Disclaimer

הכותב אינו יועץ השקעות. הכותב עשוי למכור ו/או לקנות ו/או להחזיק בניירות ערך ו/או הנכסים הפיננסיים הנזכרים בהודעותיו. אין לראות באמור בהודעותיו של הכותב הנ"ל משום הצעה ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכס פיננסי המתוארים בהן או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים אחרים כלשהם. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, וכל העושה שימוש בו, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד.

יום שבת, 26 בנובמבר 2016

רכישה עצמית - BUYBACK


רשומה זו פורסמה במקור בבלוג הישן בפלטפורמה של תפוז ביולי 2012. הרשומה מובאת כאן בשידור חוזר כיוון שאחד הפוסטים הבאים יתייחס לנושא ולרעיונות המפורטים כאן.



רכישה עצמית של מניות - באנגלית Stock repurchase / Buyback - כאשר חברה משתמשת במזומן שבקופתה בכדי לקנות חלק ממניותיה שלה עצמה.
 
הבהרה טכנית
בכדי להבין את המשמעות האמיתית של המהלך יש ראשית להבין שמנייה אינה חתיכת נייר שיש לה ערך מעצם היותה אלא שהיא מייצגת אחוז בעלות בחברה. אין מגבלה על כמות המניות שיכולות להיות לחברה. אם יש לה 10 מניות אזי כל מניה מקנה זכות ל10% בעלות בחברה. אם יש לה 100 מניות אזי כל מניה מקנה 1% בחברה ואם יש 100מיליון מניות אזי כל מניה מקנה מיליונית האחוז בעלות בחברה למחזיק. כיוון שלרוב מספר המניות נמדד במיליונים זה לא יהיה סביר ונוח לדבר באחוזים לכן אנחנו מדברים במונחים של מניות. אנחנו לא אומרים שחברה X קונה מאדם פלוני 0.000000001% בעלות אלא אנחנו אומרים שהיא קונה מנייה וזאת מטעמי נוחות ברורים.


ההבדל והדימיון
כאשר החברה מבצעת רכישה עצמית המניה שנרכשה עוברת מידי הבעלים הקודם לחברה עצמה ונשאלת השאלה האם זה אומר כעת שלחברה יש אחוז בעלות על עצמה. התשובה הקצרה היא, לא. חברה אינה יכולה להיות ישות עצמאית שהינה בעלים של עצמה לכן כאשר ישנה רכישה עצמית (להלן -"בייבק") הן הופכות למניות רדומות, "מניות באוצר". לדוגמא אם לחברה 100 מניות מחולקות בין שני בעלי מניות 50 לאחד ו-50 לשני והחברה מבצעת רכישה עצמית של 10 מניות מכל אחד מהם אזי הם מקבלים סכום מזומן ולאחר מכן כל אחד מחזיק ב-40 מניות. כיוון שבסך הכל ישנן כעת 80 מניות יוצא שכל אחד מהם עדיין מחזיק ב-50% מהחברה. מצבם של בעלי המניות לא השתנה כלל מלבד העובדה שהם קיבלו סכום מזומן מהחברה שבבעלותם בדיוק כפי שהיה קורה לו החברה פשוט הייתה מחלקת להם את הסכום כדיבידנד. זו בדיוק הסיבה שבגינה מבחינה משפטית וגם מבחינות כלכליות רבות דיבידנד ובייבק מקבלים יחס דומה. שניהם נקראים "חלוקה" כלומר חלוקת מזומנים (/נכסים) לבעלי המניות.


דוגמא נוספת פשטנית במיוחד תבהיר את הזהות בין השניים, דיבידנד ובייבק. נניח שלמר נולי בנקנר בעלות מלאה על חברת GDP. הוא מחזיק ב-10 מניות מתוך 10 הקיימות. כעת מתבצעת רכישה עצמית ובנקנר מוכר לחברה מנייה אחת תמורת מיליון ש"ח. מהו אחוז הבעלות של בנקנר בחברת GDP אחרי הבייבק? -  100%, הוא מחזיק 9 מניות מתוך 9. אם כן מה השתנה? - בנקנר קיבל מיליון ש"ח מהחברה בדיוק כפי שהיה מקבל לו היה מחלק דיבידנד. אם בייבק זהה לדיבידנד מדוע קיים מנגנון הבייבק? - למרות שיש להם משמעות כלכלית דומה הם אינם זהים. כאשר חברה מבצעת בייבק לכל בעל מניות הזכות לבחור אם למכור את מניותיו בחלקן במלואן או כלל לא. מי שלא מכר, למעשה הגדיל את החזקתו בחברה למרות שעל פניו לא עשה שום דבר ומספר המניות שבידיו לא השתנה.


נבחן עוד כמה זהויות והבדלים בין דיבידנד ובייבק:
חברת מוקה-לולה מחלקת דיבידנד של 2%.
1. בעל המניות לורן מאפט הוא מאמין גדול בעתידה של מוקה-לולה ולכן הוא משתמש בדיבידנד כדי לרכוש עוד מניות.
2. בעל המניות פרופ' דאודורנט מעדיף לקבל את הדיבידנד ולעשות איתו דברים אחרים. אם הדיבידנד מספיק גדול אולי יוכל לצאת לסרט בקולנוע. מה שבטוח הוא שבמחירים של היום לא יוכל להרשות לעצמו פופקורן.

ביקום מקביל חברת מוקה-לולה מחליטה על בייבק בסכום שיספיק לרכוש 2% מהמניות המונפקות.
1. בעל המניות לורן מאפט הוא מאמין גדול בעתידה של מוקה-לולה ולכן שומר על כל מניותיו ואינו מוכר כלל.
2. בעל המניות פרופ' דאודורנט רוצה לצאת לסרט, הפרופסור מוכר 2% ממניותיו.

אפשר לראות שמה שעושה מר לורן מאפט בשני היקומים מוביל לאותה התוצאה בדיוק. החזקתו בחברה גדלה ב-2%. אפשר גם לראות שבשתי היקומים המקבילים גם פרופ' דאודורנט מגיע לאותה התוצאה. הוא ממשיך להחזיק באותו אחוז מהחברה ומקבל מזומן בסך 2% מאחזקתו. אם כך הגענו למסקנה שישנה זהות כמעט מלאה בין דיבידנד ובייבק ואין זה משנה מה החברה תעשה אלא מה יעשו בעלי המניות. ב-1983 GEICO ביצעה בייבק. אחד מני רבים. גייקו היא חברת ביטוח שאז ברקשייר החזיקה במניותיה, היום היא כבר בבעלות מלאה של ברקשייר. ברקשייר חתמה על הסכם עם גייקו לפיו ברקשייר תמכור חלק יחסי ממניות גייקו שבידיה כך שאחוז ההחזקה לא ישתנה (כלומר לא יגדל כתוצאה מהבייבק). מבחינה כלכלית פעולה זו זהה לחלוקת דיבידנד לכן רשויות המס מיסו אותה כדיבידנד ולא כמכירה של מניות וגם ברקשייר הציגה אותה כך בדוחותיה.


ברמה המעשית שיטות החלוקה הופכות בין הפסיבי לאקטיבי, כלומר בחלוקת דיבידנד מי שנותר פסיבי ואינו מקבל החלטה יקבל את המזומן בעוד שבבייבק מי שנותר פסיבי מקבל החזקה גדולה יותר בחברה. מחקרים בתחום קבלת ההחלטות מראים שככל שההחלטה יותר קשה לנו כך אנחנו נוטים להחליט שלא להחליט. אנחנו נשארים פסיביים ולכן ברירת המחדל שנקבעה עבורנו היא זו שתכריע. ( מי שרוצה לשמוע עוד בנושא מומלץ מאוד לראות את הרצאתו של דן אריאלי).  ההבדל הכי חשוב בין בייבק לבין דיבידנד נוצר כתוצאה מחוקי המס. קיים מס על דיבידנדים כמעט בכל מדינה אך אין מס על כך שהחזקתך גדלה בבייבק. כלומר מי שמעוניין להגדיל את החזקתו יפגע אם יחולק דיבידנד. נמשיך עם הדוגמא של מוקה-לולה, בחלוקת דיבידנד ישלם מס של 20% ולכן החזקתו תגדל רק ב1.6% בעוד שאם יתבצע בייבק היא תגדל ב-2%. זה אולי לא נשמע משמעותי אך לאורך זמן זה ההבדל בין עשיר לעני. *אני לא מומחה למס ובנוסף לכך חוקי המס משתנים משנה לשנה וממדינה למדינה לכן לא כל האמור כאן בהכרח נכון לכל זמן ולכל מקום אך הרעיון עדיין תקף. דיבידנדים ממוסים בישראל כמו ברוב המדינות אך מי ששומר על מניותיו בבייבק אינו ממוסה. מלבד לאלו הבדל נוסף הוא שבעלי מניות הניצבים בפני בייבק אך מעוניינים בדיבידנד ניצבים בפני בעיה פסיכולוגית. כבר קבענו שהם פשוט יכולים למכור חלק יחסי ממניותיהם אך המצב הזה מותיר אותך תוהה ומתלבט לגבי מתי למכור, באיזה מחיר. אתה יכול להמשיך להחזיק בציפייה שבשבוע הבא המחיר יעלה ואז להתאכזב כי לפני שבוע המחיר היה גבוה יותר.


יתרונות וחסרונות
שאלה לגיטימית לשאול כאן היא מה עדיף? כאשר הנהלת החברה מחליטה לחלק מזומנים עודפים כיצד עליה לעשות זאת בדיבידנד או בבייבק? כפי שראינו מבחינה מיסויית לבייבק יתרונות גדולים כיוון שהוא מיטיב עם הנשארים ואינו מרע עם המוכרים. לחברת סטנדרט אנד פורס (S&P) יש מדד בשם  Dividend Aristocrats המורכב מחברות שהגדילו את הדיבידנד שלהם כל שנה במשך 25 השנים האחרונות ברצף. הרעיון הוא שאלו שהצליחו להגדיל את הדיבידנד המחולק פר מניה כל שנה ושנה במשך תקופה ארוכה הן כנראה חברות יציבות, חזקות, צומחות ומניבות מזומנים. ההיגיון כאן הוא פשוט וקיומו של מדד כזה מבהיר את החשיבות של יציבות הדיבידנד בעיני משקיעים. כפי שטען פרופ' דמודאראן, אם ברצונכם לחזות את הדיבידנד שיחולק בשנה הבאה פשוט תסתכלו על השנה הקודמת לה. ברוב המקרים חברה שמחלקת דיבידנד תמשיך לחלק דיבידנד באותו הגובה גם בשנה הבאה. הורדה של הדיבידנד בשנים רעות תגרום לבהלה בקרב משקיעים והעלאה של דיבידנד בשנים טובות תגרום לציפיות גבוהות יותר בשנים הבאות שלא בהכרח יהיו טובות באותה מידה, לכן בד"כ חברות מעלות את הדיבידנד רק כאשר קיימת סבירות גבוהה שיוכלו להמשיך לקיימו גם בשנים רעות ומורידות את הדיבידנד רק כשהמצב רע באמת.


חברות רבות אימצו גישה המשלבת בין השניים והן מבצעות גם חלוקה של דיבידנדים וגם בייבק. מדובר בפתרון טוב. כך אף על פי שהסכום המחולק יכול להשתנות באופן משמעותי מתקופה לתקופה, בעל המניות הפסיבי יקבל דיבידנד יציב וצומח. לדוגמא חברה יכולה לחלק 9 מיליון ש"ח: 5 מיליון ש"ח כדיבידנד לבעלי המניות ולבצע בייבק של 4 מיליון ש"ח. שנה לאחר מכן אם תמצא את עצמה רק עם 5 מיליון ש"ח זמינים לחלוקה, תחלק דיבידנד ולא תבצע בייבק. במצב זה אף על פי שסכום החלוקה הכולל נחתך כמעט בחצי, בעל המניות מקבל דיבידנד פר מניה שהוא גבוה יותר מבשנה הקודמת. זה אותו הסכום, 5 מיליון, רק שהוא מחולק בין פחות מניות. דמודאראן ניסח זאת בצורה יפה או לכל הפחות מעניינת, ואמר שדיבידנד הוא כמו קשר לטווח ארוך ובייבק הוא סטוץ. אגורה שחולקה כדיבידנד יוצרת ציפיות לעתיד, אך אגורה ששומשה בבייבק אינה יוצרת ציפיות, להיפך, היא הופכת את ציפיות המשקיעים למשהו שיותר קל לעמוד בו. כיוון שיש כעת פחות מניות, החברה תוכל לחלק את אותו הדיבידנד פר מניה וזה ידרוש ממנה סכום כולל קטן יותר. סיבה נוספת לבצע בייבק היא "למנוע דילול" בעקבות הנפקת אופציות לעובדים. ברשומה קודמת דיברתי על הצד האפל של הבייבק. מי שקרא את הרשומה ההיא מבין מדוע אני כותב "למנוע דילול" בגרשיים, לא אפרט על כך ברשומה זו. פתרון אחר בו נוקטות חברות מסויימות מאפשר למי שרוצה דיבידנד לקבלו במזומן ומי שמעוניין להגדיל החזקה להגדילה באופן אוטומטי ללא מס. כך בנקו-סנטנדר מציע לבעלי המניות לבחור כיצד לקבל את החלוקה, אם ברצונם במניות הטבה או במזומן.


כיצד להתייחס לבייבק בהערכת שווי
יש משקיעים המסתכלים על החברה בכללותה ויש את אלו הבוחנים את המנייה באופן יחידני.  לדוגמא בחישוב מכפיל רווח אפשר להסתכל על רווחי החברה מול שווי שוק ואפשר להסתכל על רווח למניה מול מחיר המנייה. שתי הדרכים לגיטימיות אך לעיתים אלו הבוחנים את המנייה בצורה פרטנית מתייחסים לבייבק כאל פעולה שתכליתה להגדיל את הרווח פר מנייה. מזווית זו המשקיע עלול להחשיב את הצמיחה הנובעת מבייבק כמרכיב נוסף המגדיל את השווי. מסיבה זו ומסיבות דומות אחרות זה יותר פשוט והגיוני להתייחס לחברה בכללותה. בשלב זה כבר די ברור שהדרך להתייחס לבייבק היא כאל חלוקה, כלומר כאל מרכיב בFCF או עבור חסידי באפט כחלק מ"רווחי הבעלים" וכיוון שהוא כבר שם להוסיף בגינו מרכיב "צמיחה" פירושו לספור את אותו הטריק פעמיים. הדבר נכון גם עבור אלו העוסקים ב-DCF אקדמי וגם עבור חסידי באפט. ניקח דוגמא פשוטה של חברה נטולת חוב. עבור המהוונים ב-DCF, התזרים החופשי (FCF) הוא תזרים מפעילות שוטפת (שנקרא גם תזרים תפעולי) פחות השקעה חוזרת (CAPEX) ובאסכולות מסויימות גם מחסרים את ההשקעה ברכישות (Acquisition). שימו לב למהותו של חישוב FCF, לקחנו את סך הכספים שנכנסו מפעילות, החסרנו את אלה שיצאו לCAPEX ורכישות ונותרנו עם כסף שנשאר בקופה+שולם כדיבידנד+שולם בבייבק. גם לגבי "רווחי הבעלים" של באפט, הבייבק מהווה חלק מהם כך שאין סיבה או צורך לנסות להכלילו בחישוב בצורה נוספת.


פרדוקס הבייבק

קיים דיון סביב נושא הבייבק, מתי זה טוב ומתי זה רע. באפט הביע את עמדתו בנושא מספר פעמים ואנחנו עוד נגיע לזה אך לפני כן יש להכיר בבעייתיות של השאלה עצמה. על פניו אם מבוצע בייבק כאשר המחיר נמוך, בעלי המניות הנותרים מרוויחים כיוון שתמורת מעט כסף שיצא מקופת החברה הם הגדילו משמעותית את אחוזי החזקתם. לפי אותו היגיון, כביכול אם מחיר המניה גבוה בעלי המניות הנותרים נפגעים מהבייבק כיוון שהחברה איבדה יותר מדי מזומן והם קיבלו פחות מדי אחוזי החזקה. העניין הוא שהקביעה אם מחיר המנייה גבוה או נמוך היא שאלה סובייקטיבית. בעל מניות המאמין שהוא נדפק מבייבק במחיר גבוה הוא סוג של אוקסימורון, מונח שסותר את עצמו, שכן אם לדעתו המחיר גבוה מדוע הוא עדיין בעל מניות? מדוע לא מכר את מניותיו, או לפחות מספיק מהן כדי לקבל את חלקו בבייבק? אפשר לומר שאם אתה בעל מניות זה פרדוקסלי להאמין כי אתה נפגע מבייבק בגלל המחיר.
 
בדיון שהתפתח בתגובה לרשומה "מוניטין ורדיו" הובאו הציטוטים הבאים בהם באפט התייחס לנושא הבייבק:
כאן באפט מציין שבייבק פוגע בבעלי המניות הנשארים אלא אם כן הוא נעשה במחיר נמוך מהערך הפנימי.

It doesn’t suffice to say that repurchases are being made to offset the dilution from stock issuances or simply because a company has excess cash. Continuing shareholders are hurt unless shares are purchased below intrinsic value. The first law of capital allocation – whether the
money is slated for acquisitions or share repurchases – is that what is smart at one price is dumb at another
.



כאן באפט מציין שיש לו רגשות מעורבים כאשר הבייבק נעשה במחיר נמוך משמעותית מהערך הפנימי, כיוון שזה פוגע במוכר.
Charlie and I have mixed emotions when Berkshire shares sell well below intrinsic value. We like
making money for continuing shareholders, and there is no surer way to do that than by buying an asset – our
own stock – that we know to be worth at least x for less than that – for .9x, .8x or even lower. (As one of our
directors says, it’s like shooting fish in a barrel, after the barrel has been drained and the fish have quit flopping.)
Nevertheless, we don’t enjoy cashing out partners at a discount, even though our doing so may give the selling
shareholders a slightly higher price than they would receive if our bid was absent. When we are buying,
therefore, we want those exiting partners to be fully informed about the value of the assets they are selling.


חשוב לשים לב שבציטוטים הללו באפט מדבר על בייבק של ברקשייר עצמה. לבאפט יש גישה מאוד ייחודית כשמדובר בברקשייר. קראו שוב את הציטוטים ושימו לב איך הוא מכנה את בעלי המניות.                                                          הוא לא קורא להם רק בעלי מניות (Shareholders) אלא גם שותפים Partners כך הוא קורא להם, שותפים. יש לכך סיבות היסטוריות. באפט התחיל את דרכו בתור מנהל שותפות השקעות. אנשים שסמכו עליו בעיניים עצומות הפקידו בידיו את הונם.לחלקם לא היה דבר חוץ מההון שהפקידו בידיו, ביניהם קרובי משפחה ואלמנות קשישות. אותם האנשים הלכו אחריו כשהוא סגר את השותפות וקנו מניות של ברקשייר. הם המשיכו לסמוך עליו שידע מה לעשות עם כספם כבעלי מניות והוא המשיך להתייחס אליהם כשותפים גם כשהיו לכאורה בעלי מניות רגילים. כך באפט רואה אותם ולכן הוא גם קורא להם כך. באפט אינו מצפה מהם שינהלו את כספם ככל העולה על רוחם ומסתפק בכך, הוא גם דואג לאלו הפסיביים שסומכים עליו שידע לא רק איך לנהל את ברקשייר עצמה אלא אפילו במידה מסויימת אותם. מתי החזקתם תגדל ומתי יקבלו דיבידנד. מסיבה זו, כשהוא מדבר על בייבק של מניותיה של ברקשייר הוא אומר שיהיה זה טפשי לבצע בייבק במחיר גבוה מידי כיוון שזה יפגע בשותפים הנותרים (והוא ביניהם) ומצד שני הוא מרגיש רע לגבי בייבק במחיר נמוך מדי כיוון שהוא פודה את חלקו של שותף בפחות מהמגיע לו.


יש לציין שב 1966, זמן קצר אחרי שבאפט השתלט על ברקשייר, הוא חילק דיבידנד. לעסקי הטקסטיל הייתה שנה טובה. באפט נכנע ללחצים שהופעלו עליו וחילק את הדיבידנד הראשון והאחרון שברקשייר חילקה תחת ניהולו. מאז עברו 46 שנים ובאפט תמיד מצא שימוש יותר טוב לכסף מאשר לחלק כדיבידנד. לגבי בייבק, במהלך שנות בועת ההייטק העליזה באפט חטף ביקורת קשה על אי נכונותו להשקיע בטכנולוגיה. ככל שמחירי המניות המשיכו לעלות באפט נראה בעיני הציבור יותר ויותר כקשיש טיפש שזמנו עבר וברקשייר נדמתה כצב צולע לעומת חברות הדוט-קום המסעירות. על כן בשנים האחרונות של הבועה מניית ברקשייר צללה ובאפט ראה הזדמנות להיטיב עם עצמו ועם שותפיו והכריז על בייבק. התזמן לא היה מהיר מספיק. הבועה התפוצצה וכולם חזרו לחיקו הבטוח של המשקיע הזקן. פיצוץ הבועה יחד עם ההכרזה היו מספיק בשביל להזניק את המנייה חזרה למעלה. ברקשייר לא הספיקה לקנות אפילו מנייה אחת.  בספטמבר 2011 באפט הכריז על תכנית בייבק נוספת כיוון ששוב המניה הגיעה למחיר נמוך מספיק מתחת לערכה הפנימי והפעם גם הספיק לקנות אבל רק מעט.
 
ראינו שבאפט אינו מתייחס לבייבק של ברקשייר כחלוקה רגילה אלא כהזדמנות להגדיל את חלקו בברקשייר כמו גם את חלקם של שותפיו הנאמנים. כתוצאה מכך באפט רואה בבייבק של ברקשייר כמעשה שרוב הזמן אינו רצוי כלל וכלל כיוון שרוב הזמן מחיר המניה אינו נמוך דיו. כשלא מדובר בבעלי המניות של ברקשייר המצב הוא קצת שונה. ככל שמדובר בחברות שבהן ברקשייר מושקעת, תתקשו מאוד למצוא מקרה בו באפט דיבר כנגד בייבק או ניסה לעצור תכנית בייבק. ההיפך הוא הנכון. באפט עודד חברות בהן ברקשייר מושקעת ליישם תכנית בייבק ומביע שביעות רצון גדולה כאשר חברות אלו מבצעות רכישה עצמית של מניות, לדוגמא וושינגטון פוסט, קוקה קולה, IBM.

יום רביעי, 16 בנובמבר 2016

מילון מונחים - רשומה מתעדכנת



בדל סיגר - משל בו השתמש באפט כדי לתאר השקעות נט-נטס בהדגשת האספקט הלא אסתטי שבהם. לפי המשל אדם רואה ברחוב בדל סיגר מונח על הרצפה. עדיין אפשר להוציא ממנו שאכטה או שתיים האדם מרים את הבדל, שואף כמה שאיפות בחינם וזורק אותו שוב. ע"פ באפט זה מלוכלך ולא אלגנטי, אבל רווחי. ראה "נט-נטס".

בסיס הכסף - כמות הכסף המזומן (שטרות ומטבעות) הקיים במשק.

כמות הכסף - כמות הכסף כפי שהיא נתפסת ע"י הציבור. גדולה פי כמה מבסיס הכסף, בעיקר תודות לפקדונות במוסדות הפיננסיים.


גיוס חוב - כאשר חברה מגייסת כסף באמצעות הלוואות, אגרות חוב, אשראי בנקאי ועוד.

גיוס הון - כאשר חברה מגייסת כסף באמצעות הנפקת מניות בבורסה או ישירות לקונה פרטי.

דיבידנד - חלוקת רווחים לבעלי המניות.

הון עצמי - מה שנשאר אחרי שמנכים את כל ההתחייבויות משווי הנכסים במאזן הוא ההון העצמי של החברה.

הנפקה ראשונית - חברה פרטית המנפיקה לראשונה את מניותיה בבורסה.


הנפקה שניונית - חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה מנפיקה מניות נוספות למכירה בשוק ההון.

חברה פרטית - חברה שאינה בבעלות ממשלתית וגם אינה נסחרת בבורסה.

חברה ציבורית - חברה שמניותיה נסחרות בבורסה.

חפיר - תעלה שנחפרה סביב טירה או מבצר כגורם מסייע להגנה מפני תקיפות. המונח משמש בתחום השקעות הערך לתיאור יתרון תחרותי עמיד ויציב במיוחד המגן על חברה מפני מתחרותיה.

לולהפלוזה - lollapalooza - מונח שצ'ארלי מאנגר משתמש בו כדי לתאר מצב בו פועלות בו זמנית כמה תופעות פסיכולוגיות שגורמות לבני אדם לטעות בשיקול דעת. במצב כזה לפי מאנגר האפקט המשולב הרבה יותר חזק מאשר ההשפעה הנפרדת של כל תופעה לבדה. לולהפלוזה היא מילה שכיום נכחדה מהשפה האנגלית. מאנגר הוא יליד 1924, בצעירותו המילה הזו עוד הייתה בשימוש.  בעבר היא שימשה לתיאור אירוע או אדם יוצא דופן. בשלב מאוחר יותר היא שימשה ככינוי לסוכריה (לוליפופ) גדולה במיוחד. כיום ישנו פסטיבל מוזיקה מפורסם שאימץ את השם אחרי שהיזם שמע את המילה בסרט ישן של שלושת המוקיונים (The Three Stooges).

מוניטין - כאשר חברה רוכשת חברה אחרת, נכסיה וחובותיה של החברה הנרכשת נרשמים במאזן של חברת האם הטריה. במידה והרוכשת שילמה יותר משוויים* של סך הנכסים נטו ההפרש ירשם במאזן הרוכשת כנכס "מוניטין".
*שוויים כפי שהוא נרשם בספרי הרוכשת (לעיתים מבוצע שערוך ונקבע שווי שונה מהרשום בספרי הנרכשת)

מכפיל הון - שווי שוק החברה חלקי ההון העצמי במאזן.

מכפיל רווח - שווי שוק החברה חלקי הרווח הנקי השנתי.

מניות - מניות של חברה מזכות את מחזיקיהן בבעלות חלקית על אותה חברה.


אגרת חוב - אג"ח - רוכש האג"ח למעשה מלווה כסף לחברה. תנאי האג"ח הספציפיים, קופונים, לו"ז תשלומים, משך חיים, ובטחונות, משתנים מאג"ח לאג"ח.

מניות בכורה - הכלאה בין מניות לבין אגרות חוב. כמו אג"ח הן אינן מקנות זכויות הצבעה אך לעומת אג"ח הן נמצאות בעדיפות נמוכה יותר לפרעון במקרה של פירוק החברה. התנאים של תשלום הדיבידנד וחישוב הסכום המחולק משתנים ממקרה למקרה ולעיתים לחברה עומדת הזכות להשהות חלוקת דיבידנדים למניות בכורה, אך כאשר מחולק דיבידנד בעלי מניות בכורה יקבלו את חלקם לפני בעלי המניות הרגילות.

קונסיגנציה - מכר מותנה - מצב בו חברה סיטונאית מעבירה סחורה לידיו של קמעונאי אך את התשלום בעד הסחורה תקבל רק לאחר שהקמעונאי ימכור אותה.

רכישה עצמית - כאשר חברה קונה את מניותיה שלה עצמה מידי בעלי המניות. באופן מעשי מדובר בחלוקת רווחים חזרה לבעלי המניות.

חדלות פרעון - כאשר חברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות. חדלות פרעון תוביל להתערבות משפטית שתוביל לפירוק החברה או העברת בעלות לידי בעלי החוב או מכירתה לטובת תשלום התחייבויותיה.

תשקיף - דו"ח מפורט על המצב העסקי והפיננסי של חברה המפורסם לפני הנפקת ניירות ערך לציבור. התשקיף כולל גם הסברים על זכויות מחזיקי הני"ע המוצעים.

מוניטין - כאשר חברה רוכשת חברה אחרת, כל נכסי החברה הנרכשת והתחייבויותיה יופיעו במאזן החברה הרוכשת. במידה והחברה הרוכשת שילמה סכום גבוה משווי הנכסים של החברה הנרכשת (בניכוי ההתחייבויות) הסכום הנותר יירשם כנכס מסוג "מוניטין" במאזן החברה הרוכשת.

מכירה בחסר - שורט - SHORT - מכירה בחסר היא מכירה של מניות שאינן בבעלות המוכר. כלומר אלו מניות שהוא לווה וצריך להחזיר. במידה ומחיר המניה יורד המוכר יכול לקנות חזרה את המניות במחיר נמוך יותר ולהחזיר אותן כך שהוא הרוויח את ההפרש בין מחיר המכירה למחיר הקנייה.

ערך אינטרינזי - ערך פנימי - Intrinsic value - ערך שנובע מהתועלת שהנכס מפיק לבעליו. זהו ערך שאינו תלוי בנקודת מבטם של רוכשים פוטנציאליים או בציפיותיהם בניגוד לשווי שוק.

פוט - אופציית פוט - PUT - אופציה המשמשת ככלי להרוויח מירידת מחיר מניה מסוימת. רוכש האופציה קונה למעשה את הזכות למכור מניה מסוימת במחיר נקוב ובתאריך עתידי למוכר האופציה. במידה והמניה תסחר בתאריך זה מתחת למחיר הנקוב רוכש האופציה הרוויח כיוון שהוא קונה אותה בשוק במחיר נמוך ומוכר אותה למוכר האופציה במחיר גבוה.

קול - אופציית קול - CALL - (פעמים רבות הן מכונות בפשטות "אופציות") - אופציה המשמשת ככלי להרוויח מעליית מחיר מניה מסוימת. האופציה מקנה לרוכש האופציה את הזכות לקנות מניה מסוימת במחיר נקוב בתאריך עתידי. במידה והמניה נסחרת מעל מחיר זה הקונה יכול לממש את האופציה, לקנות את המניה במחיר נמוך ולמכור אותה בשוק במחיר גבוה.

רוד שואו - מופע נודד - לפני הנפקה ראשונית בבורסה ההנהלה הבכירה של החברה יוצאת למסע עמוס פגישות עם משקיעים כדי לוודא שלמניות יהיה ביקוש ביום הנפקתן.

נט נטס  - חברה הנסחרת בשווי נמוך משווי הפירוק שלה. בנג'מן גראהם, וולטר שלוס וגם באפט בתחילת דרכו הם בין המשקיעים הידועים יותר שנקטו בגישת השקעה במניות נט-נטס. (ראה גם בדל סיגר)

שווי בספרים - ראה "הון עצמי"

פחת - לאחר רכישה של נכס, ציוד או מבנה, ההוצאה בגינה תירשם לאורך חייו של הנכס. בתחילה ברכישת הנכס הוא ירשם בספרים לפי גובה ההשקעה בו ובמשך השנים שלאחר מכן שוויו בספרים יוקטן כנגד רישום של הוצאות פחת בדו"ח רווח והפסד.

פרופורמה - דוח פרופורמה (או "פרו-פורמה")  - אפשר לחלק את רוב הדוחות הללו לשני סוגים. דוחות פרופורמה עקב רכישה ודוחות פרופורמה תקופתיים. דוח פרופורמה עקב רכישה, מוצג במקרים בהן חברה רוכשת חברה אחרת. הדוחות לפי התקינה החשבונאית יאחדו את התוצאות של הנרכשת לרוכשת רק החל מתאריך הרכישה לעומת זאת דוח פרופורמה יציג את התוצאות כאילו החברות היו מאוחדות כבר מתחילת תקופת הדוח. דוחות פרופורמה תקופתיים יוצגו כאשר חברות סבורות שהנתונים המוצגים בדוחותיהן לפי התקנים החשבונאיים אינם תואמים את המציאות הכלכלית. על כן הן מציגות גם דו"ח פרופורמה בו מבוצעות ההתאמות הנדרשות לדעתן כדי לייצג את המציאות הכלכלית בצורה טובה יותר.

הפחתה - דומה במהותה לפחת אלא שהיא מתייחסת לנכסים בלתי מוחשיים לדוגמא מוניטין או שווי חוזה או רשימת לקוחות.

יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

פייסבוק - עבר ועתיד



לפני כל הנפקה בבורסה ההנהלה הבכירה של החברה המונפקת יוצאת למסע גיוסים עמוס בישיבות עם משקיעים פוטנציאליים כדי לוודא שההנפקה תעבור חלק ושיהיה ביקוש למניות המונפקות. מסע הגיוסים הזה מכונה באנגלית Roadshow - מופע נודד. בפגישה הראשונה במופע הנודד של פייסבוק, צוקרברג לבש קפוצ'ון למרות שבעולם הפיננסים כל דבר שאינו חליפה ועניבה נחשב לילדותי או מזלזל. בקרב מתכנתים ישנה תרבות לבוש שונה לחלוטין. יש שיגידו שככל שהמתכנת יותר טוב כך הוא יותר לבוש ברישול. כך או אחרת העובדה שצוקרברג הופיע לבוש קפוצ'ון התקבלה כסממן לחוסר בגרות. בנוסף אנשי פייסבוק הקרינו סרטון באורך של חצי שעה שמציג את החברה למשקיעים אך המשקיעים רצו לשאול שאלות אמיתיות ולקבל תשובות אמיתיות ולא לבזבז זמן על סרטון תדמית. בפייסבוק הסיקו מסקנות מהר מאוד והפגישות הבאות התנהלו אחרת.

רבים טועים לחשוב שפייסבוק הפכה לרשת החברתית הפופולרית ביותר בגלל שהייתה הרשת החברתית הראשונה. פייסבוק בהחלט לא הייתה הרשת החברתית הראשונה. אפילו לא השנייה או השלישית. "פרנדסטר", שהושקה כשלוש שנים לפני פייסבוק, זכתה לפופולריות רבה מאוד וחשיפה גבוהה בתקשורת. בשנים הראשונות, "מייספייס", שהושקה כשנתיים לפני פייסבוק, הייתה גדולה בהרבה ממנה מבחינת מספר המשתמשים. אפילו "מקושרים" הישראלית קדמה לפייסבוק. פייסבוק פילסה את דרכה, בתחילה כאתר מאוד פשוט המציע שירות מאוד מצומצם, אך שימושי וקל לתפעול, ולאחר מכן הוסיפה להתפתח תוך כדי שהיא נשענת על מאגר המשתמשים הקיים.

ב-2007 יצאתי לטיול של כמה חודשים. באותו זמן מטיילים החלו להשתמש בשירותי אחסון ושיתוף של תמונות ברשת כדי לשתף תמונות מהטיול עם משפחה וחברים כמעט בזמן אמת. היו אז שני אתרים פופולריים לשיתוף תמונות שכזה, פייסבוק ופיקאסה. התלבטתי אך בסוף פתחתי חשבון פייסבוק. הפונקציונליות של פייסבוק בימים ההם הייתה שונה מאוד מהיום ומאוד מוגבלת. לא היה צ'אט ולא הייתה אפשרות לשלוח הודעות פרטיות. היה אפשר לכתוב על הקיר שלך או על קיר של חברים אבל לא ניתן היה לכתוב תגובות. כמובן שלא היו גם קבוצות ודפים עסקיים, רק פרופילים. עם הזמן, לאט לאט, התווסף עוד פיצ'ר ועוד אחד עד שהפייסבוק הפך למה שהוא היום. כפתור ה"לייק" המזוהה כל כך עם פייסבוק התווסף רק ב-2009.

כיום אין לפייסבוק מתחרה רצינית. גוגל ניסו לשווא, פעם אחר פעם, לפתח רשת חברתית מתחרה. עוד לפני שפייסבוק הושקה, גוגל כבר יצרו שיתוף פעולה עם פרנדסטר ואף פתחו רשת חברתית אמיתית משלהם בשם "אורקט". הרשת נקראה על שם המתכנת הטורקי, אורקוט בויוקוטן, שפיתח אותה כפרויקט אישי עצמאי (בדומה לאופן שבו פותחה ג'ימייל).  אורקט הייתה מאוד פופולרית בברזיל והודו. לפני שהחל לעבוד בגוגל, אורקט עבד על פרוייקט דומה בחברת אפיניטי. באפיניטי כעסו על גוגל כי חשדו שאורקט מתבססת על הקוד שלהם. הייתה להם סיבה טובה לחשוד. באורקט נמצאו 9 באגים זהים לבאגים שקיימים  במערכת שלהם והכעס הפך לתביעה.

אורקט הייתה ניסיון מוצלח שלמרבה צערה של גוגל לא תפס בעולם המערבי. היא לא הייתה הניסיון האחרון. ב-2005 גוגל רכשה את "דודג'בול", רשת חברתית מבוססת מיקום. ב-2006 גוגל השיקה את "פיקאסה", רשת חברתית לשיתוף תמונות. ב-2007 גוגל החלה שיתוף פעולה עם מייספייס, ורכשה את ג'ייקו, שהייתה מבחינות רבות המקדימה של טוויטר. ב-2008 הכריזה על השקת "אופן-סואושל", סוג של פלטפורמה עליה יכולות לרוץ רשתות חברתיות שפיתחו חברות אחרות. אותה שנה הושקה גם "גוגל-לייבלי", שאפשרה למשתמשים ליצור מקומות וירטואליים ולשתף אותם עם חברים. "גוגל-לייבלי" שרדה רק חצי שנה. ב-2009, הושק הפרויקט השאפתני שנקרא "גוגל-וויב", ששילב רשת חברתית עם אימייל וצ'אט ועוד. בתחילה ניתן היה להצטרף רק בהזמנה וההזמנות נחשבו לנחשקות ואף נמכרו באיביי.  ב-2010 גוגל רכשה את "ארדווארק" רשת חברתית המשלבת רעיון ייחודי של מנוע חיפוש חברתי ורק מספר ימים לאחר מכן הכריזה על ההשקה של "גוגל-באז", רשת חברתית שאפתנית ממש כמו "גוגל-וויב" רק שהפעם במקום הזמנות אקסקלוסיביות כל משתמשי ג'ימייל הפכו אוטומטית לבעלי חשבון גוגל-באז והיו לא מעט משתמשים שאפילו כעסו על כך. ב-2011 הושק הניסיון הרציני האחרון שנמשך עד היום "גוגל-פלוס". עד כמה שהרשימה הזו ארוכה, היא אינה מלאה והיו עוד כמה נסיונות שהושמטו. המסקנה, כבר זמן רב שגוגל מנסה ליצור רשת חברתית משלה וזה לא מתגשם.

אפשר לומר שפייסבוק היא כבר לא רשת חברתית. מצד אחד כיום פייסבוק היא הרבה יותר מרשת חברתית. היא ערוץ מדיה, היא קבוצות דיונים, פלטפורמה למסחר, ערוץ פנייה לשירות לקוחות ועוד. כיום הגענו למצב שרק לפני מספר שנים היה נראה דמיוני, מצב שבו גופים ממשלתיים פותחים עמודי פייסבוק רשמיים. במובן הזה פייסבוק היא כבר לא רשת חברתית אלא הרבה יותר מזה. מצד שני, פייסבוק היא כבר לא הרשת החברתית של הצעירים (לפחות כך מספרים לי). בוודאי יצא לכם לצפות בפרק או שניים של הסדרה "רמזור" של אדיר מילר. באחד הפרקים, איצקו, פתח חשבון פייסבוק ובתו הביעה מורת רוח בעניין. כדי לפתור את הבעיה, הבת גייסה את הסבתא לעזרה ופתחה עבור הסבתא חשבון פייסבוק. הסבתא הביכה את איצקו בפייסבוק עד שיצא מהרשת החברתית. הפרק הזה שיקף תופעה מאוד אמיתית. הילדים לא רוצים להיות באותה הרשת החברתית יחד עם הוריהם. כתוצאה מכך הם נמצאים ברשתות חברתיות אלטרנטיביות.

פייסבוק מודעים היטב לבעיה וגם מודים בה בדוחות שלהם כגורם סיכון. הם מנסים להלחם ברשתות המתחרות בהן, לכן קנו את אינסטגרם שנחשבה בעבר למתחרה חזקה מאוד. כיום המתחרה המובילה של פייסבוק בקרב צעירים היא סנאפצ'אט. סנאפצ'אט התחילה את דרכה כאפליקציה המאפשרת שיתוף תמונות באופן מאוד ייחודי. הרעיון המקורי היה שהתמונה תימחק אוטומטית באופן מיידי לאחר שהמקבל צפה בה. שימוש נפוץ של האפליקציה היה שליחה של תמונות עירום שהמשתמשים צילמו את עצמם, אך עם הזמן, ממש כפי שקרה לפייסבוק, סנאפצ'אט הוסיפו עוד ועוד פיצ'רים וכיום כבר מדובר ברשת חברתית של ממש (השימוש בפיצ'ר המקורי עדיין פופולרי). פייסבוק ניסו לפגוע בסנאפצ'אט במגרש הביתי שלה והשיקו מספר אפליקציות מתחרות. "סלינגשוט", "ריף", "פוק", "סטוריז" הם כולם נסיונות כושלים לפגוע בנתח השוק של סנאפצ'אט. הנסיון האחרון שהושק באוגוסט השנה הוא לייפסטייג', אפליקציה שמיועדת להיות פרופיל הוידאו האישי של ילדי בית הספר. המודל שלה הוא כזה שמקבץ את המשתמשים לפי בית הספר בו הם לומדים ובתי ספר קרובים ומצמצם את האפשרות לפרסם תוכן שאינו חשוף לעיני כל. ממה שקראתי על אופן הפעולה שלה זה נשמע כאילו, לא במכוון, פייסבוק יצרו אפליקציה שההישג העיקרי שלה הוא להביך את המשתמשים בה בפני כל בית הספר. לפי גוגל טרנדס, מיד אחרי ההשקה הציבור איבד כל עניין באפליקציה.


מאז הימים הראשונים של אתרי החדשות האינטרנטיים הם ניצבו בפני בעיה של טיפול בתכנים פוגעניים. בתחילה היה מדובר בעיקר בטוקבקים הכוללים איומים או לשון הרע. הזירה התרחבה וכיום כיום גם פייסבוק ניצבת בפני בעיה של צנזור תכנים פוגעניים. אופן הטיפול עליו החליטה פייסבוק הוא לאפשר למשתמשים לדווח על תוכן פוגעני ולבחון אם התלונות מצדיקות פעולה כלשהי, השעיה, סגירת חשבון, או הסרת התוכן בלבד . אלא שבשנה האחרונה התברר שפייסבוק אינה מתייחסת באופן שווה לאיומים בכל השפות או כלפי כל מטרה . פוסטים וקריקטורות בערבית הקוראים במפורש לרצח ישראלים ויהודים מתקבלים כלגיטימיים ע"י פייסבוק. אני יכול להעיד על כך ממקור ראשון כיוון שכשנתקלתי בקריקטוריה פלסטינית הקוראת במפורש לרצח יהודים ודיווחתי עליה. התשובה של פייסבוק קבעה כי הפוסט אינו עובר על הכללים.

לעומת חוסר הרצון של פייסבוק לטפל בהסתה אנטי-ישראלית הטיפול שלהם בישראלים בפייסבוק בולט לרעה. הקומיקאי יותם זמרי פרסם פוסט בתגובה לפיגועים שארעו לפני כחודשיים: "היי פלסטינים מטומטמים, אם אתם רוצים להרוג אותנו עדיף אחרי החגים. כשאתם עושים את זה לפני רוב הסיכויים שתיפלו על מישהו שזה בא לו בטוב". בפייסבוק החליטו שהפוסט הזה של זמרי עובר על כללי הקהילה. הפוסט הוסר וזמרי נחסם ל-24 שעות מהרשת. תגובת הנגד הייתה משעשעת. אישים בולטים ברשת החלו להעלות פוסטים המתגרים במדיניות הצנזור של פייסבוק ובעיקר חזר על עצמו שוב ושוב הביטוי "פלסטינים מטומטמים". לדוגמא אריאל פלסקין כתב:
"טוב מאוד שחסמו את יותם זמרי בגלל שכתב את צמד המילים "פלסטינאים מטומטמים". זה מצוין כי אם כל אחד יכתוב פלסטינאים מטומטמים זה עלול ליצור מצב שאנשים יקראו בפייסבוק 'פלסטינאים מטומטמים' פה ו'פלסטינאים מטומטמים' שם וזה ייצור מצב בלתי נסבל שכל אחד יכתוב פלסטינאים מטומטמים כמה שבא לו למרות שברור שלא כל הפלסטינאים מטומטמים (אם כי כן יש בהחלט כמה פלסטינאים מטומטמים) ולכן אני מתנגד לקריאת פלסטינים מטומטמים, מה גם שזה מדרדר את השיח כי במקום לכתוב טענות כותבים פלסטינאים מטומטמים ולא מתווכחים יותר אז טוב שחסמו. די להסתה ודי לכתוב פלסטינאים מטומטמים למרות שממש בא לכם לכתוב פלסטינאים מטומטמים. פשוט תעצרו שנייה ובמקום לכתוב פלסטינאים מטומטמים תספרו עד עשר ותחשבו על דו קיום."

תגובת הנגד לתגובת הנגד הייתה אבסורדית לא פחות ופייסבוק התחילה לחסום אושיות רשת שהתגרו במדיניות הצנזור מה שגרם ליותר התגרות מה שהוביל לחסימה בסיטונאות. אושיות רשת נחסמו על ימין ועל שמאל (אבל בעיקר מהימין). לרגע היה נדמה כאילו אתה לא מישהו אם לא נחסמת. ככל הידוע לי כל החסימות היו זמניות. לאט לאט הטרנד חלף והפרשיה הזו נסתיימה. היחס המועדף שקיבלו מסיתים אנטי-ישראלים לא נעלם מעיני הציבור וארגון "שורת הדין" החליט לבצע ניסוי. הארגון פתח שני דפי הסתה בפייסבוק. אחד כנגד ישראלים והשני כנגד פלסטינים. העמודים העלו תכנים מקבילים ברמות הסתה הולכות ומתגברות ובסופו של דבר יוצרי הניסוי דיווחו על שני הדפים כפוגעניים באותו הזמן. העמוד האנטי-פלסטיני הוסר והעמוד האנטי-ישראלי הוכרז כעומד בכללי הקהילה על אף קריאה מפורשת לרצח.

ביולי השנה הוגש לאישור הממשלה חוק שזכה לכינוי "חוק הפייסבוק". החוק נועד ליצור הליך מהיר בו גופי הבטחון יוכלו לפנות לבית המשפט ולקבל צו המורה לפייסבוק (אבל גם לגופים אחרים) למחוק תכנים מסיתים. מאז עלה הדיון בחוק לכותרות פייסבוק נוטים יותר ויותר לשתף פעולה עם גורמי הבטחון הישראלים. לדברי השרים שקד וארדן שקידמו את החוק בעבר פייסבוק סירבו לרוב הבקשות למחיקת תכנים מסיתים על ידי גורמי בטחון ישראלים וכיום הם נעתרים ל-80% מהבקשות.
ממש לאחרונה התבשרנו שחברי הכנסת שקד וארדן אינם היחידים הסבורים שפייסבוק סובלנית מדי כלפי הסתה. בגרמניה נפתח הליך משפטי כנגד בכירים בפייסבוק וביניהם מארק צוקרברג בכבודו ובעצמו. כך נכתב בדיווח ב-NRG:"
העו"ד ג'ון אסף רשימה של 438 פוסטים "בלתי הולמים" שלא נמחקו על ידי פייסבוק בשנה שעברה. לפי הלשכה, לא מדובר בפוסטים פוליטיים נזעמים אלא בדוגמאות ברורות לגזענות ושנאה, שבין היתר הסיתו לפעילויות אלימות עם הקשרים לפעולות בסגנון נאצי."

ולפני סיום, כמה מילים על הפן הפיננסי. לקראת ההנפקה של פייסבוק ב-2012 כתבתי פוסט שבמרכזו הדגיש כי מחיר ההנפקה של פייסבוק מגלם בתוכו תחזיות אופטימיות במיוחד:
"מה פייסבוק צריכה לעשות בשביל להניב תשואה נאותה לרוכש. נאמר לדוגמא שרכשת אותה במכפיל 100, מה צריך לקרות כדי שהעסק יניב 8%? נניח שפייסבוק צומחת במשך 10 שנים ואז מפסיקה לצמוח ומתחילה לחלק את הרווח לבעלי המניות. בשביל להניב 8% על מכפיל 100 רווחיה של פייסבוק צריכים לצמוח בשיעור של 33% לשנה במשך 10 שנים. כלומר רווחיה בעוד 10 שנים מהיום צריכים להיות פי 17 ממה שהם עכשיו. כיוון שרווחיה הם 1$ מליארד, בעוד 10 שנים היא צריכה להרוויח 17$ מיליארד בשביל להצדיק מכפיל 100 היום. כראוי לחברת טכנולוגיה מצליחה, לפייסבוק שולי רווח של 27% (ללא התאמות). בהנחה שאלו יהיו שולי הרווח גם בעתיד, זה אומר שהכנסות צריכות להגיע ל- 63$ מיליארד. פייסבוק מדווחת על 845 מיליון משתמשים פעילים. מה שאומר שכרגע היא מרוויחה 1.18$ פר משתמש. נניח שככל שהיא צומחת רמת הרווחיות פר משתמש נשמרת יוצא שכדי להגיע לרווח של 17 מיליארד היא צריכה 14.3 מיליארד משתמשים. הבעיה היא שכיום אוכלוסיית העולם כולו עומדת על 7 מיליארד ורק חלק קטן מהם חיים ברמת חיים מערבית שהופכת אותם לצרכנים פוטנציאליים. במילים פשוטות, פייסבוק היא לא חברת סטארט-אפ קטנה אלא ענק גלובלי ועל מנת להשיג את שיעורי הצמיחה המדהימים שצופים לה היא צריכה למצוא כיצד להרוויח יותר מכל משתמש. יותר פרסומות? יותר שירותים? מודל עסקי חדש? זרם הכנסות חדש? "
.
היום, 4 שנים לאחר מכן, אנו רואים שפייסבוק אכן הצליחה להגדיל את ההכנסות שלה בקצב הרבה יותר מהיר מהגדלת מספר המשתמשים. ב-2012 פייסבוק עדיין לא החדירה פרסומות לאפליקציה הסלולרית. ב-2012 חלק גדול מהמשתמשים עדיין לא התקינו את האפליקציה הסלולרית של פייסבוק. שיעור המשתמשים שבכלל היה להם אז פלאפון מתוחכם מספיק לא היה גבוה במיוחד. קצת פחות מ-40% ממחזיקי טלפון נייד היו אז בעלים של סמארטפון. היום הנתון הזה עומד על 64% וישנו הבדל חשוב נוסף. הטלפונים החכמים של אז היו הרבה יותר חלשים ורבים מהם היו נתקעים אם ניסו להריץ עליהם אפליקציות כמו פייסבוק.  באותה תקופה בעצמי השתמשתי  ב"גלקסי מיני" שהיה חלש מכדי להריץ אפליקציות מלבד הבסיסיות ביותר. מאז התמונה השתנתה דרסטית. ממצב שהכנסות מובייל הן 0% מההכנסות, פייסבוק הגיעה היום למצב ש-82% מההכנסות הן הכנסות ממובייל. כשפייסבוק הונפקה, כמעט 20% מהכנסותיה נבעו מפעילותה של מפתחת המשחקים זינגה ובעיקר מהמשחק פארמוויל שישב על הפלטפורמה של פייסבוק. אתם בטח זוכרים את פארמוויל. זה היה להיט ענק ופייסבוק קיבלה את חלקה בהכנסות. הטרנד של פארמוויל כבר נעלם מזמן וכמובן שהכנסות ממנו, אם עדיין קיימות, הן זניחות לחלוטין.


האם הייתי צריך לזהות הזדמנות ולהשקיע בפייסבוק כבר אז ב-2012? פייסבוק הונפקה אז לפי שווי של 104 מליארד דולר. ההנפקה הגדולה ביותר של חברת טכנולוגיה עד אז. כיום פייסבוק נסחרת סביב שווי של 360 מליארד. בזמן ההנפקה פייסבוק הרוויחה מליארד דולר בשנה. כיום היא צפויה להרוויח ב-12 החודשים הבאים יותר מ-8 מליארד. כלומר אנו מדברים על קצב צמיחה ברווחים של יותר מ-50% לשנה בחמש השנים האחרונות. בניכוי קופת מזומנים של 20 מליארד מהשווי שוק שהוא 360 מליארד מקבלים ששווי השוק של העסק הוא בסביבות ה-340 מליארד. מה שנותן לנו מכפיל רווח של 90 על רווחי 2015 ומכפיל רווח של 42 על הרווח המשוער של 12 החודשים הקרובים. במילים אחרות גם כיום שווי השוק של פייסבוק מגלם בתוכו ציפיות לצמיחה מאוד גבוהה. האם זאת הייתה טעות מצדי לא להשקיע בפייסבוק? בוודאי שלא, וגם היום לא אהיה מוכן להשקיע בה במחיר כזה. אני לא טוען שזה מחיר מנופח או שגוי אלא שזה מחיר שמרכיב הצמיחה הוא המרכיב הגדול ביותר בו. פייסבוק חייבת להמשיך ולהגדיל את רווחיה בקצב מטורף כדי להצדיק אותו. אם במקום להגדיל את רווחיה בקצב מטורף היא תצליח להגדיל אותם בקצב שהוא "רק" פנומנלי היא תסב הפסדים למשקיע ששילם מראש על צמיחה מטורפת. ייתכן שבעתיד ניווכח שהיא אכן השיגה צמיחה שכזו אבל לשלם עליה מראש זו לא גישת השקעות הגיונית מבחינתי.