כסף? התשובה פשוטה. שטרות ומטבעות שאנו משתמשים בהם כדי לסחור במוצרים ושירותים. בכל זאת כמובן שהיא לא כל כך פשוטה. לאורך ההיסטוריה ובמקומות שונים, חפצים שונים ומשונים שימשו ככסף. בקונגו השתמשו בצלב קלנגה כמטבע. צלב קלנגה הוא צלב מנחושת במשקל של קצת יותר מקילו. נוטגלד פירושו "כסף חירום" בגרמנית. במלחמת העולם הראשונה ואחריה גופים שונים בגרמניה ואוסטריה יצרו כסף משלהם "נוטגלד". אחת הדוגמאות המיוחדות היא כפיסי עץ עליהם כיתוב המציין את ערכם כ"נוטגלד" שהונפקו על ידי עיריות. בהיסטוריה היו גם צורות אכילות של כסף. למשל תשלום במלח היה נפוץ בעבר. למעשה המילה האנגלית למשכורת SALARY נגזרת מאופן התשלום העתיק במלח SALT. אותו דבר נכון גם לגבי המילה ל"חייל" SOLDIER שגם היא נגזרה מהאופן בו החיילים קיבלו תשלום, כלומר במלח. בימי הביניים פרוות סנאים שימשו ככסף ברוסיה. באיזור איי שלמה צדפות משמשות כבר אלפי שנים כמטבע.
אחת הדוגמאות הבולטות לכסף מיוחד במינו מגיעה מהאי יאפ שבמיקרונזיה. ביאפ השתמשו בדיסקיות אבן גדולות. מקוטר של עשרות סנטימטרים ועד לכמה מטרים. האבן אינה מקומית וכדי לכרות אותה היאפים נאלצו לשוט לאיים לא קרובים במיוחד ולשנע אותם בחזרה בסירות. שווי הדסקית משתנה לפי גודל, רמת הגימור שלה, ואפילו הסיפור האישי שלה. קשה להזיז את האבנים כך שהיאפים ויתרו על ההחזקה הפיזית והחלו לנהל רישומים. כאשר האבן מחליפה בעלות משאירים אותה במקומה ופשוט מעדכנים ברשומות את הבעלות החדשה. במקרה אחד כאשר השיטו דסקיות חזרה אל האי נקלעו בסערה שגרמה לאחת הדיסקיות היקרות לשקוע למצולות. היאפים החליטו שאם אפשר להיות בעליה של דיסקית שמונחת בקצה השני של האי אז למה בעצם לא להיות בעליה של דיסקית שמונחת בתחתית האוקיינוס. הדסקית המשיכה לשמש כמטבע בדיוק כמו שאר הדסקיות והיא החליפה בעלות ברישומים בעסקאות שונות. ניתן לשמוע עוד על הדסקיות כאן.
ללא ספק הדוגמא המגוחכת ביותר לכסף מגיעה מהשבט הקטן שמשתמש בחתיכות נייר צבעוניות. למען האמת זה לא ממש שבט וגם לא כל כך קטן. יותר מ-7 מליארד בני אדם משתמשים כיום בחתיכות נייר צבעוניות הנקראים שטרות. הונגריה השתמשה בעבר במטבע בשם "פנגו". אינפלציה משתוללת גרמה לכך שלתקופה ההונגרים השתמשו גם בשטר של "100 מיליון מיליארד פנגו". כלומר 100,000,000,000,000,000,000 פנגו. זה המספר הגבוה ביותר שאי פעם הופיע על שטר. 5 שטרות של מאה מליון מליארד פנגו היו שווים דולר אמריקאי אחד.
לבנקים הייתה השפעה גדולה על מהותו של הכסף. בנק בבסיסו הוא למעשה גוף שמקבל פקדונות ונותן הלוואות. בנקאות היא אולי לא המקצוע העתיק בעולם אך מדובר במקצוע עתיק בהחלט. עדויות ארכיאולוגיות מראות על קיומן של אופרציות שכאלה בסין והודו סביב 2000 לפנה"ס, אם כי ככל הנראה ההתמקדות הייתה יותר במתן הלוואות ופחות בקבלת פיקדונות. ביוון העתיקה התקיימה פעילות בנקאית של ממש שאף עסקה בחלפנות של מט"ח. נקודת מפנה ארעה באזורים העשירים של איטליה במאה ה-14 בהם נוצרו בנקים ששלחו זרועות למדינות ברחבי אירופה. בתקופה זו ג'ובני דה מדיצ'י ייסד את הבנק שהפך לעסק משפחתי. בתורו, הבנק של בית מדיצ'י הפך את המשפחה לאחת המשפחות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של אירופה. הדורות הראשונים היו בעלי כוח פוליטי אדיר. אחריהם, בני המשפחה הפכו לקרדינלים, אפיפיורים, אצולה בכירה ואף למלוכה.
בנק מקבל פקדון ומלווה את הכסף שקיבל. דמיינו למשל שבנק מדיצ'י מקבל פיקדון של 100 פלורינים והוא מלווה אותו לסוחר. הסוחר קונה באמצעות הכסף משלוח של בדים. הספן שמכר לו את הבדים לוקח את 100 הפלורינים ומפקיד אותם בחשבונו בבנק מדיצ'י. הבנק מלווה את אותם 100 הפלורינים בפעם השניה לבנאי שקונה כלים לסיתות. מוכר הכלים מפקיד את הכסף בבנק. כעת לבנק יש 100 פלורינים בדיוק. המפקיד המקורי יודע שיש לו 100 פלורינים בבנק. גם הספן יודע שיש לו 100 פלורינים בבנק וכך גם לגבי מוכר הכלים. שלושתם חושבים שיש להם 300 פלורינים בבנק במצטבר אך במציאות לבנק יש רק 100. עצם קיומו של הבנק הגדיל את כמות הכסף של הציבור מבלי להגדיל את כמות הכסף הפיזי הקיים (שנקרא בסיס הכסף). פעילותו של הבנק "יצרה" מבלי מתכוון 200 פלורינים וירטואלים. מהות קיומם הוא ההבטחה של הבנק למפקידים שכאשר יזדקקו לכסף יוכלו לעשות בו שימוש.
בנק מקבל פקדון ומלווה את הכסף שקיבל. דמיינו למשל שבנק מדיצ'י מקבל פיקדון של 100 פלורינים והוא מלווה אותו לסוחר. הסוחר קונה באמצעות הכסף משלוח של בדים. הספן שמכר לו את הבדים לוקח את 100 הפלורינים ומפקיד אותם בחשבונו בבנק מדיצ'י. הבנק מלווה את אותם 100 הפלורינים בפעם השניה לבנאי שקונה כלים לסיתות. מוכר הכלים מפקיד את הכסף בבנק. כעת לבנק יש 100 פלורינים בדיוק. המפקיד המקורי יודע שיש לו 100 פלורינים בבנק. גם הספן יודע שיש לו 100 פלורינים בבנק וכך גם לגבי מוכר הכלים. שלושתם חושבים שיש להם 300 פלורינים בבנק במצטבר אך במציאות לבנק יש רק 100. עצם קיומו של הבנק הגדיל את כמות הכסף של הציבור מבלי להגדיל את כמות הכסף הפיזי הקיים (שנקרא בסיס הכסף). פעילותו של הבנק "יצרה" מבלי מתכוון 200 פלורינים וירטואלים. מהות קיומם הוא ההבטחה של הבנק למפקידים שכאשר יזדקקו לכסף יוכלו לעשות בו שימוש.
ומה לגבי שטרות ומטבעות אמיתיים? היו תקופות בהן מטבעות היו עשויים ממתכות יקרות. מאוחר יותר היו תקופות בהן מטבעות רק היו מגובים במתכות יקרות ובאופן ספציפי בזהב. המדינה המנפיקה נתנה הבטחה להמיר את המטבע במשקל נקוב של זהב. זה כבר לא המצב כיום והמטבעות אינן מגובות בשום מתכת יקרה. מדוע אנשים אחרים מוכנים לתת לנו דברים תמורת ניירות עם ציורים עליהם? מדוע במדינה קטנה כישראל אנו עושים שימוש בשקלים ולא בדולר שהוא הרבה יותר מקובל בעולם? הרי כאשר אנו סוחרים עם זרים הרבה יותר קל להם לתת ולקבל דולרים. השימוש במטבע מקומי אינו ייחודי לנו. בכל מדינה בעולם האזרחים משתמשים במטבע שהונפק על ידי הממשל המקומי. מדוע? ישנם מקרים בהם חוקים כופים זאת עליהם אך במדינות רבות אין חוקים כאלו. ישנם גם מקרים רבים בהיסטוריה בהם העירייה או גוף פרטי הנפיק מטבע משלו והציבור השתמש במטבע. בעבר היה נפוץ באנגליה ובארה"ב שחברות כרייה ישלמו לעובדיהם בכסף שהן בעצמן הנפיקו ושניתן לשלם איתו בחנויות בבעלות החברה. עד 2008, במקסיקו, וולמארט שילמה חלק משכר העובדים בקופונים של וולמארט (רק חלק מהשכר שולם בקופונים). באיזור בוואריה בגרמניה אפשר לשלם כיום ב"קימגאוור". מטבע שהוא יוזמה פרטית מקומית לתמרוץ הכלכלה. מדוע בכל הדוגמאות הללו הציבור משתמש במטבע שאינו ממתכת יקרה ושאין לו ערך של ממש בפני עצמו? הציבור מוכן לקבל את המטבע כתשלום כיוון שקיימת מידה מסוימת של אמון במטבע ובמנפיק. במקרה של וולמארט העובדים יכולים לקנות תמורת הקופונים בחנות. במקרה של מטבע כמו השקל המדינה משלמת משכורות וקצבאות בשקלים וגובה מיסים ואגרות בשקלים. עובדה זו יוצרת מעין הבטחה של המדינה לאזרח "תוכל לשלם חובותיך למדינה במטבע הזה". כסף הוא הבטחה. אדם נותן ערך ותמורתו מקבל הבטחה, גם אם קצת מעורפלת, לקבל ערך בעתיד.
