Disclaimer

הכותב אינו יועץ השקעות. הכותב עשוי למכור ו/או לקנות ו/או להחזיק בניירות ערך ו/או הנכסים הפיננסיים הנזכרים בהודעותיו. אין לראות באמור בהודעותיו של הכותב הנ"ל משום הצעה ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכס פיננסי המתוארים בהן או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים אחרים כלשהם. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, וכל העושה שימוש בו, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד.

יום שישי, 21 בדצמבר 2018

מה הוא עקום התשואה ומדוע כולם מדברים עליו

בזמן האחרון בשיח הכלכלי עולה לעיתים קרובות המונח Yield Curve או בעברית עקום התשואה. הכוונה היא בד"כ לגרף המתאר את התשואה על אג"ח האוצר של ארה"ב בטווחי פרעון שונים. הסיבה היא שבזמן האחרון הגרף הזה נהיה שטוח והוא לא אמור להיות שטוח. כאן למטה תוכלו לצפות בסרטון המסביר בצורה די טובה במה מדובר ובכל זאת אסביר זאת גם במילים שלי.

אם תבקשו מהבנק הלוואה לשנה או שתבקשו את אותה ההלוואה ל-10 שנים הבנק יגבה ריבית שנתית גבוהה יותר על ההלוואה ל-10 שנים. הסיבה היא שככל שההלוואה היא לזמן ארוך יותר אי הוודאות גדולה יותר. הסיכוי שתפשטו רגל מתישהו בעשר השנים הבאות גדול יותר מהסיכוי שתפשטו רגל בשנה הקרובה. אותו דבר נכון גם כשמדובר באג"ח מדינה. אג"ח לטווח קצר בד"כ ייתן תשואה נמוכה יותר מאג"ח ל-10 או 20 או 30 שנה. גם אם אתם חושבים שהסיכוי לחדלות פרעון הוא קטן מאוד, בוודאי שככל שמסתכלים על תקופה ארוכה יותר הסיכון הזה גדל. בנוסף אג"ח לטווח קצר פחות חשוף לסיכונים של אינפלציה ועליית הריבית. במקרה שיש היפר-אינפלציה או שהריבית עולה, מי שקנה את האג"ח לטווח קצר ממילא יקבל בקרוב את כספו. על כן הוא נפגע פחות. מי שרכש אג"ח לטווח הארוך יפגע מכך בצורה קשה יותר. הוא יוכל להמתין 20 שנה ולקבל חזרה את כספו שנשחק ע"י האינפלציה בקצב גבוה מהצפוי ולסבול מכך שהוא ממשיך לקבל תשואה נמוכה בזמן שהריבית במשק עלתה משמעותית. לחלופין יוכל פשוט למכור את האג"ח במקום להמתין 20 שנה אך המחיר שבו הוא ימכור ישקף את השינויים ואת הסיכונים, כלומר הוא ימכור בהפסד משמעותי. 

אלו הן הסיבות שבמצב רגיל אג"ח מדינה לטווח קצר מציע ריבית נמוכה יותר מאג"ח מדינה לטווח ארוך. אך בזמן האחרון עקום התשואה השתטח. כדי לתמצת את פערי התשואות למספר אחד מקובל למדוד את הפער בין התשואה של האג"ח לשנתיים ואג"ח ל-10 שנים. זה נקרא Yield Spread או "פער התשואות". בשנים האחרונות עקום התשואה משתטח כלומר הפער בין התשואות הולך וקטן עד כדי כך שכיום הוא ממש אפסי.

ב-40 שנה האחרונות היו שלושה מקרים בהן פער התשואות היה שלילי. זה קרה ב-1989 ,2000, 2006. מה יכול לגרום לעקום התשואות להשתטח, או כפי שקרה בשנים הללו, אפילו להיות שלילי? סיבה אחת היא החשש מתשואות גרועות בהשקעות אלטרנטיביות, משמע נפילה של שוק ההון. גורם נוסף הוא שהמשקיעים צופים ירידת ריבית בעתיד ולכן הם מעדיפים לנעול לעצמם ריבית ארוכת טווח שבעיניהם היא גבוהה יותר ממה שיוכלו להשיג בעתיד.  בתרחישים אלו הביקוש לאג"ח לטווח ארוך גדל לעומת הביקוש לאג"ח לטווח קצר ולכן פער התשואות קטן או אף הופך לשלילי. הסיבה שמשקיעים צופים ברעד וחיל בעקום התשואה משתטח, היא שבשלוש המקרים שהזכרתי, בהם פער התשואות הפך לשלילי, משבר כלכלי עמד בפתח. המשבר הכלכלי של תחילת שנות ה-90 היה קצר ולא השאיר הרבה צלקות ולכן כמעט נשכח. פיצוץ בועת הדוטקום לעומת זאת היה כואב והורגש היטב גם פה בישראל. ב-2007 משבר חדלות פרעון של משכנתאות הסאב-פריים גרם לבנקים לדמם ובסוף 2008 כבר הוביל למשבר כלכלי רחב היקף. לכל אחד מהמשברים הללו קדם פער תשואות שלילי. אם כך, לא מופרך לטעון שהשתטחות עקום התשואות מבשרת על סבירות לא מבוטלת למשבר בעתיד הלא רחוק.

שיעורי הריבית:



 פער התשואות:

לחיצה על התמונות תוביל אתכם לעמוד המקור בו תוכלו לראות את הגרפים ברזולוציה טובה יותר.


[עדכון 21/12/2018 14:27 חשוב להדגיש שפער התשואות עדיין אינו שלילי אלא שהוא עדיין קצת מעל ל-0]
באופן אישי אני לא בטוח שמשבר כלכלי נוסף אכן מחכה לנו מעבר לפינה. ייתכן שהשתטחות עקום התשואות מעידה רק על כך שמשקיעים רבים צופים הורדות ריבית בעתיד. ייתכן גם שהמשקיעים פשוט טועים ושום דבר מאלו לא יקרה. כמובן שאם בכל זאת יהיה משבר או ירידה בריבית אכריז ביהירות שידעתי זאת מראש ואפנה את כולם לפוסט הזה.


כל אלו באים על רקע הפעולות האחרונות של הבנק הפדרלי (או בקיצור "הפד"). מאז שנות השמונים הפד משתמש בריבית כדוושת האצה לכלכלה. בכל תקופת משבר, הפד מוריד את הריבית כדי לעודד את הכלכלה, ולהעלות את ערכם של נכסים. כתוצאת לוואי ריבית נמוכה גם מנפחת בועות חדשות שמתפוצצות ומובילות למשבר נוסף וחוזר חלילה. בכל פעם הבנק הפדרלי מוריד את הריבית לרמה אפילו יותר נמוכה משהייתה בשפל הקודם. במשבר האחרון כבר הגענו לריבית אפסית. ב-2015 הפד החל להעלות את הריבית לאט ובזהירות. לפני יומיים הכריז על העלאה נוספת ששמה את ריבית הפד על 2.5%. כדי לשים זאת בפרופורציה חשוב לציין שזו עדיין ריבית נמוכה יותר מכל תקופה אחרת ביובל האחרון למעט השפל של 2002-2003.

מי שמאזין לשיח הפרשנים בערוצים הכלכליים עשוי להסיק שהמטרה היחידה לקיומו של הבנק הפדרלי היא לדאוג לכך ששוק ההון ימשיך לעלות. הקריינים והפרשנים מסרבים להאמין כיצד הפד רואה את השוק יורד בתגובה להודעות על העלאת ריבית ובכל זאת ממשיך להעלות אותה. ובכן, זה אולי שיקול אך זה בהחלט אינו השיקול היחיד בקביעת שער הריבית. כאמור כל עוד הריבית נמוכה זה מעודד התנפחות של בועות פיננסיות ובנוסף גם מעודד אינפלציה. השתטחות עקום התשואות עשויה להעיד שגם המשקיעים מיישמים את תבנית החשיבה של הפרשנים ואינם סבורים שהפד ימשיך במדיניות העלאת הריבית. בינתיים הפד אכן מראה סימנים שגם אם אין בכוונתו כרגע להוריד את הריבית קצב העלאת הריבית יהיה איטי יותר בעתיד.





*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

יום שני, 3 בדצמבר 2018

אבי כץ - קופיקס

אבי כץ, הוא איש עסקים ישראלי שהפך לשם מוכר בימי מחאת המילקי. זוכרים שהיה פעם דבר כזה? תמונה שהראתה עד כמה המילקי זול בברלין לעומת הארץ הפכה לויראלית והציתה מחאה על יוקר המחיה. כתבות בטלוויזיה ובעיתונים סיפרו לנו שכולם כבר אורזים כדי להגר לברלין ורק אתה הצופה המסכן תישאר פה לבד. באותה תקופה, אבי כץ, הפך לשם מוכר כיוון שבדיוק אז הוא פתח את קופיקס, רשת בתי קפה שהתעתדה למכור קפה במחיר זול במיוחד, 5 ש"ח. 

לאחרונה, אבי כץ, התראיין לפודקאסט "עושים עסקים". פרק מעולה. כץ עבר עליות ומורדות בקריירה שלו והוא לא נרתע מלשתף את הסיפורים, שמות, מקומות, מספרים. ויש לו סיפורים לספר. כץ היה ממייסדי רשת כפר השעשועים, רשת חנויות כלי בית "ששת", קרן הגשמה ועוד.

קופיקס הונפקה בבורסה ב-2015 בעסקת מיזוג עם שלד בורסאי. בשיאה היא נסחרה אי שם בסביבות ה-1700 אג' למניה. הרשת נתקלה בקשיים וכיום היא נסחרת סביב ה-500 אג', הפסד של 70% לעומת השיא. מעניין לשמוע את כץ מסביר את הקשיים של קופיקס ומה הם עושים כדי לפתור אותם. עם יד על הלב, ההסברים שלו נשמעים מאוד משכנעים עבורי, אך יחד עם זאת כל TURN AROUND הוא בחזקת אבוד מראש עד שיוכח אחרת.
לינק לפרק:

יום שבת, 3 בנובמבר 2018

אודיסאה של נט-נטס

תחילת הדרך
כמו כל משקיע ערך אחר, כשהתחלתי ללמוד את התחום התמקדתי בסגנון של באפט המודרני, כלומר השקעה בחברות חפיר- חברות מעולות עם יתרון תחרותי עמיד. לחילופין גם חיפשתי חברות יציבות, לאו דווקא כאלו שיש להן חפיר שיחזיק עשורים קדימה. חברות שהן "רק" יציבות הן השקעה טובה כאשר הן מתומחרות בשווי שוק נמוך במיוחד עקב בעיה זמנית בעליל או סקנדל יחסי ציבור. אלו המניות שחיפשתי - חברות חפיר או חברות יציבות וזולות במיוחד. היה לי ברור שנט-נטס, כלומר חברות שנסחרות בפער ניכר מתחת לשווי הפירוק שלהן, זה משהו שעבר מן העולם. גישה שאולי אפשר היה ליישם בשנות השישים כשבאפט וגראהם עשו את זה אבל לא היום. היום בעידן המחשוב חברות שנסחרות בשווי נמוך משווי נכסיהן בוודאי יעלו בסינונים של משקיעים ללא שום בעיה. הקלות שבאיתור המניות הללו הופכת אותן לנדירות. כמו כן האמנתי שצריך למצוא עשרות רבות של מניות כאלו, כדי שהתיק יהיה מבוזר ומוגן.

התיק הוירטואלי והמציאות
ב 2012 החלטתי לבחון את ההנחות הללו. הרכבתי תיק וירטואלי לחלוטין, בלי כסף אמיתי, של מניות נט-נטס. בתור אדם שעובד במשרה מלאה אין לי את הזמן לחקור מאות חברות ולהעריך את שווי הפירוק שלהן. גראהם מציין בספרו שהנכסים השוטפים נטו הם אומדן די טוב לשווי בפירוק. גראהם כתב שבמקרים רבים השווי של הנכסים הקבועים מתקזז עם הירידה של הנכסים השוטפים מתחת לשווי שלהם בספרים במקרה של פירוק. החלטתי לבחון את הגישה הזו שנקראת NCAV -  CURRENT ASSET VALUE. 
איתרתי מניות באמצעות הסקרינר של גוגל ונעזרתי בתמצית הנתונים כדי לקבוע מי מהן היא NCAV. לא ביצעתי שום בדיקה מעבר לכך. היו כ-11 מניות בתיק הוירטואלי. התיק התחיל לעלות באופן כמעט מיידי. כשעברו שנה וכמה חודשים התיק השיג יותר מ-100%, פשוט הכה את השוק ללא רחם. החלטתי להפוך את התיק הוירטואלי לאמיתי. השקעתי כסף בקבוצה קטנה של נט נטס והתוצאות לא איחרו לבוא. באופן מיידי התיק ספג ירידה של 20%. על אחת מהחברות הפסדתי 50% וזה היה לגמרי טעות שלי. עברתי על הדוחות של עשרות חברות תוך זמן קצר ובתוך השטף פשוט לא שמתי לב שיש לה כמות אדירה של כתבי אופציה. כשהבנתי את הטעות החלטתי למכור אותה ולספוג את ההפסד עליה. בשנים שלאחר מכן הנט-נטס שלי התאוששו, עלו חזרה את ה-20% שאיבדו בתחילת הדרך ואפילו השיאו תשואה חיובית אבל חד-ספרתית.  התשואה על הנט-נטס הייתה נמוכה אך למרבה המזל השקעות החפיר שלי הצילו את התיק מלפגר אחר השוק.

קטנות ולא סחירות
נט-נטס הן כמעט תמיד חברות קטנטנות. נהוג לחלק את החברות הנסחרות בבורסה לקטגוריות של גודל לפי שווי שוק. אין קונצנזוס לגבי הגבולות של הקטגוריות השונות אבל לצורך העניין אשתמש בהגדרות של Yahoo finance.
Mega Cap - הן החברות הגדולות ביותר, חברות שנסחרות לפי שווי שוק מעל 100 מליארד דולר. שם גם נמצא את רוב השמות המוכרים: גוגל, מייקרוסופט, אפל, אקסון, וולמרט.  פחות מ-200 חברות נמצאות בקטגוריה הזו, מדובר בשבריר מאוד קטן מהחברות הנסחרות בארה"ב.
Large Cap  - שווי שוק מעל 10 מיליארד דולר (ועד ל-100 מליארד שזה הגבול התחתון של הקטגוריה הקודמת).  גם שם יש שמות מוכרים: פדקס, אלרג'ן, קולגייט. בקטגוריה הזו כבר יש לנו כמה אלפים בודדים של חברות.
Mid Cap – שווי שוק מעל 2 מיליארד דולר (ועד ל-10 מליארד). שמות שיהיו מוכרים בכל בית הם יותר נדירים כאן ומהווים אחוז קטן מהחברות בקטגוריה הזו. דוגמא אחת בקטגוריה הזו היא הרבליייף. לפי יאהו, כאן כבר יש כמה אלפים בודדים של חברות.
Small Cap – שווי שוק מתחת ל-2 מליארד דולר. קשה לומר כמה חברות נמצאות בקטגוריה הזו כיוון שכל חברה שהחישוב האוטומטי לשווי שוק שלה משתבש באלגוריתם של יאהו, נופלת כברירת מחדל לכאן כאילו היה לה שווי שוק של 0$. בכל זאת ניתן לומר במידה גבוהה של וודאות שיש בקטגוריה הזו יותר מ-13,000 חברות. זה יותר מכל הקטגוריות האחרות ביחד. בהערת אגב, השוני הגדול במגוון האפשרויות בכל קטגוריה הוא בעיה עבור באפט. באפט ציין בהזדמנויות שונות שהתשואה שברקשייר תוכל להשיג בעתיד נמוכה משמעותית מבעבר. באפט מסביר שמכיוון שכיום ערימת המזומנים של ברקשייר היא כה גדולה, השקעה בחברות עם שווי שוק של מליארדים בודדים בלבד (או פחות) תשפיע באופן זניח על ערימת המזומנים הזו. על כן היקום של ברקשייר הצטמצם לכדי החברות הגדולות ביותר שמספרן כאמור קטן יחסית. לעיתים ברקשייר משקיע בחברות קטנות יותר אך כשזה קורה זה בעיקר רכישה של טד או טוד, שני מנהלי ההשקעות הזוטרים שמנהלים חלק קטן יחסית מההון של ברקשייר. כאשר אנו רואים עד כמה היקום של ה-Small Cap הרבה יותר מגוון מה-Large Cap אפשר להבין יותר טוב על מה בדיוק באפט מדבר כשהוא אומר שיקום ההשקעות שלו מצומצם יותר כיום.

 רבים אינם מסתפקים בקטגוריות הללו ומחלקים את ה-
Small Cap לקטגוריות נוספות. חברות שבין 50$ מליון ל-300$ מיליון בשווי שוק, נקראות Micro Cap וחברות בשווי שוק מתחת ל- 50$ מליון נקראות Nano Cap. כאמור, נט נטס הן כמעט תמיד חברות קטנות. נדיר למצוא חברה בשווי שוק מעל 100$ מליון שנסחרת בפחות משווי נכסיה השוטפים נטו. כמעט כל הנט-נטס הן Nano Caps. בתחילה הנחתי שמדובר במאפיין של התקופה בה אנו חיים. הנחתי שכיוון שכיום מחשבים יכולים לאתר את הסיטואציות הללו אוטומטית, מצב של נט נטס יהיה נדיר במיוחד. מאוחר יותר התברר לי שזה לא מאפיין של עידן המחשב אלא שכך היה גם לפני עשרות שנים. הביוגרפיה החצי-רשמית של באפט, "כדור-השלג", מזכירה את היותן של הנט נטס חברות קטנות מאוד כאחת הסיבות המרכזיות שבאפט הפסיק להשקיע בהן. הסכומים תחת ניהולו היו גדולים מדי בשביל נט-נטס. כלומר, גם לפני 50 שנה, נט נטס היו חברות קטנות. וולטר שלוס, היה קולגה של באפט בזמן ששניהם עבדו כאנליסטים בקרן של גראהם. גם שלוס פתח בהמשך קרן משלו. שלוס, שהמשיך להתמקד בנט-נטס עשורים לאחר שבאפט זנח אותם, נהג לחלק את רווחי הקרן חזרה למשקיעים במטרה לשמור אותה קטנה, וכך לאפשר לו להתמיד באסטרטגיה של נט-נטס. לקראת סוף הקריירה שלו גם שלוס נטה להשקיע יותר ויותר בחברות שאינן ממש נט-נטס במובן הקלאסי.

הסקרינר
תהליך החיפוש אחר נט-נטס מתחיל בסקרינר חינמי שיציג לי מניות שנסחרות מתחת לשווי שלהן בספרים עם חוב נמוך ועוד כמה תנאים אופייניים לנט-נטס. הרשימה לרוב מגיעה לסביבות ה-80 מניות. אח"כ אני עובר אחת אחת ברשימה ונעזר בתמצית הנתונים של אתרים כמו יאהו-פייננס כדי למצוא את הנט-נטס. כאשר אני מוצא משהו מעניין השלב הבא הוא לפתוח את הדוחות הכספיים.  לאחר שנברתי ברשימה ושלפתי ממנה מועמדות טובות, אני פונה לדוחות הכספיים של החברות, מוודא שהנתונים שאני מתבסס עליהם הם נכונים ועדכניים ובהתאם לכך מחליט אילו מהן להכניס לתיק. לעבור על המניות בסינון הראשוני ממש מרגיש כמו נבירה בפח האשפה של שוק ההון. המקום אליו הפליטות של הטרנדים החמים של שנים עברו באות אליו כדי למות. חברות שאין להן מכירות כלל, חברות שמפסידות בקצב מסחרר, חברות תרמית סיניות או ביו-פארמה שכבר שנים לא יצאו חדשות טובות מהניסויים הקליניים שלהן. תחושה קלה של גועל היא תגובה טבעית למראה הדוחות הכספיים שלהן. אין חוויה שמבהירה באופן חד יותר למה באפט התכוון כשהוא קרא להן בדלי סיגר.

אף על פי שהתשואה עליהן הייתה חיובית הנט-נטס לא השיגו עבורי את מה שקיוויתי. רובן עלו עשרות אחוזים, אבל חלק לא קטן מהן ירדו עשרות אחוזים. אחת הטעויות שלי הייתה שלא השקעתי מספיק זמן כדי להוסיף לתיק מניות חדשות לאחר מכירה של ישנות אך היו סיבות נוספת לתוצאות המאכזבות. בואו נבחן מקרים שארעו ואבהיר בהמשך את כוונתי.

מור"ק

אחת המניות שרכשתי עבור התיק הייתה טיב-טקסטיל. חברת טקסטיל ישראלית קטנה עם רווחים לא יציבים שנסחרה בחצי משווי הנכסים השוטפים שלה. רובם היו מלאי. לאחר מספר חודשים בודדים מחיר המניה קפץ בכ-40%. היא עדיין נסחרה מתחת לשווי הנכסים השוטפים אך לא התכוונתי לתת להזדמנות לגרוף 40% תוך זמן כל כך קצר לחלוף ביעף. שמתי פקודת מכירה אך באותו יום לא הייתה אף עסקה. יום למחרת שוב שמתי פקודה אך שוב, אין קול ואין עונה. כך עברו מספר ימים, בכל יום שמתי פקודה שלא מולאה, עד שהבנתי שבאופן זה אני יכול לשכוח לחדש את הפקודה ולפספס את הקונה אם וכאשר זה יגיע, לכן שמתי פקודה שתהיה תקפה אוטומטית שבועות קדימה. הרבה זמן עבר עד שיום אחד התקשר אלי חבר ובירך אותי – "מזל טוב" הוא אמר. "במה זכיתי" שאלתי. "טיב טקסטיל. הגישו הצעת רכש למחוק את החברה מהמסחר. עשית עליה 100%", הוא אמר, ואז נזכרתי "שיט!" כמעט צעקתי. סביר להניח שמישהו כבר ניצל את פקודת המכירה שלי ויגרוף על חשבוני את הפער. מיהרתי לבדוק וגיליתי לשמחתי שזה לא קרה. למחרת מכרתי את המניה תמורת המחיר החדש. המקרה הזה ממחיש שתי נקודות. הראשונה היא שמניות נט-נטס הן לעיתים מאוד לא נזילות. השנייה היא שלמרות זאת, ודווקא בגלל זאת, הן השקעה שלפעמים מאוד משתלמת. 

Gravity היא חברת משחקי אונליין מדרום קוריאה. ב-2014 היא נסחרה בפער משמעותי מתחת לשווי הנכסים השוטפים שחלק גדול מהם היה במזומן. זמן קצר לאחר שקניתי היא נחתכה בחצי ובהמשך אף יותר מכך. באופן סמלי Gravity הפעילה את כח המשיכה על תיק המניות שלי וגררה אותו מטה. שנתיים שלמות לאחר מכן היא המשיכה להפסיד כסף והמשיכה להיסחר מתחת לשווי נכסיה. גראביטי עלתה מהשפל ובאוקטובר 2016 נסחרה בכ-20% מתחת למחיר הקניה. בו בזמן ההפסדים שצברה בשנים שחלפו הקטינו את קופת המזומנים שלה עד שכבר לא היה שום מרווח בטחון, לכן מכרתי אותה. החזקתי אותה יותר משנתיים אך בדיוק שבעה ימים קלנדריים אחרי שמכרתי אותה היא פרסמה גידול מטורף בהכנסות וברווחים והמנייה זינקה 100%. בחודשים שלאחר מכן זינקה 100% נוספים ואז שוב הכפילה את עצמה ושוב וכן הלאה, עד שבשיא מחירה היה פי 20 ממחיר הקניה שלי. 


אוטומציה לעומת שיקול דעת
במקרה לפני מספר שבועות, נתקלתי ברשימה שעשיתי ב-2016 למניות זולות. אלו היו המניות שעלו בסינון האוטומטי רובן הגדול לא היו נט-נטס. התנאים של הסינון היו לחברות הנסחרות מתחת לשווי שלהן בספרים, חוב נמוך או ללא חוב, ונכסים שוטפים גדולים פי 3 לפחות מההתחייבויות השוטפות. לא יושם בסינון תנאי על רווחיות ולכן הסינון כלל גם חברות עם הפסדים כה גדולים שעצם קיומן בעתיד מוטל בספק. בעבר כתבתי רשומה על המשקיע טוביאס קרליל וכיצד גילה שאם במקום לברור בין נט-נטס טובות יותר וטובות פחות הוא פשוט היה קונה את כולן היה מרוויח פי כמה מהתשואה שהשיג בפועל. בהשראת המקרה הזה בדקתי מה היו קורה אילו קניתי את כל המניות שעלו בסינון שלי ב-2016 במקום לדלות מהן את הנט-נטס המעטות שמצאתי. גיליתי כי תיק המורכב מהסינון האוטומטי היה משיג תשואה של כ-70% בזמן שהשוק עלה רק בכ-30% ותיק הנט-נטס שלי עלה פחות מ-15%. היו ברשימה הזו מניות שאיבדו עשרות אחוזים או אפילו ירדו ל-0, וכמה מניות שעלו עשרות ומאות אחוזים. מי שהיו אחראיות לחלק ניכר מהתשואה היו 4 מניות שעשו בסביבות ה-1000%.

לפני מספר שנים, במהלך שיטוטי ברשת, נתקלתי במשקיע ובלוגר שהרכיב תיק וירטואלי של נט-נטס ובמקביל גם השקיע בחלקן בפועל. הוא השיג תשואה גבוה על הנט-נטס שלו אך התשואה של התיק הוירטואלי שלו הייתה גבוה יותר. הבדיקה שלו העלתה שאחת הסיבות לכך שהתיק הוירטואלי השיג תשואה גבוה יותר היא מניות שעלו הרבה מעל שווי הנכסים שלהן. התיק הוירטואלי ביצע מכירה וירטואלית כאשר חלפו שנתיים מתאריך הקנייה. על כן התיק הוירטואלי תפס חלק גדול מהעליות הללו בזמן שאת המניות שקנה באמת הוא נטה למכור כאשר הגיעו פחות או יותר לשווי נכסיהן. לצערי אני לא זוכר באיזה בלוג זה פורסם.  ג'ף גאנון, משקיע ובלוגר ותיק שאני מאוד מעריך, גם הוא ממליץ שלא למכור נט-נטס בשנה הראשונה, גם אם היא עולה או יורדת באופן קיצוני. הדברים הללו יחד עם הבדיקה האישית שביצעתי מאששות את המסקנה של קרליל עליו כתבתי בפוסט קודם. קרליל הסיק שברוב המקרים תיק מכני הפועל תחת קריטריונים אוטומטיים ישיג תשואות גבוהות יותר מתיק המנוהל לפי שיקול דעת המשקיע, גם אם הוא פועל תחת אותן קריטריונים והנחות בסיסיות. 

מסקנות ביניים

נכון להיום, טרם זנחתי את גישת הנט-נטס, ואני שוקל כיצד עלי לשנות את התהליך בו אני מקבל את ההחלטה למכור. בפוסט קודם בו סקרתי את מצב השוק כיום ציינתי כי כרגע קשה מאוד למצוא נט-נטס. עובדה זו גרמה לי לתחושת אי נוחות לגבי גובה השוק שבעקבותיה מכרתי חלק מההחזקות שלי. אני יודע שתזמון שוק הוא פעולה עם תוחלת שלילית אך לא יכולתי להשתחרר מאי הנוחות שאחזה בי. זה היה צירוף מקרים מוחלט שהשוק החל לרדת כשבועיים-שלוש לאחר מכן ואין לי שום כוונה להשתמש בתזמון שוק כאסטרטגיה. יחד עם זאת כדאי לציין שגם אחרי כל הירידות שראינו בחודש האחרון, נט-נטס הן עדיין מחזה נדיר.

שלוש נקודות חשובות לסיום:
1.    השוק עדיין די גבוה.
2.    לא ניתן לדעת מה שוק המניות יעשה בטווח הקצר ותזמון שוק הוא תמיד רעיון די גרוע.
3.    המסקנה שלי משני הסעיפים הקודמים היא שכדאי להיות מאוד זהיר אך להמשיך לחפש השקעות טובות, ובמקרה שאני מוצא אותן לא אוותר עליהן רק בגלל תחזיות מאקרו.


*מבקש להזכיר לכם את הדיסקליימר שבראש העמוד בפס הכחול. כל המובא כאן בבלוג הוא בגדר דעה ולא המלצה... (הביטו בראש העמוד וקיראו את ההמשך).

*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2018

דניאל לואב מפיק סרטונים

משקיעים אקטיביסטים נוהגים להפעיל לחץ מסיבי על הדירקטוריון והנהלת החברה שבה הם משקיעים, על מנת לגרום לחברה לשנות אסטרטגיה או להחליף את ההנהלה. הקרבות הללו לרוב מתנהלים בחדרי ישיבות ובמסמכי עמדה תוקפניים ופומביים. דניאל לואב, המנהל את חברת ההשקעות Third Point, לקח את זה צעד קדימה. Third Point הפיקה סרטון מושקע המבקר את הנהלת חברת המזון Campbell's Soup וקורא לפיטורם של כל חברי הדירקטוריון.


Watch activist hedge funder Dan Loeb's four-minute critical video on Campbell's Soup from CNBC.




*כמו תמיד אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

יום שישי, 12 באוקטובר 2018

שעון החול 2 - מה אפשר לומר על עתיד שוק המניות


ב-2011, לאחר שנתיים של עליות בשוק, כבר אפשר היה למצוא פה ושם משקיעי ערך ממורמרים. הם מאוד נהנו מ-2009 ומ-2010, הצליחו למצוא השקעות מאוד מעניינות במחירי מציאה והנה ב-2011 השוק חזר קרוב לגובה בו היה לפני המשבר ומכפילי רווח שוב היו רגילים או אפילו טיפה גבוהים. לא התרגשתי אז. התחושה שלי הייתה שהנה חזרנו לרמות מחירים דומות למה שהיה לפני המשבר אבל הפעם עם נתוני בסיס טובים יותר. ב-2013 ככל שהשוק התקדם תחושה קלה של אי נוחות כבר התמקמה אצלי. כתבתי פוסט מפורט על האינדיקטורים המראים האם השוק גבוה או לא ומה המסקנות שלי מהם; אמלק - הסקתי שהשוק אמנם די גבוה אך לא ממש בועתי ואין סיבה לפאניקה.

בשנים שעברו מאז, כלכלת ארה"ב והעולם המערבי המשיכה להתקדם. רווחי החברות המשיכו לעלות אך מחירי המניות עלו בקצב מהיר יותר, נהנים מרוח גבית של ריבית נמוכה באופן קיצוני. לא אכחיש, כשראיתי את הירידות שהיו בשוק ב-2015 שמחתי. שמחתי שוב בירידות של תחילת השנה. שלא תבינו אותי לא נכון. זה לא בגלל שאני בשורט על השוק. להיפך, הייתי 100% מושקע בשוק ב-2015. גם בתחילת השנה רוב החסכונות שלי היו במניות. הסיבה ששמחתי היא הסיבה בגללה כל המשקיעים הצעירים, בני 50 ומטה , צריכים לשמוח עם כל ירידה בשוק. התשואה ארוכת הטווח מושגת באמצעות החזקת בעלות חלקית בחברות שרווחיהן גבוהים לעומת המחיר שבו נרכשו ולא באמצעות מחירי מניות בועתיים שמתנתקים לנצח מהבסיס הכלכלי.

קוראים שמבינים את כוונתי לגבי התשואה ארוכת הטווח יכולים לדלג על הפסקה הזו, אך אני רוצה לוודא שהנקודה החשובה הזו מובנת במלואה. כדי להדגים ניקח שני תרחישים קיצוניים. לצורך הפשטות נדמיין לעצמנו עולם עם כלכלה סטטית בה רווחי החברות נשארים קבועים. נדמיין תרחיש ראשון בו מחירי המניות גבוהים למדי ותשואת הדיבידנד היא 1% לשנה. מחיר המניות נותר גבוה והוא תמיד עומד ביחס של 1% דיבידנד לשנה. כמשקיעים אנו משתמשים בדיבידנד כדי לרכוש עוד מניות ומגדילים את תיק ההשקעות ב-1% ועל כן מגדילים את הדיבידנד שנקבל בשנה הבאה ב-1% וחוזר חלילה. כשנצא לפנסיה בעוד 30 שנה אנו נקבל בכל שנה 1.35% מהשקעתנו הראשונית כדיבידנד. אם השקענו 100 אלף ש"ח בשנה הראשונה, בשנה האחרונה נהיה במצב בו נקבל 1,350 ש"ח כל שנה מאותה נקודה והלאה. כעת ניקח את התרחיש הקיצוני השני בו מצב הכלכלה הוא בדיוק אותו דבר אך מחירי המניות כה נמוכים עד שתשואת הדיבידנד היא 10%. במצב כזה לאחר 30 שנה של השקעה חוזרת של הדיבידנדים אנו נקבל במצב הסופי דיבידנד בגובה של 174 אלף ש"ח כל שנה.  המסקנה היא שעבור מי שמשקיע לטווח הארוך ככל שמחירי המניות נמוכים יותר ביחס לבסיס הכלכלי של החברות כך מצבו טוב יותר. לטובת הפשטות הנחתי שהכלכלה סטטית ורווחי החברות נותרים קבועים אך אותה המסקנה נכונה עבור כל מגמה ברווחי החברות. זה רק יהיה קצת יותר מסובך להראות את זה. 

כעת ניגש שוב לאינדיקטורים. מכפיל שילר עמד ב-2013 על 23.5. כיום הוא עומד על 31.

מכפיל רווח לוקח את שווי שוק החברה ומחלק אותה ברווח של החברה (או לחילופין מחיר מניה לחלק לרווח פר מניה - התוצאה זהה). לעומת זאת, מכפיל שילר מחשב את מכפיל הרווח של כל ה-S&P500 אך כדי שהרווח לא יושפע יתר על המידה מתקופה קצרה של שפל או של שגשוג כלכלי, שילר לוקח את ממוצע הרווח 10 שנים אחורה. מכיוון ש-10 שנים זה הרבה זמן הוא גם מבצע התאמה לאינפלציה. התמונה מראה לנו שמכפיל שילר כיום גבוה מאוד. מכפיל שילר היה גבוה יותר רק בבועת ההייטק ובבועה של 1929. כדאי לציין כאן הסתייגות. נכון להיום, הרווחים ששילר מחשב כוללים בתוכם את כל מחיקות המוניטין הגדולות שבוצעו ב-2009. מחיקות אלו הקטינו מאוד את הרווחים באותה שנה בצורה מלאכותית. בעצם "מלאכותית" זו מילה ביקורתית מדי. יש כאן מקום לדיון האם המחיקות הללו צריכות להלקח בחשבון או לא. אם נתעלם מהמחיקות הללו הרווח יעלה ומכפיל שילר ירד, אך כנראה שלא באופן מהותי מספיק כדי לשנות את התמונה.


נביט על מכפיל הרווח של השנה האחרונה עבור ה S&P500
האנומליה שניתן לראות ב-2009, כשהמכפיל הגיע ל-71 היא תוצאה של מחיקות המוניטין שדיברתי עליהן מקודם. התלבטתי אם להרחיב כאן על המחיקות הללו. אני לא רוצה לסטות יותר מדי מהנושא בפוסט שהוא גם ככה ארוך. אם מישהו מכם לא מכיר את נושא מחיקות המוניטין תשאלו בתגובות ואני מבטיח לענות.
גם מכפיל הרווח של השנה האחרונה נמצא ברמה גבוהה למדי. לא חסרת תקדים אך גבוהה. במקרים מסוימים בעבר מכפיל גבוה "תוקן" על ידי עלייה ברווחי החברות, כפי שקרה בתחילת שנות התשעים. במקרים אחרים המכפיל תוקן על ידי ירידה במחירי המניות, כפי שקרה בתחילת שנות האלפיים. בעיני אין ספק שהמכפיל הגבוה כיום הוא תוצאה של ריבית נמוכה באופן מלאכותי וככל שזו תעלה, החזרה לממוצע תבוא מירידה במחירי המניות או אולי מסטגנציה של כמה שנים בשוק.

כעת נביט ברווחי החברות
שיעור רווחי החברות מתוך התמ"ג נמצא בשנים האחרונות ברמה גבוהה מאוד מבחינה היסטורית. הגרף מגיע רק עד תחילת 2015. כיום השיעור הזה כנראה גבוה יותר כיוון שרווחי החברות עלו משמעותית בשנים האחרונות והתמ"ג עלה בצורה מתונה. בהסתכלות היסטורית התיקון לעיתים מגיע מירידה ברווחי החברות ולעיתים מעלייה בתמ"ג. 


ספק אם רווחי החברות, הגבוהים ממילא, יוכלו להמשיך לעלות באותם השיעורים הגבוהים של השנתיים האחרונות, בסביבות ה-17% בכלכלה שצומחת בין 1% ל-4% שנתי.


זוכרים שבגרף הראשון ראינו את רמתו הגבוהה של מכפיל שילר העומדת על מכפיל 31? אז היו מי שחישבו את כוחו הנבואי הסטטיסטי של מכפיל שילר. אם אכן קיים בו כח נבואי שכזה אזי שסטטיסטית בעשור הקרוב שוק המניות צפוי להניב תשואה כוללת נמוכה במיוחד. כאשר טבלה זו הוצגה לראשונה היינו בטווח המכפילים המסומן. כעת המצב גרוע יותר ואנו נמצאים שורה אחת למטה.



תזמון שוק ולמה אסור לעשות את זה:
John Bogle, the legendary founder of Vanguard, had this to say about market timing: “After nearly 50 years in this business, I do not know of anybody who has done it successfully and consistently. I don’t even know anybody who knows anybody who has done it successfully and consistently.”
Warren Buffet said, “The only value of stock forecasters is to make fortune-tellers look good.”
Peter Lynch added, “I can’t recall ever once having seen the name of a market timer on Forbes‘ annual list of the richest people in the world. If it were truly possible to predict corrections, you’d think somebody would have made billions by doing it.”

Peter Lynch
 "Far more money has been lost by investors preparing for corrections, or trying to anticipate corrections, than has been lost in corrections themselves."

Benjamin Graham, himself, wrote, “Much as the investor would like to be able to buy at just the right time and to sell out when prices are about to fall, experience shows that he is not likely to be brilliantly successful in such efforts…”

באפט ומאנגר תמיד אומרים שהם לא מאמינים שיש להם את היכולת לתזמן את השוק ולתת תחזיות מאקרו. כתוצאה מכך הם לעולם לא ימנעו מלקנות מניה זולה בגלל מאקרו. זו עצה מצוינת. אם השוק גבוה היום זה לא אומרת שמחר הוא ירד ולהיפך. השוק יכול להשאר ברמות לא רציונליות בטווח של שנים וקשה עד בלתי אפשרי לצפות את הנקודה הספציפית בה יחל השינוי. לפני כשבוע פרסמתי כאן פוסט בשם שעון החול שכל מטרתו הייתה להבהיר עד כמה השוק הוא מערכת כאוטית וקשה מאוד לצפות את התנהגותה בטווח הקצר, אך יחד עם זאת יש דברים שאפשר לנבא על הטווח הארוך.

אסור לתזמן את השוק ולסחור על בסיס תחזיות מאקרו. כל משקיע בר דעת בוודאי יודע זאת. אז למה בכל זאת אני עושה את זה? למען הדיוק אני לא ממש מתזמן את השוק. בגלל שבשנים האחרונות אני מוצא פחות ופחות השקעות טובות אז באופן טבעי אני מחזיק יותר מזומן. מצד שני לפני כחודש כן מכרתי חלק מהתיק שלי. בספטמבר רציתי לרענן את תיק הנט-נטס שלי. ישבתי וחיפשתי נט-נטס ולא מצאתי כלום. פשוט כלום. מכיוון שאני מוכן להשקיע גם בחברות הקטנטנות והבלתי נזילות ביותר, הייתי תמיד מוצא משהו. אפילו ב-2016  מצאתי. מעטות אבל קיימות. בחיפוש האחרון שלי לא מצאתי אפילו נט-נטס אחת ראויה. זה עורר אצלי תחושה לא נעימה שלא יכולתי להשתחרר ממנה. נזכרתי בבאפט ומדוע פירק את השותפות שלו ב-1969.
במכתב למשקיעים בו הסביר להם על פירוק הקרן הוא כתב כך:
"
1. הזדמנויות השקעה הפתוחות בפני אנליסט המדגיש גורמים כמותיים כמעט נעלמו, לאחר שהתייבשו באופן עקבי במשך עשרים שנה. 
2. הנכסים שלנו ב-100$ מליון, שוללים חלק ניכר מעולם ההשקעות הזה הנראה עקר. כיוון שהשקעות בגובה נמוך מ-3$ מליון לא יוכלו להשפיע באופן אמיתי על התשואה הכוללת, ותנאי זה שולל כמעט לחלוטין חברות בשווי שוק של מתחת ל-100 מליון דולר. 
3. עניין גובר בתשואה בהשקעות יצר שוק מוכוון טווח קצר ו(לדעתי) יותר ספקולטיבי."

באפט מדבר על עצמו כ"אנליסט המדגיש גורמים כמותיים" כיוון שבתקופה ההיא הוא עדיין היה משקיע בעיקר ב"ערך עמוק" כלומר נט-נטס וכדומה. הוא מצא את עצמו במצב בו לא הצליח לאתר השקעות כמותיות שכאלה להשקיע בהן. ערך עמוק הן בד"כ חברות קטנות ופחות נזילות. הקרן של באפט החזיקה קופת מזומנים גדולה עד שהוא כלל לא יכל להשקיע בחברות קטנות שכאלה. מספר שנים לפני כן, ב-1962, גראהם כתב במהדורה השישית של Security Analysis, שהשוק נמצא ברמה די גבוהה לטעמו. בדיעבד התברר שבאפט וגראהם צדקו לחלוטין והתזמון של באפט היה מושלם. תחילת שנות השבעים היו שנים מאוד קשות עבור משקיעים. חבריו שלא סגרו את הקרנות שלהם ספגו הפסדים ב-1970, 1973, 1974. מאנגר נכווה קשות ב '73-'74. את התשואות שלהם בשנות השבעים אפשר למצוא במאמר האלמותי של באפט כפר המשקיעים של גראהם ודוד.


ביולי 1999, שיא בועת ההייטק, באפט נאם מול אולם מלא באליטה של עולם ההשקעות וההייטק בסאן-ואלי. הם לא אהבו את מה שהיה לבאפט לומר להם. בכלל לא. באפט פירט את כל הסיבות מדוע הוא חושב שהמניות בהן הם שמו את כל הונם הם בועה והתשואות שהם ציפו לקבל בעתיד הם משאלת לב לא מציאותית. באפט הסביר שעצם כך שחברה פועלת בתחום טכנולוגי מלהיב לא אומר שהיא תשיא תשואות גבוהות למשקיעים. באפט אף נתן דוגמאות היסטוריות עליהן לא ארחיב כרגע. ניתן לקרוא את דבריו כאן. בנוסף באפט הסביר להם כי שיעור רווחי החברות בתמ"ג הוא גבוה והריבית נמוכה. באפט נתן כדוגמא את התקופה שבין 1964 ל-1981, תקופה של 17 שנים בהן השוק לא זז*. הדאו-ג'ונס עמד על 874 נקודות בתחילת התקופה ו-17 שנה לאחר מכן עמד על 875 נקודות. הכלכלה המשיכה לצמוח רווחי החברות המשיכו לעלות אך שוק המניות לא זז וזאת בעיקר כתוצאה משיעורי ריבית נוסקים. ב-17 השנים שלאחר מכן, 1982-1999, הכלכלה (תמ"ג) המשיכה לצמוח בשיעור מתון אך זה היה תורו של שוק המניות לנסוק, מתודלק ע"י שיעורי ריבית צונחים. בתקופה זו השוק עלה בשיעור שנתי ממוצע של 15%. הדאו-ג'ונס עלה מ875 נקודות ל-9,300 בתחילת 1999.

המסקנה של באפט הייתה ברורה. גם אם ההייטק עמד ליצור מהפכה ברוכה עבור האנושות זה לא מבטיח למשקיעי ההייטק תשואות גבוהות. בנוסף, מנקודת פתיחה בה הריבית נמוכה רווחי החברות גבוהים ומחירי המניות גבוהים לא יצא שום דבר טוב בטווח הארוך.  באפט סיים את הנאום בהומור ושאל "האם נותר כאן מישהו שעדיין לא העלבתי?"
*נומינלית השוק לא זז אך מכיוון שזו הייתה תקופה של אינפלציה גבוהה למעשה מדובר בירידה ריאלית מאוד משמעותית.

גם ב-1999 באפט צדק ואפילו היה מאוד קרוב בתזמון שלו. השוק אמנם המשיך לעלות והנאסד"ק הכפיל את עצמו לאחר מכן אך הגיע לשיא ברבעון הראשון של שנת 2000 והחל לרדת בחדות לאחר מכן. חשוב להדגיש שבאפט מעולם לא נמנע מלהשקיע בגלל תחזיות לגבי עתיד שוק המניות. לאחר שפירק את הקרן ב-69' הוא המשיך להשקיע את כספו האישי. בשנות התשעים באפט המשיך לבצע רכישות. הוא קנה אז חברות בשלמותן. זה נכון שהמחירים היו גבוהים אך במהלך חלק ניכר מתקופה זו גם מחיר המניה של ברקשייר היה מנופח אז באפט ניצל זאת כדי לבצע עסקאות מיזוג תמורת מניות ברקשייר. 


במאי 2015 באפט שוב התנבא אך בזהירות. כך אמר:"אם נחזור לרמות ריבית נורמליות, מחירי המניות הנוכחיים יראו גבוהים...  עד כה, טעיתי לגבי שיעורי הריבית. זה קשה עבורי לראות כיצד אם אתה מפזר כסף ממסוקים אתה לא מקבל אינפלציה, אבל לא קיבלנו." באפט אמר באופן די ברור שמחירי המניות גבוהים יחסית והם מוצדקים רק באמצעות שיעורי ריבית נמוכים. יחד אם זאת ציין כי טעה בעבר כשלא האמין ששיעורי הריבית ישארו אפסיים זמן כה רב כפי שהיה. הוא מזכיר בהקשר זה את האינפלציה בגלל הקשר ההדוק של הריבית והאינפלציה. ריבית נמוכה ממריצה את הכלכלה, מעלה את שווי הנכסים הפיננסיים אך גם מעודדת בועות. זו הסיבה שהבנקים המרכזיים שהורידו את הריביות לאחר משבר הסאב-פריים מנסים להעלות אותן שוב.  זמן קצר לאחר שבאפט אמר את הדברים הבנק הפדרלי החל להעלות את שיעורי הריבית לאט ובזהירות.


ב-2009 באפט השתמש בכל משאב זמין כדי לרכוש את חברת הרכבות ברלינגטון ורוקן את קופת המזומנים של ברקשייר. באפט של היום, בדומה לבאפט של 69' מתקשה למצוא השקעות טובות. קופת המזומנים של ברקשייר תפחה וצברה יותר מ-100$מליארד במזומנים והשקעות לטווח קצר. ב-2001 באפט, יחד עם קרול לומיס, פרסם מאמר המבוסס על הנאום בסאן-ואלי 99'. במאמר כתב שלמרות שיש לו מגבלות, אם יש מדד אחד היכול לתת איזושהי אינדיקציה לגובה השוק זה היחס בין שווי שוק כל החברות הנסחרות לבין התמ"ג.





בשבועיים האחרונים אנו רואים ירידות בשוק המניות האמריקאי. הדאו ג'ונס איבד כ-8% מהשיא. הירידות הללו תפסו כותרות אך אין בהן שום דבר באמת יוצא דופן. הירידות האחרונות החזירו אותנו לסביבות הממוצע של שנת 2018 ואנחנו עדיין בתשואה חיובית גבוהה של קרוב ל-40% עבור השנתיים האחרונות. האם הירידות הללו ימשכו? לא יודע. מקווה שכן. אני בשמחה אצפה בתיק המניות שלי יורד בתמורה לאפשרות למצוא שוב השקעות טובות בעתיד.




הכותב אינו יועץ השקעות. הכותב עשוי למכור ו/או לקנות ו/או להחזיק בניירות ערך ו/או הנכסים הפיננסיים הנזכרים בהודעותיו. אין לראות באמור בהודעותיו של הכותב הנ"ל משום הצעה ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכס פיננסי המתוארים בהן או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים אחרים כלשהם. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, וכל העושה שימוש בו, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד.

יום שבת, 6 באוקטובר 2018

התרמית הסינית

ב-2011 כתבתי על גל של תרמיות סיניות השוטף את הבורסה האמריקאית. ניתן לקרוא את הפוסט כאן. נחשפתי לבעיית התרמיות הסיניות כאשר מצאתי מספר חברות כאלו שנסחרו במחירים זולים באופן מגוחך. כתבתי פוסט על אחת מהן KINGOLD JEWELRY וכיצד החלטתי להמנע ממנה ומדומותיה (אותו ניתן לקרוא כאן). כך גיליתי שהסיבה שהן נסחרות במחירים נמוכים לעומת הערך שלהן הוא שישנה סבירות גבוה שהדוחות הכספיים מזויפים ואין שם באמת שום ערך. באותה תקופה החל להיות ברור (לכל מי שהיה מעוניין לדעת) שהחברות הללו הן תרמית ואסור לסמוך על הנתונים הפיננסיים שחברות מיזוג הפוך סיניות מפרסמות. רשות ני"ע האמריקאית ממש נרדמה בשמירה בסיפור הזה, אבל הייתי בטוח שהסיפור נגמר. הייתי בטוח שכולם כבר יודעים שאסור לסמוך על הנתונים שהן מפרסמות. במידה מסוימת זה נכון. הטירוף שהיה סביבן ב-2010 כבר נעלם מזמן, אך לאחרונה צפיתי בסרט הדוקו The China Hustle ונוכחתי שזה לא באמת נגמר. מדהים לגלות את אוזלת היד של הרשויות האמונות על הגנת המשקיעים וכיצד יש לה השפעות שנמשכות גם כיום. הסרט הועלה ליוטיוב בתחילת השנה אך הוא כבר לא זמין שם. ניתן לצפות בו בנטפליקס. מומלץ בחום.


יום שישי, 5 באוקטובר 2018

שעון החול

הבטתם פעם בשעון חול מקרוב? אני לא יכול להאשים אתכם אם לא. זה לא נשמע כמו חוויה מעניינת במיוחד. החול נופל מהתא העליון לתא התחתון בזמן שהוגדר מראש וזה פחות או יותר כל מה שהוא עושה, אבל אם מביטים מקרוב ניתן לראות תבנית. החול הנופל יוצר תלולית. פסגת התלולית הולכת וגובהת אבל בשלב כלשהו פסגת התלולית קורסת. נוצרת מפולת קטנה בתוך שעון החול. החול שהיה בפסגה מתדרדר עד שחלק גדול ממנו מגיע לתחתית ונותן לתלולית בסיס רחב יותר להשען עליו. השאלה היא - האם ניתן לזהות מראש את אותו גרגר החול הבודד שיגרום לקריסה?

בניגוד לדעה הרווחת ניוטון לא גילה את כח הכבידה. גם לפני ניוטון כולם ידעו שתפוחים המתנתקים מהעץ נופלים אל הקרקע. כל הורה מכיר את השלב הזה בו נראה שהתינוק מפתח אובססיה לאחוז חפצים בידו, ואז לעזוב אותם ולהיות מוקסם מהעובדה שהחפץ כבר לא נמצא בידו. באופן מסתורי החפץ נמצא כעת על הרצפה. זהו השלב ההתפתחותי בו אנחנו ואבותינו הקדמונים גילינו את כח הכבידה, כל אחד בכוחות עצמו. ניוטון גם לא גילה שלכוכבי הלכת יש מסלול מעגלי (למעשה אליפטי, לקטנונים שבינינו), גם מסלוליהם של אובייקטים שמימיים התגלו לאורך ההיסטוריה לתרבויות שונות הרבה לפני ניוטון. התגלית המרעישה של ניוטון, שבשום אופן אין לזלזל בה, הייתה להבין שאותו הכח המושך תפוחים אל האדמה, מושל בתנועת גרמי השמים. לא רק זאת אלא שניוטון גם חידש את המתמטיקה באופן שאפשר לתאר תנועה זו באופן מדויק.

באמצעות משוואות פשוטות יחסית, ניוטון תיאר את מסלוליהם של שני גופים בחלל, המושכים אחד את השני בכח הכבידה, כדוגמת השמש וכדור הארץ. כאשר ניסו מדענים ליצור משוואות דומות עבור שלושה גופים, הם גילו שהמשימה קשה עד שהיא נראית בלתי אפשרית. הם גילו שכאשר מגדילים את מספר הגופים במערכת ב-50% בלבד, הפתרון אינו 50% מסובך יותר אלא שההשפעות ההדדיות שלהם אחד על השני מסבכות את העניין לאין שיעור. סוגיה זו קיבלה את השם "בעיית שלושת הגופים". זה לקח כמאתיים שנה עד ששני מדענים, אנרי פואנקרה והיינריך בראנס (בעצם לשניהם קראו הנרי), הוכיחו שאין משוואות שינבאו את תנועתם של שלושה גופים או יותר, באופן אלגנטי ורציף כפי שהן מנבאות את תנועתם של שני גופים. כיוון שכך, הפתרון לבעיית שלושת הגופים הוא לחשב את מיקומם במקטעים של זמן. ככל שהמקטעים קטנים יותר כך הפתרון קרוב יותר למציאות, אך פתרון מדויק לחלוטין אינו אפשרי. עבודתו של אנרי פואנקרה, פתחה צוהר קטן ממנו נולד ענף שלם של מדע הנקרא תורת הכאוס.

בשנות השישים, אדוארד לורנץ, מתמטיקאי ומטאורולוג, חקר את תנועת האוויר באטמוספירה. הוא פיתח מודל מתמטי בעל 12 משתנים ובאמצעות מחשב הריץ סימולציה שתחשב את תנאי מזג האוויר מספר חודשים קדימה. לורנץ רצה לשוב ולחקור בפירוט תוצאות שקיבל בסימולציה קודמת והריץ אותה פעם נוספת. כדי לחסוך זמן חישוב הוא השתמש בתוצאות הביניים שקיבל בהרצה הקודמת והזין אותם למשתנים. בפעם השנייה לורנץ קיבל תוצאות שונות לחלוטין. בתחילה הוא היה בטוח שישנה תקלה במחשב. בתקופה ההיא מחשבים עבדו עם שפופרות ואקום. זה היה לפני עידן הטרנזיסטורים. שפופרות הואקום נטו להתקלקל לעיתים קרובות לכן זה היה החשד הראשון. כדי לזרז את תהליך התיקון הוא חיפש באיזה שלב של החישוב ארעה התקלה. לורנץ עבר על הפלט והשווה לפלט הקודם. בשלבים הראשונים התוצאות היו דומות מאוד, אך אז הופיע פער קטן שהלך וגדל ככל שהסימולציה התקדמה. כשראה זאת צץ במוחו הפתרון. לורנץ הבין שמקור הבעיה בכך שהמחשב מעבד נתונים בדיוק של 6 ספרות אחרי הנקודה העשרונית אך מדפיס את התוצאות בדיוק של 3 ספרות אחרי הנקודה. לכן בסימולציה שהוא התחיל משלב הביניים, לורנץ הזין את הערך 0.506 שראה בפלט במקום את הערך 0.506127 שהסימולציה המקורית השתמשה בו בפועל. הפער הקטן והזניח לכאורה, גרם לתוצאה שונה לחלוטין.

באמצעות ה"תקלה", לורנץ הדגים במחקרו כיצד מזג האוויר הוא מערכת כאוטית בה שינוי מזערי בתנאים גורם לשינוי חסר פרופורציה וקשה לחיזוי בתוצאות. כאשר הציג את המחקר לקולגה, הקולגה פקפק בתוצאות וציין כי אם התיאוריה נכונה, פירוש הדבר שנפנוף אחד של כנפי שחף עשוי לשנות את מסלול מזג האוויר לנצח. בהמשך לורנץ אמר על כך "המחלוקת טרם הוכרעה, אך הראיות האחרונות ביותר מצביעות לטובתו של השחף". ב-1953 פורסם סיפור מד"ב קצר בשם A Sound of Thunder, על נוסע בזמן המצטרף לסיור מודרך בתקופת הקרטיקון בה התקיימו דינוזאורים. לפני צאת המשלחת נערכו הבחירות לנשיאות בהן המועמד המתון ניצח את המועמד הפאשיסט הקיצוני. חברי המשלחת קיבלו הדרכה מאילו דברים עליהם להימנע על מנת שלא לשנות את העתיד. [אזהרת ספוילר] בסיום המסע, הנוסע חוזר לתקופתו לגלות כי השפה האנגלית השתנתה במקצת והפאשיסט הוא הנשיא. הנוסע מוריד את נעליו, מגלה שדרך בטעות על פרפר ומבין שזו הסיבה שתקופתו השתנתה.

ייתכן שלורנץ הכיר את הסיפור וייתכן שלא. מה שידוע בוודאות הוא שכאשר הציג את מחקרו לציבור הוא המחיש את האפקט שמצא באמצעות משק כנפי פרפר במקום שחף ובכך יצר את המונח המוכר והידוע "אפקט הפרפר".

נקודה מעניינת וחשובה היא שמערכות כאוטיות יכולות להיות דטרמיניסטיות. במילים פשוטות, הן יכולות להיות כאוטיות, "בלתי צפויות" וקשות לחיזוי גם אם כל הפרמטרים ידועים והמזל אינו משחק בהן שום תפקיד. הכאוטיות שלהן אינה נובעת מאקראיות של משתנה לא ידוע. הן כאוטיות מעצם טבען. אספקטים רבים של הכלכלה יכולים להיות תוצאה של מערכת כאוטית שכזו. אני אומר "יכולים" כיוון שאי אפשר להוכיח שהמציאות בה אנו חיים היא דטרמיניסטית או לא. האם כל דבר שקרה ויקרה הוא תוצאה קבועה מראש ולא יכל להתרחש אחרת או שמא יש בעולם אלמנט של אקראיות אמיתית? זו שאלה פילוסופית שאני לא מתיימר לתת לה פתרון. מה שתורת הכאוס אומרת לנו הוא שאספקטים רבים של הכלכלה יכולים להיות בלתי צפויים וקשים לחיזוי גם אם הכלכלה היא דטרמיניסטית.

האם הדבר היחיד שחוקרים של תורת הכאוס יכולים לתרום לעולם הוא לומר "אם המודל שלי נכון אז המערכת הזו היא כאוטית וקשה לחיזוי"? אם כך מה הטעם בתורת הכאוס ומדוע חוקרים אותה? אנרי פואנקרה ענה על כך:
"העובדות המעניינות ביותר הן אלו שניתן להשתמש בהן מספר פעמים. אלו שיש להן סיכוי לחזור על עצמן. היינו ברי מזל מספיק להיוולד לעולם בו יש עובדות שכאלה. נניח שבמקום 80 יסודות כימיקליים היו 80 מליון, ולא במצב שחלקם נפוצים וחלקם נדירים אלא ששכיחותם הייתה אחידה. אז בכל פעם שתרים אבן, ההסתברות גבוה לכך שהיא עשויה מחומר לא ידוע. שום דבר שאנו כבר יודעים על אבנים אחרות לא יגיד לנו כלום עליה. אנו נהיה כרך הנולד בפני החפץ. כמוהו לא נוכל אלא לפעול לפי קפריזות וצרכים. בעולם שכזה לא יהיה מדע, ייתכן שמחשבה ואפילו חיים יהיו בלתי אפשריים כיוון שאבולוציה לא תוכל לפתח יצר השרדות. למרבה המזל זה לא המצב; אך ברכה זו, כמו כל האחרות שאנו רגילים אליהם, אינה מוערכת בשוויה האמיתי."

ישנם תחומים בהם תכונה של מערכת להפיק תוצאות קשות לחיזוי היא יתרון. כך למשל בתחום ההצפנה. בתחומים רבים אחרים מטרת חוקרי תורת הכאוס היא למצוא את "העובדות המעניינות" שפאונקרה מדבר עליהן. העובדות הללו "שיש להן סיכוי לחזור על עצמן". בנג'מן גראהם אמר "בטווח הקצר השוק הוא מכונת הצבעה ובטווח הארוך הוא מכונת שקילה". התנודות של שוק ההון מיום ליום ומרגע לרגע הן כאוטיות וקשות לחיזוי. התנודות קצרות הטווח מושפעות מאופנות, קפריזות, תבניות חשיבה שגויות וחדשות שאינן רלוונטיות. בטווח הקצר המחיר יכול להשתנות בקצב גבוה הרבה יותר מהערך הפנימי של הנכס הפיננסי אך בטווח הארוך המחיר נוטה לשקף את הערך. גם בתוך מערכת כאוטית ישנן תוצאות מסוימות שניתן לחזות בקלות ודפוסים החוזרים על עצמם משל היו אמיתות בסיסיות. דבר דומה אפשר לומר על בועות בשוק ההון. המחיר יכול לעלות ולהתנתק מהערך במשך תקופה "קצרה" של מספר שנים אך בטווח הארוך כח הכבידה יעשה את שלו. קשה לחזות מי יהיה גרגר החול שיגרום לתלולית בתחתיתו של שעון החול לקרוס, אך אנו יכולים לחזות באופן כללי את העובדה שהתלולית אכן תגבה ואז תקרוס ולאחר מכן תמשיך לגבוה וחוזר חלילה.



*כנסו לעמוד הפייסבוק של מבצע ולדהיים https://www.facebook.com/VALDHEIM ועשו לייק כדי לעקוב אחרי מה שמתחדש בו.

*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

יום שבת, 29 בספטמבר 2018

אילון מאסק מסתבך בטוויטר פעם אחת יותר מדי

רשות ני"ע האמריקאית, SEC, הודיעה שלשום שהיא מגישה תביעה כנגד אילון מאסק, היזם והמנכ"ל של טסלה, ספייס-אקס ובורינג. כשה-SEC, תובעת זה כבר לא בדיחה והכל התחיל בגלל חשבון הטוויטר של מאסק. זה לא חדש עבור עוקביו שמאסק מאוד פעיל בטוויטר. הרבה יותר פעיל מכל מנכ"ל אחר של חברה גדולה, למעט מנכ"ל סיילספורס. יותר מכך, רוב המנכ"לים שומרים על גרביטאס כנהוג לומר בקרב אקדמאים, כלומר שומרים על ארשת של מכובדות וקורקטיות ברשתות החברתיות. מאסק מאוד יוצא דופן מהבחינה הזו. מאסק נוהג להקשיב ברצינות לתלונות הלקוחות בטוויטר ולהגיב באדיבות, אך גם לחלוק מחשבות אקראיות ולהתווכח עם מבקריו. מאסק מצייץ אלפי פעמים בשנה והעובדה שהוא לא חושב פעמיים לפני כל ציוץ כבר סיבכה אותו לא פעם.

ורנון אנסוורת' היה ברוקר בעברו אך פיתח עניין בצלילה וכיום הוא מתמחה בצלילת מערות. אנסוורת' עבר מבריטניה לתאילנד ובשנים האחרונות חקר את מערכת המערות של ת'אם לואנג. ב-23 ליוני, קבוצת ילדים מקומיים שסיימו את אימון הכדורגל נכנסו לטייל במערות ת'אם לואנג, יחד עם עוזר המאמן. זו הייתה סוף עונת המונסון ובזמן הסיור הגשם שהתעצם גרם לחלקים במערכת המערות להתמלא מים ולחסום את דרכם החוצה. ב-24 ליוני, מאמן קבוצת נוער מקומית לכדורגל קם בבוקר לגלות 20 שיחות שלא נענו מהורים של ילדי קבוצת הכדורגל. 12 ילדים לא חזרו לביתם. המאמן התקשר לילדי הקבוצה ואחד מהם סיפר לו שחבריו יצאו לתור במערות בתום האימון. המאמן מיהר להגיע למקום ומצא בפתח המערה אופניים ותיקים, הבין את שארע ומיהר להתקשר לרשויות. אנסוורת' הצוללן עמד לצאת לסיור נוסף במערות כאשר צלצל הטלפון והודיעו לו על הקבוצה שנעלמה. אנסוורת', יעץ לרשויות ליצור קשר עם הרשות הבריטית למשימות הצלה ממערות (מי ידע שיש דבר כזה בכלל) והסכים לקחת חלק במשימת החילוץ. במהרה התאספו צוללנים מהקומנדו התיאלנדי, הרשות הבריטית, חיל האוויר האמריקאי והמשטרה האוסטרלית, לקחת חלק במשימה. הגשמים נמשכו ולא הייתה ברירה אלא לעצור ולחכות למזג אוויר טוב יותר. ב-2 ליולי מזג האוויר השתפר והצוללנים מצאו את הילדים. הילדים התשושים כלל לא ידעו כמה זמן עבר. זה היה היום השמיני שלהם מתחת לאדמה. הילדים הלכודים ניסו לחפור את דרכם החוצה באמצעות אבנים והצליחו לחפור 5 מטרים אך הם היו מאות מטרים מתחת לאדמה. עבור הצוללנים המסע אל מיקומם של הילדים לקח 5 עד 6 שעות דרך חללים מלאי מים עכורים עד שלא ניתן לראות בהם כלל ובאזורים מסוימים היה עליהם להאבק בזרם המים התת קרקעיים.

ב-6 ליוני, אחד הצוללנים של צוות החילוץ, קומנדו לשעבר בצבא התאילנדי, איבד הכרה במהלך הצלילה ומת. צוות החילוץ עבד תחת לחץ אטומי מתוך ידיעה שתוך ימים ספורים הגשם צפוי להתעצם, להציף את המערות ולחרוץ את גורלם של הלכודים. במהלך מאמצי החילוץ הופיע במקום לא פחות מאשר אילון מאסק, בכבודו ובעצמו והביא עמו צוללת קטנטנה המתאימה לגודל של ילד. את הצוללת הוא בנה יחד עם צוות מהנדסים שכינס בבהילות. מנהלי החילוץ בחנו את הצוללת והחליטו שהשימוש בה לא יהיה פרקטי. כאשר צופים בסרטונים מתוך המערות וכיצד הצוללן נדחף דרך סדקים בסלע שקשה להאמין שאדם מסוגל לעבור בהם, אפשר להבין מדוע החליטו שהצוללת, קטנה ככל שתהא, אינה פתרון פרקטי. הילדים הולבשו בחליפות צלילה עם מסיכה מלאה ובלון חמצן. על מנת שלא יכנסו להתקף פניקה שעלול להסתיים במותם ובמות המחלץ, הוחלט להרדים אותם. היה צורך לחדש את זריקת ההרדמה כל 45 דקות על מנת שהילד לא יתעורר באמצע, לכן הרופא שהיה במקום לימד את הצוללנים כיצד לתת את הזריקה. על מנת לבצע את החילוץ, יותר מ-100 אנשי צוות היו בתוך המערה, בחלל גדול המצוי במרחק של יותר מקילומטר מהכניסה. כאילו מדובר היה בסרט הוליוודי, לאחר שהוציאו את הילד האחרון, צינור נשבר והמשאבה ששאבה מים מתוך המערות חדלה לעבוד. החלל התמלא במים במהירות כה גבוהה עד שהצוות נאלץ לברוח ולהשאיר את כל הציוד מאחוריהם. בסופו של דבר, כל הלכודים חולצו בשלום, אך צוללן אחד מסר את חייו בתהליך.



מאסק, התקשה לקבל את העובדה שמאמציו לפתח צוללת זעירה נענו בחוסר רצון להשתמש בה. מאסק, הטיל ספק באופן פומבי במקצועיות ההחלטות בשטח. ורנון אנסוורת', חוקר המערות שהוזכר בתחילת הסיפור אמר לעיתונאים שהצוללת היא תעלול יחצני ומאסק יכול לדחוף אותה איפה שכואב. מאסק, לא נשאר חייב וצייץ על כך שהמערה נגישה יותר משאנסוורת' טוען ודרש מאנסוורת' לפרסם את סרטון החילוץ האחרון בו ניתן יהיה לראות זאת. לאחר מכן הוסיף בציוץ נוסף "... אתה יודע מה. אל תטרח להראות את הצילום. אנו נצלם סרטון בו הצוללת תגיע כל הדרך למערה 5 ללא בעיה. מצטער, איש-פדו, אבל אתה באמת ביקשת את זה." בשימוש בביטוי pedo guy מאסק בעצם האשים את אנסוורת' בפדופיליה. כולם חשבו שמאסק איבד את דעתו כשהוא מאשים כך אדם מצוות החילוץ ללא שום סיבה או ביסוס. לאחר מכן מאסק ענה לכתב באזפיד שאנסוורת' חי במשך תקופה באזור פטאיה ושהוא התחתן עם כלה קטינה. פטאיה ידועה בתעשיית הזנות שלה ומכיוון שגיל ההסכמה בתאילנד הוא גיל 15, פטאיה מהווה יעד גם עבור פדופילים. זוגתו של אנסוורת' מזה 7 שנים אמנם נראית צעירה אך היא בת 40, והיא דוחה את כל ההאשמות נגדו בגיחוך. מאוחר יותר מאסק התנצל פומבית, בטוויטר כמובן, וחזר בו מההאשמות. לפני כחודש מאסק שוב צייץ בתגובה לאדם שביקר אותו על ההאשמות כנגד אנסוורת' "אתה לא חושב שזה מוזר שהוא לא תבע אותי?". יום למחרת עורך דינו של אנסוורת' צייץ "מאסק צריך לבדוק את הדואר שלו לפני שהוא מצייץ" וצירף תמונה של מכתב בו הוא מודיע למאסק שהוא בתהליך של הגשת תביעה.

הציוץ הזה היה שיא בשרשרת של ציוצים שגרמו לרבים לבקש "שמישהו ייקח ממנו את הטוויטר". לפני כן, באחד באפריל, מאסק צייץ "..למרות מאמצינו, טסלה לגמרי ולחלוטין פושטת רגל. כל כך פושטת רגל שלא תאמינו". רבים לא הבינו שמדובר במתיחה של אחד באפריל והמניה איבדה 7% משוויה באותו יום. ציוץ אחד, עליו מאסק יתחרט, סיבך אותו יותר מכל השאר. בשביעי לאוגוסט מאסק צייץ "שוקל להפוך את טסלה לחברה פרטית ב-420$. המימון הושג." 


בתגובה, מחיר המניה קפץ עד שעקב כך הופסק המסחר במניית טסלה למשך שעה וחצי וסיים את יום המסחר בעלייה של יותר מ-10%. החוק אוסר על חברה ומנהליה מלמסור לציבור מידע מטעה ובמיוחד מידע מהסוג שישפיע באופן משמעותי על החלטתם לקנות או למכור את מניית החברה. הודעה שכזו על הצעת רכש בפרמיה של כ-20% מעל מחיר השוק, היא ללא שמץ של ספק מידע שמשפיע באופן משמעותי על החלטתם. אלמלא החלק האחרון "המימון הושג" כנראה שכולם היו מתייחסים לזה כעוד דוגמא לשגעונות של מאסק בטוויטר. "המימון הושג" מעיד על שלב מתקדם בהכנות ועל כוונה רצינית. שבועיים לאחר מכן מאסק פרסם הודעה באתר החברה הרשמי על פיה טסלה תישאר חברה ציבורית. מההודעה ניתן להסיק כי התוכנית להצעת הרכש נשענה על ההנחה שרבים מבעלי המניות הגדולים בחברה יסכימו להצטרף למאסק כבעלי מניות פרטיים כך שהוא לא יאלץ לקנות מהם את מניותיהם. בהודעתו מסר כי עבד על התוכנית יחד עם בנקאי ההשקעות הגדולים אך הוא קשוב לרחשי הלב של בעלי המניות והוא חוזר בו מכוונותיו.  ה-SEC, רשות ני"ע האמריקאית, חקרה את מאסק וטסלה בחשד שהציוץ של מאסק על הצעת רכש היה מטעה. החקירה העלתה כי אין שחר לאמירה "המימון הושג" והגיעה לשלב בו הוצעה למאסק עסקת טיעון אך ברגע האחרון עורכי דינו הודיעו ל-SEC שמאסק חוזר בו ולא יסכים לחתום על העסקה. 

בתגובה, ה-SEC, הודיעו שיגישו תביעה כנגד מאסק. באופן תמוה, ההודעה לתקשורת שמה דגש מוגזם על העובדה שהמחיר שמאסק קבע - 420$  - מהווה רפרנס ל"תרבות המריחואנה", כאילו היותו צרכן קנביס לכאורה, מעידה על אשמתו. אחת הדרישות בתביעה היא שמאסק ובכירים נוספים בחברה לא יורשו לכהן כמנהלים בחברות ציבוריות. במקרה שאכן כך יוכרע זה יהיה מלכוד עבור מאסק ועבור טסלה. למרות שגעונותיו קיימת מוסכמה רחבה כי אמון הציבור בחברה וביכולתה להשיג את מטרותיה טמון באישיותו של מאסק. בעלי המניות מאמינים בטסלה כיוון שהם מאמינים במאסק. יוצא מכך שללא מאסק טסלה עשויה להתקשות לבצע הנפקות נוספות במידה שתצטרך. במידה שהתביעה תשיג את דרישותיה, על מנת להישאר בתפקידו, טסלה תהיה חייבת להפוך לחברה פרטית ובכך באופן אירוני הציוץ של מאסק יגשים את עצמו. מאידך גם הפיכתה של טסלה לחברה פרטית עשויה להקשות על המשך גיוס הכספים הדרושים. בעקבות ההודעה על הגשת התביעה המניה ירדה כ-14% ביום המסחר אתמול.




יום ראשון, 23 בספטמבר 2018

על EBITDA ואופרה וינפרי

בפוסט, "שלושה גרפים על EBITDA", דיברתי על כמה נקודות מעניינות שעלו מתוך מאמר על EV ,EBITDA ו"מכפיל רכישה".  בפוסט הזה אחזור קצת לבסיס להסביר את המונחים עצמם, מה באפט חשב עליהם, וגם את החסרונות שלהם. מכיוון שכאן אני קצת חוזר לבסיס, קוראים ותיקים שכבר מכירים את הנושא מוזמנים לקפוץ לחלק האחרון של הפוסט (היכן שמופיע הגרף) בו אדבר על מאפיינים מיוחדים של מכפיל רכישה.

מכיוון שכבר כתבתי בעבר על חלק מהמושגים אעתיק לכאן את ההסבר עם שינויים קלים בלבד. יש שלוש גרסאות מרכזיות למדידת מחירה של חברה.
- הראשונה היא הותיקה והסטנדרטית שווי שוק, בה אנו משתמשים יום יום והיא המחיר בו נסחרות כלל המניות המקנות זכויות בחברה. דוגמא פשוטה: לחברה 100 מניות. מניה נסחרת ב-4 ש"ח שנותן לה שווי שוק תאורטי של 400 ש"ח.
- המדידה השניה היא שווי הפירמה. שווי הפירמה פירושה שווי שוק המניות + שווי החוב שלקחה על עצמה החברה. אם החברה שתיארתי לעיל נסחרת בשווי שוק 400 והנפיקה אג"ח שנסחר ב 600 שווי הפירמה הוא 1000. נקודת המבט הזו נועדה להשוות בין עסקים ברמה שונה של מינוף, שכן היא לוקחת בחשבון גם את החוב. זו צורת חשיבה המתייחסת גם לבעלי החוב כבעלי זכות בפירמה, מעין שותפים מוגבלים, בעלי החוב מקבלים חלק קבוע מההטבות הנובעות מהפירמה והשאר זורם לידי בעלי המניות. החיבור בין שווי שוק של האקוויטי (המניות) לבין שווי החוב, תופס את שווי הפירמה הכולל.
- השלישית היא החשובה ברשומה זו EV - ENTERPRISE VALUE. כיוון שלא מצאתי תרגום עברי למושג אקח לעצמי את החופש הספרותי ואקרא לו "שווי המיזם" הוא בעצם שווי הפעילות העסקית. החישוב הוא שווי הפירמה בניכוי מזומנים עודפים בידי החברה. נניח לדוגמא שהחברה המדוברת עם שווי פירמה של 1000 מחזיקה 200 במזומן. שווי העסק, EV, הוא 800. שווי הפירמה נובע משתי מקורות. הראשון הוא הפעילות העסקית השני הוא הנכסים העודפים שאינם משמשים את הפעילות העסקית. ניכוי המזומנים משווי הפירמה מטרתו להגיע לשווי הפעילות העסקית נטו,כלומר EV. על מנת להקטין את אלמנט הניחוש, נהוג להחסיר רק את המזומנים ושווי מזומנים כך ששווי הפעילות המתקבל אינו נקי לחלוטין ויתכן שנכסים עודפים אחרים כמו נדל"ן למשל כן נכללים בו.

*חשוב לציין כי למרות שבאופן רשמי שווי המיזם ושווי הפירמה לוקחים בחשבון את שווי השוק של החוב, באופן מעשי בכל בקטסט וכמעט בכל התייחסות שתמצאו למטריקות הללו, הן יחושבו לפי שווי החוב בספרים. כלומר חברה שגייסה 600$ מליון באגרות חוב, שווי החוב יחושב לפי 600 גם אם האג"ח נסחר למשל בשווי של 300.

EBITDA  - Earnings Before Interest, Taxes, Depreciation and Amortization
את המונח הזה נהוג לבטא כפי שכותבים אותו "אביטדה" (לא באמת מבטאים את ה-ט' ). מונח זה שואל מה היו הרווחים לפני שהחסירו מהם הוצאות מימון , מסים, פחת והפחתות. עכשיו יש להתייחס לשאלה החשובה - למה? למה להחזיר חזרה לרווח את ההוצאות השונות הללו:
הוצאות ריבית - אם אנו מסתכלים על שווי הפירמה כולה, כולל החלק ששייך לבעלי החוב הגיוני שנרצה להסתכל על הרווחים כולם כולל החלק שבסופו של דבר יגיע לבעלי החוב, לכן מחזירים לרווח נטו את הריבית ששולמה.
מסים - אם נניח ששיעור המסים זהה עבור כל החברות אפשר לקזז את המסים כאשר אנו באים להשוות פוטנציאל רווח בין חברות שונות. זו הנחה שגויה. שיעור המס אינו זהה עבור כל החברות.
פחת והפחתות - פחת במידה מסוימת מייצג את השחיקה בנכסי החברה ואת הסכום הנדרש להשקיע בציוד ונכסים קבועים אחרים כדי לקזז את השחיקה. הפחתות הן בעקרון דומות לפחת אלא שמדובר בהפחתה של נכסים בלתי מוחשיים. אם נרכוש את החברה ואז "נרעיב" אותה ונמנע מלבצע את ההשקעות הדרושות כדי לשמור על הקיים, נוכל כבעלים לקחת לכיסנו את הסכומים הנכללים ב"פחת והפחתות". יש מקום לדון כאן על האם ומתי יש להתחשב בהן כהוצאות אמיתיות או לא. עוד על כך בהמשך. 

בוודאי אפשר לחוש בהסבר לעיל ניחוח קל של ביקורתיות. בכל זאת אם עלי לנסות להצדיק את השימוש ב EBITDA אפשר לומר שרוכש המתכנן לרכוש חברה בשלמותה, ירצה להשוות בין חברות ולהתעלם מהבדלים הנובעים ממבנה ההון, החלטות ניהוליות של הקצאת הון והתנהלות בנושא המס. EBITDA בהחלט מספק את הדרוש ומתעלם מכל אלו. 
כדאי גם להזכיר את המונח EBIT שהוא בדיוק אותו דבר כמו EBITDA מלבד העובדה שהוא לא מוסיף "פחת והפחתות" חזרה לרווח. בפוסט הקודם שיתפתי הרצאה של טוביאס קרליל שבדק גישת השקעה בסל מניות לפי EBITDA ו-EBIT למרבה הפתעתי הוא מספר שגילה כי אין ממש הבדל אם משתמשים בEBITDA או ב- EBIT. לא ברור אם הוא מתכוון לומר שהתשואות דומות או ששני הסינונים מעלים את אותן המניות.

זה מה שהיה לבאפט לומר על EBITDA:
"זה מדהים אותי עד כמה נפוץ הפך השימוש ב-EBITDA. אנשים מנסים ליפות את הדוחות הכספיים עם זה"
"לא נקנה חברה שמישהו בה מדבר על EBITDA, אם תביטו על כל החברות ותחלקו אותן לאלו שמשתמשות בEBITDA כמטריקה ואלו שלא, אני חושד שתמצאו הרבה יותר רמאויות בקבוצה הראשונה. הביטו בחברות כמו וולמארט, ג'נרל אלקטריק ומייקרוסופט - הן אף פעם לא ישתמשו בEBITDA בדוחות השנתיים."

"התעלמנו מהפחתות של מוניטין ואמרנו לבעלי המניות שלנו להתעלם מזה, אפילו שזה היה התקן החשבונאי. חשנו שזה דרקוני"  כאן באפט מצדיק במידה מסוימת התעלמות מהפחתות וספציפית הפחתה של מוניטין. חשוב לציין שהתקנים החשבונאיים שונו מאז וכיום לא מבוצעת הפחתה של מוניטין אלא במקרים מיוחדים. 

"לא לחשוב על פחת כעל הוצאה זה משוגע. אני יכול לחשוב על מעט עסקים בהם אפשר להתעלם מהוצאות פחת, אבל לא רבים. אפילו בצינור הגז שלנו פחת הוא אמיתי - אתה חייב לתחזק אותם ובסופו של דבר הם יהיו חסרי ערך" כשבאפט מדבר כאן על צינור גז זו לא מטאפורה. הוא מתכוון לחברה בבעלות ברקשייר שמחזיקה ומתפעלת צינור להובלת גז. 

"כל הנהלה שלא מחשיבה פחת כהוצאה, חיה בעולם החלומות...  זה שטויות. זה לא יכול להיות יותר גרוע. אבל דור שלם של משקיעים למד כך. זו הוצאה שאינה במזומן - זו הוצאה במזומן אבל קודם אתה משלם. זו הכרה מאוחרת בהוצאה שבוצעה במזומן "

מאנגר:"אני חושב שכל פעם שתראו את המונח 'רווחי EBITDA' צריך להחליף אותו ב'רווחי בולשיט'"




ולבסוף הגרף שהצגתי בסוף הפוסט הקודם. הגרף מציג את המתאם בין מכפיל רכישה למכפיל רווח. מכפיל רכישה (Acquirer's multiple) הוא היחס בין שווי המיזם (EV) ל-EBITDA. לדוגמא, חברה בה שווי המיזם הוא 100 מליון וה-EBITDA היא 20, מכפיל הרכישה שלה הוא 5. כל נקודה בגרף היא חברה ציבורית. הגובה שלה על ציר Y מייצג את מכפיל הרווח שלה. המיקום שלה על ציר X מתייחס למכפיל הרכישה של החברה עליו פירטתי בפעם הקודמת. 



כפי שניתן לראות בגרף. קיים מתאם גבוה מאוד בין מכפיל רווח למכפיל רכישה. פירושו של דבר שכאשר אנו רואים חברה שנסחרת במכפיל רכישה נמוך ביחס לחברות אחרות הסבירות גבוהה לכך שהיא נסחרת במכפיל רווח נמוך יחסית לחברות אחרות, וכאשר מכפיל הרכישה גבוה כנראה שגם מכפיל הרווח יהיה גבוה. דבר נוסף מעניין בגרף הזה. ניתן לראות שיש מספר חברות הנמצאות באזור הפינה השמאלית עליונה אך אין כלל חברות באזור הפינה הימנית תחתונה. 

הפינה השמאלית עליונה פירושה שהמניות נסחרות במכפיל רווח גבוה אך מכפיל הרכישה הוא נמוך. חברה יכולה להגיע למצב כזה בתרחיש בו פחת והפחתות מהווים את רובו הארי של ה-EBITDA. במילים אחרות הרווח נטו הוא שבריר קטן של ה-EBITDA, אך המשקיעים מתייחסים להוצאות פחת והפחתות כלא מייצגות מסיבה זו או אחרת. וליאנט של לפני 2016 היא דוגמא לחברה כזו.

קיימת אפשרות נוספת לתרחיש שיביא חברה לפינה הזו. תחשבו למשל על חברה שגייסה סכומים מאוד גדולים של חוב בריבית גבוהה וכמעט כל הרווח התפעולי משמש להחזר הריבית כך שכמעט ולא נשאר רווח לבעלי המניות. במקרה כזה המניות יכולות בקלות להיסחר במכפיל רווח גבוה כיוון שיש למניה שכזו מאפיינים של אופציה. גידול עתידי ברווחים התפעוליים, גם אם לא גדול במיוחד, יקפיץ באופן משמעותי את הרווח למניה. ציפיות לגידול עתידי ברווחים יגרמו למניה כזו להיסחר בהווה במכפיל גבוה על הרווח הנוכחי. לעומת מכפיל הרווח הגבוה, חלקו של החוב ב-EV משוקלל במכפיל מאוד נמוך. כאשר מדובר בחוב "מכפיל" נמוך פירושו תשואת ריבית גבוהה וזו הייתה הנחת הבסיס בתרחיש הזה. במילים פשוטות אפשר לומר שזה תרחיש בו בעלי המניות אופטימיים אך המלווים פסימיים. 


[עדכון 28/09/2018 14:17   נראה לי שכדאי שאבהיר למה התכוונתי כשאמרתי שלמניה שכזו יש מאפיינים של אופציה. התשואה של המחזיק באופציה לרכישת מנייה תלויה במחיר המניה ביום המימוש. לעיתים קרובות, במקרה שהמניה נסחרת ביום המימוש מעל מחיר המימוש, גם אם הפער לא גדול, התשואה עבור מחזיק האופציה מאוד גבוהה. לא אכנס כאן להסברים מעמיקים על איך זה עובד ואילו חריגים יש לכך וכו'. אופציות הן לא נושא כתיבה מעניין במיוחד בעיני ואפשר למצוא ברשת הסברים שכאלה בקלות. בצד השני, אם מחיר המימוש זהה למחיר המניה או מתחתיו מחזיק האופציה מפסיד 100%. האופציה שקנה לא שווה דבר. על כן, במקרים רבים, רכישה של אופציה מחוץ לכסף טומנת בחובה סבירות גבוהה לתוצאה קיצונית כלפי מעלה או מטה.  לכן אמרתי בפסקה הקודמת שלמניה שכזו יש מאפיינים של אופציה. אם הרווח התפעולי יגדל, גם גידול מתון יכול לגרום לקפיצה משמעותית בשווי המנייה ואם הרווח התפעולי יהיה נמוך מהריבית על החוב החברה כנראה תאלץ להגיש בקשה להסדר חוב ומחזיק המניה יפסיד 100% ]

שומרי-משקל (WTW) של סוף 2015 ועד 2017 הייתה מתאימה למשבצת הזו. באותה תקופה, למרות שהיה לה רווח תפעולי ומותג חזק היה לה גם חוב מאוד גדול. בתקופה שבה קהל הלקוחות של שומרי משקל הלך והצטמצם, רובו הארי של הרווח התפעולי שימש לתשלום הריבית על החוב. מחודש מרץ ועד יוני 2015, נראה היה שמחיר המניה משקלל לתוכו סבירות גבוהה לחדלות פירעון בעתיד הלא רחוק. היו לכך סיבות טובות ובאותה תקופה המניות נסחרו במכפיל רווח קטן מ-10. לרוב מחיר המניה היה אז בין 4$ ל-6$, אך באוקטובר חלה התפתחות מרעישה. אופרה וינפרי קנתה אופציות ומניות של שומרי משקל בהנפקה אישית והזרימה 43 מליון דולר לקופת החברה, כחלק מהעסקה היא גם הפכה לפרזנטורית של שומרי משקל. 43$ מליון דולר שאופרה הביאה איתה לא הזיזו בכלל לחוב הענק של של שומרי משקל שעמד על 2.2$ מליארד, אבל ההשפעה שלה כפרזונטרית צפויה הייתה להיות הרבה יותר משמעותית. בחודשים שלאחר מכן המניה קפצה ונסחרה בשיאה במחיר של מעל 20$ למניה שזה קרוב למכפיל רווח 50 על רווחי 2015. למרות שהמניה נפלה ב-2016 ביותר מ-50%, בסופו של דבר המהלך הוכיח את עצמו, הלקוחות חזרו והמניה נסחרת כיום סביב 70$. זו דוגמא נהדרת לחברה שבשלב מסוים נמצאה בפינה השמאלית עליונה של הגרף בגלל שחוב גבוה גרם למניה להיסחר כמו אופציה. זה סיפור מעניין שייתכן ועוד אכתוב עליו פוסט.

כאשר מדובר בפינה הימנית תחתונה של הגרף המצב שונה לחלוטין. מדובר במצב של מכפיל רכישה גבוה ומכפיל רווח נמוך. כדי לבחון את הגורמים נפריד בין האפשרות שהחוב גורם לכך לאפשרות שפחת גורם לכך. נתחיל מלדבר על חברה שאין לה חוב כלל ונתמקד בהוצאות פחת והפחתות. פחת והפחתות אינן יכולות להיות סיבה לכך שחברה תמצא בפינה זו. סעיפים אלו לא יהיו מספר שלילי. במקרה ש"פחת והפחתות" הם אפסיים, מכפיל הרכישה יהיה קרוב מאוד למכפיל הרווח (אך לא זהה, בגלל המס). אם מכפיל הרכישה ומכפיל הרווח דומים פירוש הדבר שחברה כזו לא יכולה להימצא בפינה הימנית תחתונה בו מכפיל רווח בסביבות 5 ומכפיל רכישה בסביבות 30. אפשרות נוספת היא מצב בו המניות נסחרות במכפיל רווח נמוך אך לחברה יש חוב גדול שהונפק בתשואת ריבית נמוכה. במילים אחרות זהו מצב בו בעלי המניות פסימיים אך בעלי החוב אופטימיים. כפי שאנו רואים זה דבר שלא קורה. הפינה הימנית תחתונה ריקה ובמדגם אין חברות שעונות על התנאי. 

מזכיר לכם שיש לנו עמוד פייסבוק חדש  https://www.facebook.com/VALDHEIM. כנסו ועשו לייק כדי לעקוב אחרי מה שמתחדש בו.

יום שישי, 21 בספטמבר 2018

קצרים - צ'אנוס, זומבים וקנביס

כתבה יחסית מעמיקה על ג'ים צ'אנוס השורטיסט האגדי. נקודות נבחרות מהכתבה: צ'אנוס רואה עלייה ניכרת בכמות החברות העוסקות בתרמית והונאה, דבר שבעיניו מסמן את השלבים האחרונים של שוק שורי אך יחד עם זאת הוא צופה ששיא התרמיות (וככל הנראה גם שיא השוק) עוד לפנינו. יש לו פרופיל טוויטר "סודי" תחת השם DIOGENES. הקרן שלו היא לונג נטו על השוק. כלומר יש לה יותר השקעות בלונג מאשר בשורט, אך הלונג הוא פסיבי ועיקר המחקר מוקדש לצד השורט שמנוהל במעין "תת קרן". בהסתכלות ארוכת טווח, מאז הקמתה בשנות השמונים הקרן של צ'אנוס, הנקראת קיניקוס (=ציניים), הכתה את השוק בגדול. לעומת זאת מאז 2009 התוצאות אינן טובות. משקיעים עוזבים והקרן הולכת ומצטמצמת.
לכתבה המלאה

מחקר של דלויט מצא כי 16% מהחברות הציבוריות בקנדה הן "זומבים". כך הם מכנים חברות שבאופן מעשי כבר חדלות פירעון אך עדיין מתנועעות בין החיים כיוון שעדיין לא עברו הליך משפטי משמעותי של פשיטת רגל. לא מדובר בחברות שלא יצליחו לשלם חזרה את חובותיהן כאשר יגיע מועד הפירעון, אלא גרוע מכך, בחברות שכבר עכשיו אינן מצליחות לשלם את הריבית על החוב. מעניין היה לדעת כיצד הנתון הזה משתנה לאורך השנים אך זה לא מוצג בכתבה.
לכתבה המלאה

בועת הקריפטו הלכה ובועת הקנביס באה. בשנים האחרונות ארה"ב וקנדה עוברות תהליך לגליזציה של קנביס שטרם הסתיים, ועכשיו הגיע תורם של המשקיעים והספקולנטים לרחף מעלה מעלה עם גראס. טילריי  (סימול TLRY) עוסקת במחקר גידול ושיווק של קנביס במדינות שונות ברחבי העולם. לפני חודשיים היא הונפקה בנסדק לפי שווי שוק של 1.4 מליארד דולר. את יום המסחר שהסתיים זה עתה היא סיימה עם שווי שוק של 16.4 מליארד דולר! שווי בספרים עומד על בסה"כ 35 מליון דולר. על מכפיל רווח אין מה לדבר כיוון שהיא אינה מרוויחה וגם תזרים המזומנים שלילי. מכפיל מכירות 820. זה לא שפוי. אין שום דבר בנתונים הפיננסיים שלה שעשוי להצדיק תמחור משוגע שכזה, רק פנטזיה על עתיד יותר ורוד מורוד מניעה את מחיר המניה הזו. אגב, היא הגיעה לתמחור של 16.4 מיליארד בשווי שוק אחרי שירדה 40% מהשיא שלה אתמול (יום רביעי). טילריי אינה לבדה. חברות נוספות בתחום כמו קרונוס (CRON) וקאנופי (CGC) נסחרות בתמחור בלתי הגיוני בעליל. חברות רבות צפויות להצטרף לחגיגה כפי שקונסטליישן ברנדס (סימול STZ), יצרנית ומשווקת של משקאות אלכוהוליים, הודיעה שבכוונתה לפתח ולשווק משקאות מבוססי קנביס. גם קוקה קולה הודיעה על שיתוף פעולה עם חברה בתחום לפיתוח משקה המכיל CBD. כנראה שבחודשים הקרובים חברות רבות מהתחום יבצעו הנפקה ראשונית בבורסה דוגמת "אורורה קנביס" שהודיעה על הנפקה בעוד כחודש.

.