר והפד מעלה את הריבית ובכך מחיש את פיצוץ הבועה. פיצוץ הבועה משפיע באופן שלילי על הכלכלה. כדי לעודד את הכלכלה הפד מוריד את הריבית ועל הדרך גם מעודד בועות חדשות עד שהן מתפוצצות ומשפיעות  באופן שלילי על הכלכלה ואז כדי לעודד את הכלכלה הפד מוריד את הריבית...ואתם כבר מבינים איך זה הולך.

בשנות התשעים הבנק הפדרלי הוריד את הריבית לרמות נמוכות מדי ונתן רוח גבית לבועת ההייטק ובסוף שנות התשעים העלה את הריבית טיפה. לאחר פיצוץ הבועה שהובילה למיתון הפד הוריד שוב את הריבית כדי לתמרץ את הכלכלה ועודד בועה חדשה. הפעם - סאב-פריים. כשהתפוצצה בועת הסאב-פריים היא הובילה למשבר כלכלי אפילו יותר קשה מקודמו ושוב הפד מוריד את הריבית אך הפעם ממש עד הרצפה. הריבית האפסית של היום כבר מבשלת עבורנו את הבועה הבאה, בדיוק כפי שמשבר הסאב-פריים הוא כדור שלג שהחל להתגלגל כבר ב-2003. כשאני אומר "הבועה הבאה" אני לאו דווקא מתכוון לסאב-פריים רכבים אבל גם לא פוסל את האפשרות.

אני כולי תקווה שהפד יתחיל להעלות ריבית בהקדם כפי שהם אומרים שיעשו, לפני שתתנפח הבועה המסיבית הבאה. אולי היא תהיה בועה בהלוואות רכב ואולי לא. נדמה לי שיש יותר מודעות לנושא האג"ח מגובי הנכסים כיום, אבל מצד שני, כמו שכתבתי קודם, אנשי שוק ההון שוכחים מהר. לגבי הציבור הרחב, ספק אם אי פעם הבין את הגורמים למשבר.

שיעורי ההלוואות סאב-פריים לרכב בפיגור (של 60 יום ומעלה) עלה לשיא של 20 שנה. הנתון הזה פורסם במרץ השנה על ידי סוכנות הדירוג פיץ' והתקשורת החלה לעסוק קצת בנושא. הכתבה הזו של CNN, תולה את האשם בירידת מחירי הנפט שגרמה להתכווצות בתעשיות האנרגיה ולפיטורים. הסבר קצת בעייתי לאור העובדה שהאבטלה בארה"ב יורדת. הכתבה גם מסבירה שאין חשש למשבר סאב-פריים כפי שהיה במשכנתאות כיוון שבניגוד לדירות אנשים לא קונים רכב כהשקעה. גם בארי ריטהולץ, כתב מדוע הפעם זה אחרת והלוואות רכב סאב-פריים זה לא משכנתאות סאב-פריים. ריטהולץ מעלה נקודה מעניינת ואומר שתהליך עיקול דירה לוקח בין שנה לשלוש שנים. לעומת זאת, תהליך עיקול רכב לוקח שלוש שעות. אכן נקודה מעניינת אך ריטהולץ לא עוצר שם אלא מפליג בדמיונות ומספר שהבעיה עם משכנתאות הסאב-פריים היא תקופת ההמתנה הארוכה של עיקול הדירה בה הדירה מוזנחת וערך הדירה יורד. הוא טוען שדבר דומה לא יכול לקרות עם רכבים הודות לקלות העיקול. אם זו המסקנה של ריטהולץ, שמשבר הסאב-פריים נבע מדירות לא מתוחזקות כראוי, אז תסלחו לי על הביטוי אבל מדובר באחד העפרונות השבורים ביותר בקלמר.

בבלומברג, טרייסי אלוואי, כותבת על התופעה ומתנחמת בכך שמקור העלייה בשיעור ההלוואות בפיגור הוא בשחקניות החדשות בשוק. אני לא מבין מה מנחם בזה. ואם הבעיה הייתה נובעת רק מחברות שהאות הראשונה בשמן היא בין A ל-H? האם זה גם מנחם? בגרף מתוך הכתבה ניתן לראות שבאמריקרדיט, שחקנית ותיקה בתחום, שיעור ההלוואות בפיגור בשנת 2015 אינו גבוה במיוחד (ציר ה-X הוא גיל ההלוואה).

בוולסטריט ז'ורנל, סרינה אנג'י, מביאה תגובה של חברת דירוג בשם קרול. קרול טוענים שגם אם חצי מהלווים לא ישלמו מחזיקי האג"ח עדיין לא יספגו הפסד כיוון שהמוסדות המלווים נושאים באחריות לחלק מההפסדים ויכסו את ההפרש. זה בהחלט דבר טוב שמונע ניגוד אינטרסים בין המלווה לבין מחזיק האג"ח. הבעיה היא שעם הזמן וככל שהתאבון גדל רוכשי האג"ח דורשים יותר תשואה ופחות בטחונות והמוסדות המלווים ישמחו לספק את זה.

ניאו-בולשביקים נגד שוק ההון

והפעם מבצע ולדהיים מפרגן לפוסט חד ומדוייק של הסולידית. בתחילה מופיע צילום מסך מתוך טורו של גיא רולניק ובהמשך ציטוט תגובתה של הסולידית מתוך עמוד הפייסבוק שלה:

"הפיסקה המצוטטת נלקחה מטורו האחרון של גיא רולניק, הפרשן הכלכלי הבכיר של דה מרקר, שהוקדש כולו להגנה על ההחלטה של שר האוצר למסות, כלומר להעניש, את "אספני הדירות".

מס על רווחים בבורסה בשיעור של 15% הוטל לראשונה ב-2003, טיפס ל-20% ב-2006, והגיע לשיאו הנוכחי של 25% ב-2012 -- ה"הישג" המשמעותי של המחאה החברתית. נכון להיום, רבע מכל שקל שתרוויחו בבורסה אחרי אינפלציה (אפסית) -- אם תרוויחו - מגיע לכיסי הממשלה. הסיכון, כמובן, חל רק עליכם. הרווחתם? מחובתכם לחלוק ברווחים. הפסדתם? זב"שכם.

משקיעים רבים הסיקו שהמס החדש הפך את יחס הסיכוי-סיכון ללא כדאי, וכתוצאה מכך נמלטו מהבורסה. אל תספרו לרולניק, אבל מחזורי המסחר בבורסה התכווצו מ-1.78 מיליארד ש"ח ב-2007 ל-1.48 מיליארד ש"ח ב-2015. הכנסות המדינה ממיסוי שוק ההון צנחו מכ-10.1 מיליארד ש"ח ב-2012 לכ-8.3 מיליארד ב-2015. לא פחות מ-225 (!) חברות נמחקו מהבורסה בין השנים 2007 ל-2015. בקיצור, גן עדן. שוב, אל תספרו לרולניק. הוא עדיין סבור ששוק ההון "צומח ומתפתח". לפחות בנפתולי דמיונו הפורה.

אשאיר לקורא הנבון -- זה שאינו עיוור מאונס או מרצון -- לנחש לאיזה אפיק השקעה רותח, פטור ממס, זרם בינתיים כספם של כל אותם פליטי בורסה מתוסכלים.

ואולי לרולניק פשוט לא איכפת. נראה שהוא סבור באמת ובתמים ששוק ההון הוא נחלתם הבלעדית של "סרסורי הבורסה" ו"האלפיון העליון". מיסוי רווחי ההון, לשיטתו, הוא דרך מושלמת להעניש אנשים בשל הנכסים שצברו, גם אם זה בקושי מכניס כסף למדינה ולא תורם במאומה להקטנת אי-השיוויון.

ומה לגבי הנזק האגבי שגורם המס למעמד הבינוני -- זה שרוצה לקחת אחריות על חייו הפיננסיים, לחסוך כסף, להשקיע אותו ולהקטין את תלותו במערכת דרך יצירת הכנסה מהון? ובכן, נראה שלפי רולניק אין חיה כזו, וגם לו הייתה -- אין לה מקום בבורסה.

המעמד הבינוני -- כלומר, אתם -- צריכים לקבל את מקומכם בסדר העולמי כקורבנות מוחלשים, נצחיים ופסיביים, להתמרמר מדי סוף שבוע על המשולש הון-שלטון-עיתון או על "מיליציות המיסוי" (הו, האירוניה!), ולשמש כלי קיבול פסיביים לחרא שרולניק וחבר מרעיו מאכילים אתכם במצקת, זאת אומרת: שימוש בעיתון כדי להאדיר את מאמצי הגבייה של השלטון."

עריכה: להלן הכתבה המדוברת של גיא רולניק 

באפט במערכת הבחירות

באפט מעורב באופן פומבי במערכת בחירות הנוכחית בארה"ב. הרבה יותר פומבי מבכל מערכת בחירות קודמת. באפט תומך בהילרי קלינטון באופן נלהב. זה צפוי, באפט הוא דמוקרט. אביו של באפט היה רפובליקני. לא סתם רפובליקני אלא חבר קונגרס רפובליקני. היום היו קוראים לו ליברטריאני. באפט שגדל בבית רפובליקני האמין בערכים הרפובליקניים אך כשגדל נטה יותר לצד הדמוקרטי. באפט מעולם לא הסתיר את השיוך הפוליטי שלו אך הפעם נראה שהוא עושה מאמץ מיוחד לעזור לקמפיין.

פוקימון, פארמוויל וציפורים כועסות

דהמרקר בכתבה של "סוכנויות הידיעות" מצטטים אנליסטית בשם, לורה מרטין, הטוענת כי אפל עומדת להרוויח 3 מליארד דולר מאפליקציית פוקימון-גו בזכות הסכם חלוקת הרווחים שלה עם נינטנדו.
הורדת האפליקציה ניתנת בחינם אך לדבריה אפל מקבלת 30% מכל רכישה במשחק. 6% מאוכלוסיית ארה"ב משחקת פוקימון-גו. צריך לשים לב שמדובר באחוז גבוה מאוד שהושג תוך זמן קצר מאוד. אנחנו לא מדברים על 6% מהנערים. מדובר ב6% מאוכלוסיית ארה"ב כולה, כולל זקנים, נשים וטף. האנליסטית מבססת את החישוב על ההנחה שהנתון הזה עוד יעלה ל-20%, כלומר 1 מתוך כל 5 אמריקאים. נשמע לי אופטימי. אולי אפשרי, אחרי הכל אני מכיר אנשים שבינם לבין סדרת הפוקימון אין דבר וחצי דבר אך בכל זאת משחקים. זה אולי אפשרי אך זאת גם תחזית די ורודה בעיני.

הכתבה הזו הזכירה לי דברים שכתבתי לגבי תעשיית המשחקים ב-2012 בפורום "השקעות בלי גורו". איזו שנה זאת הייתה. זוכרים את 2012? השנה שבה אנגרי-בירדס היה בשיאו, ברק אובמה נבחר בפעם השנייה, וכולם דיברו על הנבואה כביכול של שבט המאיה על סוף העולם.

זה מה שכתבתי אז בתגובה לדיון על זינגה, יוצרת המשחק פארמוויל:

בתור מי שיודע דבר או שניים על התמכרות למשחקי מחשב אני יכול לומר שאני וחברי מאוד שמחים שתכונה מוטבעת בטבע האנושי היא שבסופו של דבר נמאס לך מלשחק באותו משחק. אני לא מדבר על החריגים שמפתחים אובססיה אמיתית אלא על הכלל ואצל הכלל האובססיה היא זמנית. משחקים עם מאפיינים שונים יכולים להשאיר אותך מרותק לתקופות שונות. המחזיקים בשיא הם משחקי התפקידים ברשת כמו וורלד אוף וורקרפט  או אוורקווסט. כיוון שהמשחק תמיד מתחדש ותמיד יש עוד שלב להגיע אליו הם מסוגלים לרתק אנשים במשך מספר שנים. אך גם המשחקים הללו שנמצאים בדרגה המסוכנת ביותר מחזיקים את המכור לתקופה מקסימלית של חמש שנים בערך לפני שנמאס לו. כל משחק ביג'י יומו. 

קחו לדוגמא קייס סטאדי אמיתי מאוד, ודומה במידה רבה לפארמוויל. יכול להיות שאתם זוכרים משחק בשם גינדיס. זה היה משחק אסטרטגיה ברשת ששיחקת באמצעות התחברות למשתמש שלך באתר. משחק שפותח על ידי ישראלי וסחף אנשים מכל קצוות הקשת ומכל הסוגים (בעיקר מישראל). גינדיס הפך לויראלי ב-2006. מגוון האנשים ששיחקו היה מדהים, ילדים, סטודנטים, חיילים, אנשי קבע בצהל, פנסיונרים (כמעט רק בנים וזה אולי השוני מפארמוויל). אני זוכר שהייתי בין היחידים בסביבה הקרובה שלי שלא שיחקו. כמה מהאנשים הללו שאני מכיר ששיחקו אז משחקים גם היום? אני בטוח שכבר ניחשתם שהתשובה היא 0. האתר עדיין קיים ונראה שהוא המשיך להשתכלל אך לשיא של אז הוא כבר לא יחזור. http://www.google.com/trends/?q=gindis&ctab=0&geo=all&date=all&sort=0

הנה כתבה מאותה תקופה על המשחק http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3195782,00.html

גם פארמוויל כבר מזמן עבר את השיא שלו

http://www.google.com/trends/?q=farmville&ctab=0&geo=all&date=all&sort=0

אם אתם כמוני אתם בטח גם תוהים איפה נמצאות הציפורים הכועסות בגרף הצמיחה/דעיכה. בלי קשר לזינגה סתם סקרנות:

http://www.google.com/trends/?q=ANGRY+BIRDS&ctab=0&geo=all&date=all&sort=0

לא נכנסתי לעומק הדוחות הכספיים של זינגה אבל הרווח שלה מאכזב מאוד. רק אם נניח שהתזרים מייצג יותר טוב את הרווח האמיתי אז יש לזינגה מכפיל סביר. זאת הנחה שאי אפשר לקבל סתם כך אלא שצריך להצדיק אותה באמצעות איתור וזיהוי הסיבות המרכזיות להבדל ומהותם הכלכלית. גם אם נניח שהרווח המייצג הוא 390 מיליון, זינגה נסחרת במכפיל 11 שזה סביר. הבעיה היא שאין לזינגה יתרונות תחרותיים עמידים. כל משחק מגיע בסופו של דבר למיצוי. העסק שזינגה נמצאת בו דורש ממנה להמציא להיט אחרי להיט בכדי לשמור על ההכנסות הקיימות לאורך זמן וזה עוד לפני שנדבר על צמיחה. הענף אכן מגלגל מחזור בסכומים נכבדים אך ההיסטוריה מוכיחה שהרבה יותר בריא להתעלם מהמחזור של הענף ולהתמקד בדברים אחרים.

תגובות אחרונות

יש כאן במקרה מישהו שמתמצא בפלטפורמה של "בלוגר" ויכול להסביר מדוע הווידג'ט של "תגובות אחרונות" הפסיק לעבוד ואיך מתקנים את זה?

ההרוג הראשון במכונית אוטונומית

לפני שנה פרסמתי רשומה הדנה בנושא של טכנולוגיה עתידנית והשפעתה על שוק התעסוקה. זה מה שכתבתי אז על המכונית האוטונומית:
"מכונית אוטונומית היא דוגמא טובה לטכנולוגיה שתחליף אנשים רבים מאוד בעבודתם. למעשה בארה"ב קטגוריית העבודה הנפוצה ביותר היא תחבורה. הטכנולוגיה הזו כבר כאן אך ישנם מצבים פוטנציאליים רבים בהם מכונית אוטונומית לאו דווקא תקבל את ההחלטות הנכונות. .בהינתן תנאים מסויימים המכונית גם תסכן בני אדם ואין לי ספק שאם המכוניות האוטונומיות יהפכו לפופולריות, בסופו של דבר יהיו כמה מקרים הרי אסון שיעוררו דיון ציבורי על האם מכוניות אוטונומיות צריכות להיות חוקיות או שיש לאסור אותן. ברור שבסיכום הכולל ולמרות התקריות האיומות המכוניות האוטונומיות יהיו אחראיות להרבה פחות תאונות מאשר היו קורות לו היו נהוגות בידי אדם באותו הזמן, אבל לדעתי אין ספק שבני האדם כקבוצה מעדיפים למצוא את מותם בידי טעות אנוש מאשר בידי טעות מחשב גם אם זו לא העדפה רציונלית."


במאי השנה נסע, ג'ושוע דיוויד בראון, ברכב הטסלה האוטונומי שלו והתנגש במשאית שחצתה את הכביש, לפני ארבעה ימים פרסמה טסלה הודעה על הארוע ומסרה כי המחשב לא זיהה את המשאית שצבעה בהיר על רקע השמים הבהירים. בעקבות המקרה כבר נשמעה ביקורת ובקשה לבצע ריקול גורף לכל רכבי טסלה בעלי האפשרות לנהיגה אוטונומית. הבקשה הזו באה למרות העובדה שגם כשלוקחים בחשבון את התאונה הטרגית הזו, הנהיגה האוטונומית עדיין בטוחה הרבה יותר מנהיגה ידנית (רגילה). נכון לעכשיו תחושתי היא שמדובר בסוגייה שלא מקבלת פריים טיים במדיה. כלומר המחאה כנגד רכבים אוטונומיים לא צוברת תאוצה נכון לעכשיו ותקוותי שהמחאה הלא רציונלית הזו גם לא תתפוס בעתיד.
עוד על התקרית ניתן לקרוא בוושינגטון פוסט

גוגל X סוגרים פרוייקטים ומתגאים בזה

לפני זמן רב קראתי על פרוייקט המכונית האוטונומית של גוגל X ונכתב שלאחר ניסויים ראשונים החליטו בגוגל X להסיר מעיצוב הרכב את ההגה והדוושות. הם הוסיפו רק הסבר לא ברור על כך שהנוסעים עשו שטויות ולכן הוחלט שעדיף בלי הגה. בסרטון הבא מסביר אריק טלר (או בשמו החדש, אסטרו טלר) מדוע גוגל X (או בשמה החדש, X) באמת החליטה להסיר את ההגאים מהמכונית האוטונומית. האמת שזה כלל לא הנושא של הסרטון. בסרטון טלר מסביר מדוא אימצו בגוגל X תרבות ארגונית שמקדשת את הנוהג להרוג פרוייקטים כושלים עוד כשהם קטנים. זה מעניין, אבל אישית עניין אותי יותר לשמוע על הפרוייקטים שהם עבדו ועובדים עליהם. מתוך הגדרה ,X, עובדת אך ורק על פרוייקטים שמציתים את הדמיון, או כפי שהם בעצמם מנסחים זאת "לפתח פתרונות שנשמעים כמו מדע בדיוני". אסטרו מספק כאן הצצה לפרוייקטים שחוסלו וגם לאלו שעדיין חיים.

לבאפט יש אייפון?

אתמול, אתרי חדשות יצאו בכותרות בסגנון "באפט קונה אפל"
הנה ארבע דוגמאות. הראשונה מוולסטריט ג'ורנל:

Warren Buffett’s Berkshire Hathaway Takes $1 Billion Position in Apple

השנייה מCNN:

Warren Buffett buys stake in Apple

השלישית מכלכליסט
מאמין בתפוח: באפט רכש מניות אפל במיליארד דולר

ועוד אחת מדמרקר
באפט משקיע באפל: קנה אחזקות בשווי מיליארד דולר

הציבור, ברובו, זוכר היטב את ההתבטאויות הפומביות של באפט על כך שאינו מבין בטכנולוגיה ולכן גם לא ישקיע בה. התבטאויות שנאמרו בסוף שנות התשעים כאשר באפט נאלץ שוב ושוב להצטדק בפני משקיעיו ולהסביר מדוע אינו מצטרף לאופוריה של בועת ההייטק. היום כבר אפשר לראות חורים ב"כלל הברזל" הזה אחרי שבאפט כבר השקיע לפני מספר שנים סכום גדול במניות IBM. האמת היא שלבאפט מעולם לא באמת היה כלל ברזל נגד מניות טכנולוגיה ואת האמירות שלו צריך לקחת בהקשר הנכון של התקופה. לשיטתו יש סיבה טובה מאוד להירתע ממניות טכנולוגיה כיוון שהדבר הראשון שיש לחפש בהשקעת ערך הוא יתרון תחרותי עמיד, שבאפט מכנה, "חפיר". עמיד, פירושו שהיתרון התחרותי ישאר יציב ואיתן שנים קדימה בסבירות גבוהה. על פי רוב בחברות טכנולוגיה קשה מאוד למצוא חפירים שכאלה אך בהחלט ישנם יוצאי דופן. ב-1959 באפט השקיע בחברת טכנולוגיה שייצרה כרטיסיות ניקוב למחשבים. בשנות החמישים מחשבים לא היו מחוברים למסכים ומקלדות. בזמנו קלט ופלט של מחשבים בוצע באמצעות כרטיסיות ניקוב. היום זה אולי לא נשמע טכנולוגי במיוחד אך בזמנו זה בדיוק מה שזה היה. בסרטון, אליס שרודר, אנליסטית והביוגרפית הרשמית של באפט, מספרת את סיפור ההשקעה בכרטיסיות הניקוב.

אז כפי שראינו המיתוס שבאפט לא משקיע בחברות טכנולוגיה, למרות שיש לו בסיס, אינו מדויק כלל וכלל. בכל זאת הכותרות שטוענות כאילו באפט רכש מניות אפל הן בעצמן לא מדייקות. את המניות של אפל רכשו מנהלי ההשקעות הזוטרים טד וטוד. באפט השקיע זמן רב בלמצוא מנהלי השקעות עם רקורד מוצלח ומוכח. הוא שם בטד וטוד אמון מלא ואינו מתערב בהחלטות שלהם. כאשר מדובר בהשקעות הגדולות באמת, זה באפט שמקבל את ההחלטות, אבל הסכומים תחת ניהולם של טד וטוד הולכים וגדלים משנה לשנה.

ב-2013 כתבתי פוסט הסוקר את ההיסטוריה של אפל מהקמתה על ידי סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק (וגם שותף שלישי פחות מוכר שלצערו ורוע מזלו החליט למכור את חלקו במניות בימיה הראשונים של אפל כשלא הייתה שווה הרבה) ועד היום. כפי שניתן היה לראות בסקירה, אפל הייתה מופע של איש אחד. כאשר ג'ובס עזב/הועזב החברה שקעה לאיטה והייתה בדרכה להיעלם בביצת העסקים הכושלים של ההיסטוריה אך הוא חזר ברגע האחרון והפך אותה לאימפריה הטכנולוגית האדירה שאנו מכירים היום. בצירוף מקרים הפוסט ההוא על אפל בא מיד אחרי פוסט אחר על חברה שמאז הקמתה במאה ה-19 משקיעה רבות במחקר ופיתוח ונשארת בחזית הטכנולוגיה הודות לתרבות ארגונית ולחזון שממשיך להיות מיושם גם כשמתחלפים המנכ"לים ומתחלפים הדורות.

אפל, כך ההיסטוריה שלה מוכיחה, היא לא חברה מהסוג שמצליח תודות לתרבות ארגונית ולהשקפת עולם מושרשת. היא הצליחה בזכות ג'ובס ובהעדרו תשקע. נתתי את התחזית השחורה הזו לראשונה ב-2013 וגם ציינתי שאפל עשויה להמשיך עוד מספר שנים להנות מהיתרונות שג'ובס השאיר לה. מניית אפל בחוצפתה הרבה, המשיכה בשלה, סירבה להכנע ולמות וכאילו נאבקת בגורל הבלתי נמנע עלתה וירדה, אך בעיקר עלתה, כך שכיום נמצאת כ-50% ממחירה בעת כתיבת הפוסט המקורי של 2013. היום אני מאמין כי זה כבר הופך להיות ברור מאוד שמוצר הדגל של אפל, האייפון, עירום כמו המלך באגדת הילדים המפורסמת. הפיצ'רים ה"חדשים" של כל גרסת אייפון חדשה הם פיצ'רים שכבר היו קיימים בדגמים מתחרים שנה שנתיים לפני כן ולפעמים יותר. המחיר גבוה והיתרונות של האייפון נראים כנשחקים משנה לשנה. במהלך 2015 האייפון איבד נתח שוק בכל השווקים החשובים מלבד סין, והוא ממשיך לאבד נתח שוק גם ברבעון הראשון של 2016.

יש מספר לא מבוטל של קוראים שיתקוממו כנגד הדברים. לאפל יש קהל מעריצים מושבע וגם מספר מאפיינים מאוד מושכים עבור משקיעי ערך. פסימיות מסוימת בקרב משקיעים גורמת לכך שמחירה די נמוך. מדובר בעסק עם שולי רווח גבוהים למדי ובהתעלמות מנתוני הרבעונים האחרונים היא נמצאת במגמת צמיחה מרשימה. על כך ניתן להוסיף קופת מזומנים גדושה ב -55 מליארד דולר ותיק ניירות ערך מפלצתי של כ-177 מליארד דולר. אפל נסחרת סביב מכפיל רווח 10, אך כשלוקחים בחשבון את הנכסים העודפים שלה רואים שהעסק נסחר במכפיל רווח נמוך משמעותית מ-10. אף על פי כן, אני לא מתקרב לספינה השוקעת הזו. אם יום יבוא והיא תהפוך לבדל סיגר ועדיין עם תיק ני"ע מנופח אולי יהיה על מה לדבר.

משברו של הדור

מאז מחאת הקיץ של 2011 זה הפך מאוד מקובל לטעון שהדור שלנו, הצעירים, אלו שיצאו לשוק העבודה לא מזמן, חווה קשיים מיוחדים. לדוגמא הכתבה הזאת בוואינט, או זאת בכלכליסט שנכתבה ברוח זו. כותב של מאמר אחר שפורסם סמוך לזמן המחאה בדמרקר הרהיב עוז ואף טען במפורש שדור הקודם לא מבין אותנו כיוון שלהם היה קל יותר בזמנם. הבנתם? הדור ששרד את הפדאיונים, את תקופת הצנע, שעבר את החרם הערבי, שחווה מלחמות ששמו את ישראל בסכנה קיומית, את ההיפר-אינפלציה של שנות השבעים והשמונים וכמה משברים כלכליים חמורים הוא הדור המפונק. להם היה "קל". לעומתם דור האספרסו, הדור שעבורו טיול בחו"ל פעם בשנתיים הוא מצרך בסיסי, זה הדור המסכן. הדור שקשה לו.

הטענה שמצבו של הדור שלנו גרוע משל הדורות הקודמים אינה מעוגנת במציאות. ההיפך הגמור הוא הנכון. על אחת כמה וכמה כשמדברים על המצב הכלכלי ואפילו אם ממקדים את הדיון במחירי הדיור הטענה הזו עדיין לא מחזיקה מים. אין שום דבר מיוחד ב"משבר הדיור" של הדור שלנו. משברי דיור חמורים בהרבה ארעו בשנות התשעים, שנות השבעים, שנות החמישים ושנות השלושים.

מכירים את השיר "צריך לצלצל פעמיים"? הוא מוכר בגרסא של שושנה דמארי וגם בגרסא של מר חסון מ"גבעת חלפון אינה עונה"  (ששר "צריך לזקק פעמיים") https://www.youtube.com/watch?v=EKPfbwcbuBA

הסיבה ש"צריך לצלצל פעמיים" היא שהשיר נכתב בשנת 1939 בזמן ששררה בישראל מצוקת דיור אמיתית, בעקבות העלייה הרביעית והחמישית. לאור המצוקה והמחסור בדירות, היה מקובל מאוד שמשפחה תגור יחד עם משפחה שנייה או דייר משנה. כדי שידעו מי צריך לענות לדלת, אם באת לבקר את בעלי הדירה צלצלת פעם אחת ואם באת לבקר את דיירי המשנה צלצלת פעמיים. 

בוודאי ראיתם גם את הסרט "אלכס חולה אהבה" שמתאר את ישראל בשנות החמישים. הייתה זו תקופה בה שוב שררה בישראל מצוקת דיור אמיתית בעקבות העלייה ההמונית שאחרי קום המדינה. זוכרים את פארוק? הדמות ששיחק יוסף שילוח? תהיתם פעם מדוע משפחה אשכנזית גרה באותה דירה עם פרסי תמהוני ומתקרח? פארוק היה דייר המשנה שלהם. הסרט הציג באופן נאמן את התקופה כולל המאפיין הזה של דיירי משנה עקב מצוקת דיור.

בשנות השבעים, שוב מצוקת דיור, בתקופה שבה החרם הערבי, שהחל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, דרדר את הכלכלה הישראלית באופן ממשי. לא רק שמחירי האנרגיה עלו באופן דרמטי אלא שהנסיונות של ממשלת ישראל להמשיך לממן את מדיניות הרווחה והסובסידיות הביאו אותה להדפסה מסיבית של כסף שגרמה לכך שהכסף איבד מערכו (אינפלציה). האינפלציה הדוהרת הגיעה בשיאה ל-400% בשנה, כלומר עליית מחירים של 400% בשנה. ב-78' וב-79' קמה מחאת אוהלים ותנועת מחאה בשם "דיור מיד".

תל אביב תמיד הייתה דוגמא יוצאת דופן*. עיר שהיא מרכז של תרבות, בילויים, ותעסוקה. על כן היא משכה אליה צעירים שאפתניים עם הרבה חלומות אך מעט כסף. הם לא יכלו לשלם הרבה אבל בהחלט מוכנים להתפשר על איכות הדירות, מיקומם, רמת תחזוקה, צפיפות ועוד תנאים שונים ומשונים שבעלי הדירות הציבו. "זהו-זה" הקדישו ב1988 פרק לתופעה.
*במיוחד מאז שנות השמונים
https://www.youtube.com/watch?v=DE_6QmJPUcg

בשנות התשעים שוב מצוקת דיור. ברית המועצות התפרקה וכ-800 אלף איש עלו לארץ ישראל והגדילו את האוכלוסיה בכ- 20% תוך זמן קצר מאוד. קצב בניית הדירות לא עמד בקצב העלייה מרוסיה ומחירי הדיור שוב נסקו והגיעו לשיא ב-1997. שוב מחאת אוהלים.http://www.the7eye.org.il/11246

על כך כתב יוסי בנאי את המערכון "הרוסים באים" עבור הגשש החיוור. מערכון שבו חכם מרדכי (ישראל פוליאקוב) יחד עם איזק (גברי בנאי) באים לביתו של מסייה לוי (שייקה לוי) כדי לשכנע אותו לקבל לביתו משפחה של עולים מרוסיה.

https://soundcloud.com/halemo-2/lgxcaee0dhd9

כאמור ב-97' הגיעו מחירי הדירות לשיא כאשר מנקודה זו קצב העלייה מברה"מ ירד מספיק וקצב בניית הדירות עלה מספיק כדי להקל על המשבר. עד 2007 מחירי הדיור הריאליים ירדו ב-20% לעומת 97'. ואז הגיע המשבר הכלכלי של 2008. בעקבות המשבר של 2008 הבנקים המרכזיים ברחבי כל העולם הורידו את הריביות לרמות אפסיות כדי לתמרץ את הכלכלה. אחת מתופעות הלוואי של הורדת ריבית היא ניפוח מחירי נכסים ובמיוחד את מחירי הנדל"ן. מחירי הנדל"ן עלו באופן משמעותי בכל המדינות ששרדו את המשבר במצב טוב יחסית. בסין למשל התנפחה בועת הנדל"ן המסיבית ביותר בהיסטוריה בה נבנו ערים שלמות שיכולות לאכלס מאות אלפי בני אדם אך נותרו ריקות לחלוטין למרות שכל הדירות נרכשו (כהשקעה).

https://www.youtube.com/watch?v=GpnoPhY1f70

בנק ישראל שאחראי על קביעת רמת הריבית מודע היטב לכך שהריבית היא הגורם לעליית מחירי הדיור אך כפי שסטנלי פישר הסביר כבר באוגוסט 2011 בנק ישראל צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר ולא רק על מחירי הדיור: "אם לא היינו מורידים את הריבית ומשאירים אותה על 4.25%, לא הייתה לנו בעיה של דיור, אך במקום זה הייתה נוצרת בעיה של אבטלה גבוהה, כמו בארה"ב ובאירופה. אם הריבית הייתה גבוהה, לא הייתה כאן עבודה ואנשים לא היו יכולים אפילו לחשוב על קניית בית"

אמנם מחירי הדירות בישראל עלו באופן משמעותי מאז 2008 אך כיוון שהריבית ירדה באופן כה דרמטי ההחזר החודשי של מי שרוכשים היום דירה לא השתנה באופן כה משמעותי וגם שכר הדירה עבור שוכרים לא עלה באותה המידה כמו מחירי הדירות. במשברים קודמים מחירי הדיור זינקו אך הריביות לא ירדו. הריביות באותם ימים היו גבוהות באופן בלתי נתפס במובנים של היום ולכן ההחזרים החודשיים היו מכבידים באמת. כאשר משווים את "משבר הדיור" הנוכחי למשברים הקודמים זה הופך מאוד ברור שאין מצוקת דיור אמיתית בישראל כיום. לא חסרות דירות מלבד באיזורים מאוד ספציפיים דוגמת תל אביב. אנחנו לא רואים תופעה של שתי משפחות שאין ביניהם קרבת דם חולקות דירה אחת, כפי שארע במשברי הדיור הקודמים. להיפך, דירות רבות נותרות ריקות במשך שבועות וחודשים בין שוכר עוזב לשוכר נכנס. אני גר מחוץ לתל אביב אך במרחק נסיעת אופניים מהעבודה שלי בתל אביב. השכנים שלי עזבו את הדירה שלהם לפני שלושה חודשים לפחות, והיא עדיין ריקה. זו לא רק אנקדוטה. מי שמחפש דירות מחוץ לתל אביב ימצא שרבות מהדירות שיבוא לראות הן ריקות מדיירים. תופעה שלא מתרחשת כלל באיזורי הביקוש בתל אביב בהם באמת יש מחסור. במקומות בהם באמת חסר הצע דירות דייר חדש יכנס כמעט מיד אחרי שהקודם עזב. אבל מספיק להתרחק מעט ליפו, רמת גן, גבעתיים כדי לראות מצב שונה לחלוטין. 

איך שלא הופכים את זה אי אפשר לטעון שהדור שלנו סובל ממשבר חמור יותר מהדורות הקודמים או שמצבנו הכלכלי לא טוב יותר באופן דרמטי משהיה מצבם.

מה אתה רואה

בשנה האחרונה נדמה שהכתיבה בנושא השקעות ערך נכנסה לתרדמת חורף. לא רק שהבלוג מבצע ולדהיים האט מאוד את פעילותו אלא שגם בלוגים וכותבים אחרים. "לחיות אבל אחרת", לדוגמא, הוריד הילוך ומפרסם פוסטים במרווחים הולכים וגדלים. בייסייד-מטריקס פרסם פוסט אחד בחצי שנה האחרונה. גם כמה בלוגים זרים אחריהם עקבתי נעלמו או קפאו, אם מחוסר עניין בהמשך הכתיבה או שהכותב פתח קרן משלו ונעשה עסוק מדי.

לדעתי מה שארע בתחום הוא תוצאה של המחזוריות בשוק המניות. תמיד בזמן משבר בבורסה משקיעים בורחים שוב לחיקם הבטוח והחם של השקעות ערך. זה מה שקרה גם בשנים שלאחר המשבר האחרון. בבייסייד-מטריקס עודד כתב ב-2011 פוסט בשם "בועה של משקיעי ערך" בו הוא מראה את העלייה החדה בהתעניינות מצד הציבור בהשקעות ערך לאחר פרוץ המשבר. כמו כן הוא מפנה למאמר שמציג מסקנה מעניינת. מניות בעלות מאפיינים כלליים של "השקעות ערך" מככבות דווקא בשוק דובי ומאבדות מזוהרן בשוק שורי.

קשה להכחיש ששוק המניות מצוי כרגע ברמות גבוהות (אבל זה לא אומר שהוא בהכרח הולך לרדת בקרוב). ככל שהשוק עלה, מספר הזדמנויות ההשקעה הלך והצטמצם וככל שהמצבים הכי מעניינים נעשו נדירים, העניין של משקיעי ערך רבים בשוק דעך במקצת. זה נכון שהיה לי קל יותר לכתוב על כלכלה והשקעות ערך ב-2010. הדיון ברשת היה פורה מאוד. אירועים כמו Value Investing Conference ארחו משקיעים כמו וויטני טילסון שדיברו על רעיונות השקעה קונקרטיים ומעניינים. מניות מסוכנות כמו "בבילון" תפסו גובה והלהיבו משקיעים תוך שימוש בעיוותים חשבונאיים. בועת הזהב הלכה ותפחה לה. הייתה הרבה פעילות בשוק. פעילות מהסוג שמשקיעי ערך מתעניינים בה. אז ב-2010 היה קל יותר אבל זה לא תירוץ.

אז כדי לשמור על הגחלת ולעזור להוציא את "מבצע ולדהיים" מתרדמת החורף השורה עליו, אני מבקש את עזרתכם, קוראי הנאמנים. אתם מוזמנים להציע רעיונות לפוסטים בתגובות כאן או באופן פרטי בכתובת המייל שלי (MAHATMABAMBY בג'ימייל). שתפו אותי ברעיונות שמעסיקים אתכם בזמן האחרון. אם יש נושא ספציפי כלשהו מתחום הכלכלה שהוא לדעתכם מעניין, או חברה מסויימת שכדאי לכתוב עליה. זו לא חייבת חברה ששווה להשקיע בה או לעשות עליה שורט כרגע. זו יכולה להיות גם חברה שיש בה מאפיין מעניין או למשל תעשייה שחלה בה התפחות עסקית מעניינת. 

*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

פרופ' פרידמן נגד מייקל מור

בהמשך לפוסט קודם, "מצפונן של יצרניות הרכב", נתקלתי לא מזמן בוידאו מתוך שאלות -תשובות בהרצאה של מילטון פרידמן שנוגע בסיפור הזה בדיוק. אחד הסטודנטים במוסד האקדמי בו התקיימה ההרצאה שאל את פרופ' פרידמן לגבי הפרשייה המדוברת. מילטון פרידמן, עבור מי שאינו מכיר, הוא בין הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה האחרונה וכנראה שגם בהיסטוריה. כל מי שיאזין לו יוודא במהרה שמדובר באדם בעל כושר ביטוי וחשיבה יוצא דופן. הטיעונים שלו לוגיים ודידקטיים וההגיון שבבסיסם יציב ואיתן. נדמה כאילו לא ניתן להתקיל אותו. הוא תמיד עונה לעניין ומפרק כל שאלה למרכיבים שלה. פרופ' פרידמן הוא ממייסדי אסכולת שיקגו בכלכלה וגישתו ליברלית. פרופ' פרידמן מאמין שחופש פעולה אינדיבידואלי הוא ערך חשוב ומתוך כך יש לאפשר מקסימום חופש פעולה לאנשים פרטיים עם מינימום של התערבות ממשלתית. לטענתו התערבות ממשלתית כמעט תמיד יוצרת תמריצים מעוותים ופוגעת לא רק בחופש פעולתו של הפרט אלא גם ברווחתה הכלכלית של החברה. יש באמתחתו דוגמאות משכנעות למכביר. אני מודה שהייתה תקופה מסויימת בה הייתי כה מכור להאזנה להרצאותיו בדרך לעבודה עד שזה יצר משבר ביני לבין ספקית הסלולר שלי.


אגב, הסטודנט מנסה להתקיל את פרופ' פרידמן עם הסקנדל של פורד פינטו בטענה שיותר רגולציה ממשלתית יכולה למנוע מקרים שכאלו. אותו סטודנט הוא מייקל מור, מי שלימים הפך לבמאי ידוע ומתנגד קולני לתאגידים ולממשל כאחד.

פרק חדש ברומן של באפט עם נפט

היסטורית, לבאפט היה מזל גדול עם נפט אבל גם מזל רע עם נפט. הוא קנה מניות פטרוצ'יינה במחירי רצפה ב-2002 ומכר במחירי שיא תוך גריפת 600% רווח. את המכירה הוא ביצע בהדרגה ואת המניות האחרונות מכר זמן קצר (חודש חודשיים) לפני שהן הגיעו לשיא ואז צנחו באופן דרמטי. מצד שני הוא גם קנה מניות נפט כמו קונוקו-פיליפס בשיאים של 07' 08' וממש לפני ששוויין נחתך באמצע 08'. כעת מתפרסם שבאפט קונה מניות בסכומים משמעותיים בחברת פיליפס 66 שהתפצלה מתוך אותה קונוקו-פיליפס שממנה נכווה. מעניין.

http://basehitinvesting.com/buffetts-petrochina-investment-finding-large-gaps-between-price-value/

*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

עומר מואב על כלכלה ואידאולוגיה

פרופסור עומר מואב הוא חוקר ופרופסור לכלכלה מוערך ביותר.
בהרצאה הבאה פרופ' מואב מציג את הבעיות האקוטיות שמהוות אתגרים ומכשולים בפני צמיחה בישראל. פרופ' מואב מציין שחלק גדול מדי בציבור אינו מבין את הבעיות ואינו מצדד בפתרונות. לדעתי הוא צודק ולצערי ייקח עוד זמן עד שתהיה תמיכה ציבורית בפתרון הבעיות עליהן הוא מדבר.