דהמרקר בכתבה של "סוכנויות הידיעות" מצטטים אנליסטית בשם, לורה מרטין, הטוענת כי אפל עומדת להרוויח 3 מליארד דולר מאפליקציית פוקימון-גו בזכות הסכם חלוקת הרווחים שלה עם נינטנדו.
הורדת האפליקציה ניתנת בחינם אך לדבריה אפל מקבלת 30% מכל רכישה במשחק. 6% מאוכלוסיית ארה"ב משחקת פוקימון-גו. צריך לשים לב שמדובר באחוז גבוה מאוד שהושג תוך זמן קצר מאוד. אנחנו לא מדברים על 6% מהנערים. מדובר ב6% מאוכלוסיית ארה"ב כולה, כולל זקנים, נשים וטף. האנליסטית מבססת את החישוב על ההנחה שהנתון הזה עוד יעלה ל-20%, כלומר 1 מתוך כל 5 אמריקאים. נשמע לי אופטימי. אולי אפשרי, אחרי הכל אני מכיר אנשים שבינם לבין סדרת הפוקימון אין דבר וחצי דבר אך בכל זאת משחקים. זה אולי אפשרי אך זאת גם תחזית די ורודה בעיני.
הכתבה הזו הזכירה לי דברים שכתבתי לגבי תעשיית המשחקים ב-2012 בפורום "השקעות בלי גורו". איזו שנה זאת הייתה. זוכרים את 2012? השנה שבה אנגרי-בירדס היה בשיאו, ברק אובמה נבחר בפעם השנייה, וכולם דיברו על הנבואה כביכול של שבט המאיה על סוף העולם.
הורדת האפליקציה ניתנת בחינם אך לדבריה אפל מקבלת 30% מכל רכישה במשחק. 6% מאוכלוסיית ארה"ב משחקת פוקימון-גו. צריך לשים לב שמדובר באחוז גבוה מאוד שהושג תוך זמן קצר מאוד. אנחנו לא מדברים על 6% מהנערים. מדובר ב6% מאוכלוסיית ארה"ב כולה, כולל זקנים, נשים וטף. האנליסטית מבססת את החישוב על ההנחה שהנתון הזה עוד יעלה ל-20%, כלומר 1 מתוך כל 5 אמריקאים. נשמע לי אופטימי. אולי אפשרי, אחרי הכל אני מכיר אנשים שבינם לבין סדרת הפוקימון אין דבר וחצי דבר אך בכל זאת משחקים. זה אולי אפשרי אך זאת גם תחזית די ורודה בעיני.
הכתבה הזו הזכירה לי דברים שכתבתי לגבי תעשיית המשחקים ב-2012 בפורום "השקעות בלי גורו". איזו שנה זאת הייתה. זוכרים את 2012? השנה שבה אנגרי-בירדס היה בשיאו, ברק אובמה נבחר בפעם השנייה, וכולם דיברו על הנבואה כביכול של שבט המאיה על סוף העולם.
זה מה שכתבתי אז בתגובה לדיון על זינגה, יוצרת המשחק פארמוויל:
בתור מי שיודע דבר או שניים על התמכרות למשחקי מחשב אני יכול לומר שאני וחברי מאוד שמחים שתכונה מוטבעת בטבע האנושי היא שבסופו של דבר נמאס לך מלשחק באותו משחק. אני לא מדבר על החריגים שמפתחים אובססיה אמיתית אלא על הכלל ואצל הכלל האובססיה היא זמנית. משחקים עם מאפיינים שונים יכולים להשאיר אותך מרותק לתקופות שונות. המחזיקים בשיא הם משחקי התפקידים ברשת כמו וורלד אוף וורקרפט או אוורקווסט. כיוון שהמשחק תמיד מתחדש ותמיד יש עוד שלב להגיע אליו הם מסוגלים לרתק אנשים במשך מספר שנים. אך גם המשחקים הללו שנמצאים בדרגה המסוכנת ביותר מחזיקים את המכור לתקופה מקסימלית של חמש שנים בערך לפני שנמאס לו. כל משחק ביג'י יומו.
קחו לדוגמא קייס סטאדי אמיתי מאוד, ודומה במידה רבה לפארמוויל. יכול להיות שאתם זוכרים משחק בשם גינדיס. זה היה משחק אסטרטגיה ברשת ששיחקת באמצעות התחברות למשתמש שלך באתר. משחק שפותח על ידי ישראלי וסחף אנשים מכל קצוות הקשת ומכל הסוגים (בעיקר מישראל). גינדיס הפך לויראלי ב-2006. מגוון האנשים ששיחקו היה מדהים, ילדים, סטודנטים, חיילים, אנשי קבע בצהל, פנסיונרים (כמעט רק בנים וזה אולי השוני מפארמוויל). אני זוכר שהייתי בין היחידים בסביבה הקרובה שלי שלא שיחקו. כמה מהאנשים הללו שאני מכיר ששיחקו אז משחקים גם היום? אני בטוח שכבר ניחשתם שהתשובה היא 0. האתר עדיין קיים ונראה שהוא המשיך להשתכלל אך לשיא של אז הוא כבר לא יחזור. http://www.google.com/trends/?q=gindis&ctab=0&geo=all&date=all&sort=0
הנה כתבה מאותה תקופה על המשחק http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3195782,00.html
גם פארמוויל כבר מזמן עבר את השיא שלו
אם אתם כמוני אתם בטח גם תוהים איפה נמצאות הציפורים הכועסות בגרף הצמיחה/דעיכה. בלי קשר לזינגה סתם סקרנות:
לא נכנסתי לעומק הדוחות הכספיים של זינגה אבל הרווח שלה מאכזב מאוד. רק אם נניח שהתזרים מייצג יותר טוב את הרווח האמיתי אז יש לזינגה מכפיל סביר. זאת הנחה שאי אפשר לקבל סתם כך אלא שצריך להצדיק אותה באמצעות איתור וזיהוי הסיבות המרכזיות להבדל ומהותם הכלכלית. גם אם נניח שהרווח המייצג הוא 390 מיליון, זינגה נסחרת במכפיל 11 שזה סביר. הבעיה היא שאין לזינגה יתרונות תחרותיים עמידים. כל משחק מגיע בסופו של דבר למיצוי. העסק שזינגה נמצאת בו דורש ממנה להמציא להיט אחרי להיט בכדי לשמור על ההכנסות הקיימות לאורך זמן וזה עוד לפני שנדבר על צמיחה. הענף אכן מגלגל מחזור בסכומים נכבדים אך ההיסטוריה מוכיחה שהרבה יותר בריא להתעלם מהמחזור של הענף ולהתמקד בדברים אחרים.
