Disclaimer

הכותב אינו יועץ השקעות. הכותב עשוי למכור ו/או לקנות ו/או להחזיק בניירות ערך ו/או הנכסים הפיננסיים הנזכרים בהודעותיו. אין לראות באמור בהודעותיו של הכותב הנ"ל משום הצעה ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכס פיננסי המתוארים בהן או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים אחרים כלשהם. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, וכל העושה שימוש בו, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד.

יום שני, 16 בנובמבר 2020

מייקל ברי וכמה דברים נוספים

ראשית, הודעה מנהלית. השנה אני מוצא את עצמי כותב הרבה יותר בפייסבוק מאשר כאן בבלוג. זאת בגלל שאין לי רעיונות שנראים ראויים או זמן לכתוב פוסטים ארוכים ומושקעים שמתאימים לבלוג. הפלטפורמה של פייסבוק הרבה יותר מתאימה לכל מיני הערות ספציפיות וקצרות שיש לי לתרום. על כן אני מעודד אתכם לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של מבצע ולדהיים facebook.com/VALDHEIM.

שנית, הפוסט שפורסם היום בפייסבוק מתייחס למייקל ברי ועל כן ראיתי לנכון לקשר לפוסט שכתבתי עליו ב-2013. הפוסט על ברי נכתב בבלוג הישן בתפוז שכבר לא זמין ברשת ולכן הוא מובא כאן בשידור חוזר.

מייקל ברי

פורסם ב-11 באוגוסט 2013, 21:22 במדור כללי

שמו של נושא הרשומה הזו לא מתרגם כל כך טוב לעברית. באנגלית שמו Michael Burry אך למרות ה-U לא מבטאים זאת בורי בשורוק (כמו שם הדג) אלא יותר קרוב לצירי ('e) לכן אקרא לו פשוט מייקל וכאן נגמר השיעור בפונטיקה. הסיפור האישי של מייקל גם הוא נושא מעניין למי שעניינו בפסיכולוגיה התנהגותית שלאו דווקא קשורה להשקעות אך את זה אשאיר לאחר כך. מייקל היה מתמחה ברפואה. מדובר בבחור חכם ולימודי הרפואה היו מעניינים עבורו אך הפרקטיקה פחות. המגע עם אנשים היה בעייתי ולכן אף ביקש בשלב מסויים לעבור לפתולוגיה כי שם לא יצטרך לעבוד עם מטופלים חיים. בתקופת ההתמחות שלו  מייקל היה מנתח גם מניות וכותב בבלוג בזמנו הפנוי. אולי תרצו לשאול איזה זמן פנוי בדיוק יש למתמחה ברפואה. התשובה היא שאין אך מייקל טוען שהוא הצליח לעשות את השניים על ידי כך שקצת הזניח את ההתמחות שלו אך בעיקר לא ישן. עד כדי כך שבמקרה אחד הוא נרדם בזמן שנכח בניתוח ונפל.

בבלוג שלו מייקל תיעד ניתוחים של חברות והשקעות בפוזיציות שחלקן היו תאורטיות וחלקן אמיתיות. למרבה המזל הדברים שכתב נשתמרו, והיום יש לנו את היכולת לחזור לקרוא וללמוד כיצד משקיע מוצלח במיוחד חשב וניתח חברות בתחילת הדרך. הפוסטים של מייקל מתחילים בשנת 96' וממשיכים עד שנת 2001 לדעתי זה הרבה יותר מעניין ומשכיל לקרוא את הדברים שכתב בשנים האחרונותמאשר בשנים הראשונות. כמו רבים אחרים מייקל התחיל את דרכו דווקא בכיוון של ניתוח טכני. כשהתחיל לכתוב עדיין לא ניתן היה להגדיר אותו כמשקיע ערך אך ככל שהתקדם כך נמשך לגישה הזו יותר ויותר. גם בשנים האחרונות כאשר כבר היה הרבה יותר בקיא בנתונים הפונדמנטליים והם היוו את המצפן לפיו בחר השקעות עדיין היה בוחן גם נתונים טכניים מסויימים. מפתיע לקרוא למשל שמייקל השתמש בסטופ לוס שנכנס לפעולה כאשר מנייה הייתה יורדת מתחת לסף טכני מסויים. אנשי הערך יגידו שזה בלתי נתפס למכור מנייה זולה כשהיא יורדת וכעת היא מציאה אף יותר טובה משהייתה אך מייקל שידע זאת סגר את הדיון הפנימי עם עצמו בטיעון שלפחות עד כה (בשעה שכתב את הדברים) לא ספג הפסדים משמעותיים. בתקופה מאוחרת יותר הכה על חטא והצטער כיוון שאם לא היה פועל כך התוצאות שלו היו טובות בהרבה. על המעבר שלו לכיוון השקעות ערך אמר "שנות התשעים המאוחרות [בועת ההייטק] כמעט הכריחו אותי להגדיר את עצמי כמשקיע ערך כי חשבתי שמה שכל השאר עושים הוא פשוט לא שפוי"

הבלוג שלו תפס תשומת לב ומשקיעים רציניים החלו לעקוב אחריו. למרות שמייקל לא ידע מי הם הקוראים הוא הבין שבין קוראיו יש גם משקיעים רציניים. במיוחד אחרי שכתב דברים בגנות תעודות הסל של קרן ואנגארד ומייד קיבל מכתב שמאיים עליו בתביעה אם לא יוריד את הפוסט. בשלב מסויים החליט לעזוב את הרפואה ולהתמקד בהשקעות. הוא פתח קרן עם כספי המשפחה שלמעשה היו מעטים מאוד. בשלב הזה מייקל קיבל טלפון 
מג'ואל גרינבלט שהיה בין קוראיו וגרינבלט ביקש לפגוש אותו. מייקל טס לניו-יורק. הוא היה לחוץ ולא ידע למה לצפות. לא הייתה בבעלותו אפילו עניבה. לפני הטיסה הוא קנה חליפה ובניו יורק בדרך משדה התעופה קנה את מה שכנראה הייתה העניבה הראשונה בחייו. נרגש הוא נכנס לפגישה לבוש באופן הרשמי ביותר אי פעם והוא רואה את גרינבלט ושותפיו בטישרטים ומכנסי טרנינג. גרינבלט הציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. הוא רצה להשקיע חלק  מהקרן שלו בקרן של מייקל. מליון דולר זה הסכום שגרינבלט נתן לו וזה היה ההון הראשון בקרן שלו. מעולם לפני כן גרינבלט לא עשה דבר שכזה, להשקיע מכספי הקרן שלו בקרן של מישהו אחר. לאחר מכן קיבל מייקל שיחת טלפון מג'ק ביירן (המקורב לבאפט) שניהל את חברת הביטוח WHITE MOUNTAINS ובסוף גם הוא השקיע בקרן של מייקל. בשנה הראשונה ליסודה הS&P ירד 12% והקרן של מייקל עלתה 55%. במהלך החמש שנים הראשונות של הקרן הS&P ירד 6.8%  והקרן של מייקל עלתה 242%.

בין המצבים שמייקל מחפש קיים מה שהוא קורא לו "השקעות איכס" שזה תרגום לא כל כך מוצלח ל-ick investments. כלומר השקעה בחברה שהתגובה הראשונה מהתבוננות בה היא של גועל. אחת ההשקעות של מייקל הגיעה אליו כשחיפש את המילה "התקבל/ה" בכתבות. הוא חיפש כתבות על חברות בהתדיינות משפטית בהן היה הסכם פשרה שהתקבל או בקשה שהתקבלה וכו'. מי אם לא מייקל יכול לצלול לעמקיהם של מאבקים משפטיים סבוכים ולצאת משם עם רעיון השקעה במצב בו שאר המשקיעים בורחים בגועל. אחת החברות שעלתה הייתה Avant! (להלן אבאנט). הסימן קריאה, אגב, הוא חלק מהשם וכאן תרשו לי לציין בהערה מוסגרת שלדעתי שם חברה עם סימני פיסוק אינטגרליים זה אחד הטרנדים הטפשיים ביותר של התקופה ההיא. אבאנט, חברת תוכנה, הואשמה בכך שגנבה את הקוד שהיווה את הבסיס הקיומי שלה ממתחרה ונמצאה תחת איום שפסיקת בית המשפט תהיה שלילית מאוד עבורה. היו לה 100$ מליון במזומן ותזמ"ז חופשי של 100$ מיליון לשנה. היא נסחרה במחיר של 250$ מיליון. מייקל העריך שגם בתרחיש הגרוע ביותר החברה שווה יותר מכך. כשיצאה כתבה שלילית המתארת את המתרחש עם אבאנט המנייה צנחה ביותר משמונים אחוז ומייקל המשיך לקנות עד שהפך לבעל המניות הגדול ביותר בחברה. מייקל החל לקנות במחיר של 12$ למנייה והמשיך גם כשירדה ל -2$ למנייה. בסופו של דבר היא נמכרה למתחרה תמורת 22$ למנייה. במכתב אחד למנהלים של אבאנט כתב שאבאנט גורמת לו להרגיש כאילו הוא שוכב עם המופקרת של הכפר. לא משנה עד כמה צורכיו יסופקו ספק אם יתרברב על כך. האמירה הזו מדגישה עד כמה אבאנט התאימה להגדרת "השקעת איכס" ועד כמה מייקל יכל להיות לא דיפלומטי, בלשון המעטה.

אחרי שהשיג תשואות יפות מאוד בהשקעה במניות מייקל החל להתעניין גם בהשקעה באג"חים וביניהם אג"ח מגובה משכנתאות. אג"ח מגובי משכנתאות [להלן MBS] היו מורכבות מחתיכות קטנות של מאות עשרות ולעיתים אלפי משכנתאות נפרדות שונות. רבים האמינו שעובדה זאת מעניקה לרוכש מידת בטחון רבה שהרי לא ייתכן שהם כולם יהיו חדלי פרעון בבת אחת. עובדה זו גם גרמה לכך שהפרוספקטים של MBS הללו הכילו הרבה עמודים, כ-130 במצב אופייני, עם המון מידע ובו זמנית לא מספיק מידע מהסוג הנכון. כיוון שהם היו כה ארוכים גם את המידע הזמין אף אחד לא קרא. אף אחד חוץ ממייקל, שגילה בעייה חמורה עם ה-MBSים. ככל שהוא העמיק וחקר כך הלך והשתכנע שגל של חדלות פרעון במשכנתאות עומד בפתח. זה רק עניין של זמן.
 

מייקל בחן לדוגמא סדרה מסויימת של MBS שהונפקה במהלך 2004 וראה שמתוך צבר המשכנתאות של כל MBS ישנו אחוז משכנתאות סאב-פריים שהולך וגדל. ב-MBS שהונפקה בתחילת 2004 היו פחות מ-6% סאב-פריים אך בזאת שהונפקה בקיץ 2005 כבר היו מעל 25%. אף על פי כן המדדים המקובלים (מדד FICO למשל) באמצעותם מדדו את הסיכון של הMBS כמעט ולא השתנו בין הראשונה והאחרונה. מדדי הסיכון של MBS עם 6% לווים בסיכון גבוה היו כמעט זהים למדדי הסיכון של MBS בו שיעור הלווים בסיכון גבוה היה 25%. לא היה ספק שמדדי הסיכון בהם כולם משתמשים לא שיקפו את הסיכון כלל וכלל. דוגמא אחרת למצב ההולך ומתדרדר של איכות הלווים הייתה הלוואה מסוג שהלך וצבר פופולריות שנקראה interest-only negative-amortizing adjustable-rate subprime mortgage שהיא סוג של הלוואת בלון. בעברית פשוטה זו הלוואה בה הלווה אינו משלם את הקרן במשך כמה שנים ובמקרה הספציפי של "negative-amortizing" בשנים הראשונות הוא אפילו לא משלם את הריבית אלא היא מתווספת לחוב הכולל. הלווים שלקחו הלוואות שכאלו הם לווים עם יכולת החזר נמוכה מאוד. לכן האפשרות של לא לשלם כלום קרצה להם. הלוואת מסוג זה הפכו נפוצות בעיקר ב-2005 והן אפשרו לא לשלם כלום במשך שנתיים כך שמייקל ידע שרק ב-2007 יתחילו לראות את התוצאות.
 

לאחר שראה מה קורה בשוק הדיור מייקל מצא MBS שנראו רע במיוחד והימר נגדם. אחת הדרכים להמר על ירידת הMBS הייתה באמצעות CDS. בפשטות, לקנות CDS דומה לרכישת ביטוח על הMBS. אם הMBS לא ישלם את הקופון או הקרן או חלק מהם (תלוי בתנאי הCDS) מי שמכר לך את ה- CDS מפצה אותך. בשונה מביטוח רגיל אתה יכול לקנות את ה-CDS גם אם לא קנית את נכס הבסיס ה-MBS, כך שה-CDS לא באמת מפצה אותך אלא שאתה מרוויח מחדלות הפרעון של ה-MBS. כפי שנאמר מייקל ידע שאת גודל הבעייה לא יראו בשטח עד 2007 אך הוא חשב כי לא יעבור זמן רב עד שבנקאי ההשקעות ומשקיעים יתחילו להבין מה קורה מתחת לאף שלהם ואז כבר יהיה יקר מאוד לקנות CDS-ים. בעבר כתבתי כאן על תחושת הדחיפות הזו, כאשר משקיע מוצא מחיר שאינו הגיוני ישנה נטייה לחשוב שתוך כמה ימים או שבועות כולם יראו את מה שעד עכשיו פספסו והמחיר יתוקן. זה קורה גם בלונגים וגם בשורטים. בפועל זה לפעמים נכון אך פעמים רבות זה לוקח כמה שנים במקום כמה ימים ותחושת הדחיפות מתבררת בדיעבד כשגוייה לחלוטין.

 

בתחילה כאשר פנה לבנקאי השקעות כדי לרכוש CDS-ים על MBS-ים הם לא הבינו על מה הוא מדבר. זה עדיין לא היה קיים. כאשר עשה את העסקה הראשונה עם גולדמן-זאקס הוא קיבל סוג של מכתב איחולים שמברך אותו על כך שהוא הראשון שביצע עסקה שכזאת. הוא חשש שהבנקאים יבינו עד כמה הוא מעורה בפרטים, יתחילו לחשוד ובעקבות כך להעלות את המחיר. בשיחות שלו איתם הוא העמיד פנים שהוא לא באמת יודע מה הוא עושה, מה המשמעות של מונחים מסויימים ואיפה אפשר למצוא מידע רלוונטי כזה או אחר. אבל לגולדמן-זאקס לא היה אכפת וגם לא לבנקים האחרים. הם רק היו המתווכים בין המוכר לקונה. בצד השני של העסקה עמד מישהו שרצה לעשות עוד קצת כסף משוק הדיור. מייקל יכל לקנות באותו מחיר CDS על שתי MBS שהיו ברמת סיכון שונה לחלוטין. העובדה שהן היו בדרגת סיכון שונה לחלוטין הייתה גם נראית בבירור לכל מי שרק רפרף בפרוספקטים שלהם. אבל אף אחד לא רפרף. הCDS היו מתומחרות לפי הדירוג שנקבע ל-MBS על ידי חברות הדירוג (מודי'ס, פיץ', s&p).
 

מייקל מצא את אחת ההשקעות הטובות ביותר של המאה העשרים ורצה להגדיל אותה. הוא תכנן לפתוח קרן חדשה שתעסוק אך ורק בזה. מייקל פנה למשקיעים שלו וניסה לגייס כספים לקרן החדשה אך המשקיעים שלו במקום להענות לבקשה התחילו לתהות מה בדיוק קורה בקרן בה הכסף שלהם מושקע. הבעיה הייתה שהמשקיעים של מייקל חשבו שהם שמו את הכסף שלהם בקרן של מניות ולא הבינו מה פתאום מייקל שהוכיח את עצמו כ"סטוק-פיקר" פתאום חושב שהוא מומחה למאקרו. זה שהוא מבין במניות זה דבר אחד אבל להמר על שוק הדיור? איזה מן שטות הרי כולם יודעים שמחירי הדירות תמיד עולים וחוץ מזה האג"ח שהוא מהמר נגדם קיבלו את הדירוגים הכי גבוהים על ידי בעלי מקצוע בסוכנויות הדירוג. איך זה שכולם מאמינים ששוק הדיור עולה ומשקיעים בו ורק מייקל טוען שהוא יודע יותר טוב מכל השאר. בתור מנהל כספים יתרונותיו של מייקל אדירים, אינטיליגנציה גבוהה הליכה נגד הזרם ומיומנות בהבנת נתונים כספיים. ככל הנראה הוא אנליסט שעולה ברמתו אפילו על באפט ובכל זאת היה לו חסרון אחד לא קטן עבור מנהל קרן, איך נאמר זאת, ביחסי אנוש הוא לא הצטיין. המשקיעים שלו היו מאוד לא מרוצים מכך שהאיש אותו הפקידו על השקעה במניות עם כספם עכשיו מהמר על אירועי מאקרו שאף אחד חוץ ממנו לא מאמין כי הם אפשריים. מייקל לא הצליח לרצות את המשקיעים. להיפך, היחס שלו אליהם הרגיז אותם מאוד. תשעה חודשים אחרי שמייקל נכשל בהקמת קרן יעודית ל-CDSים מנהל קרן גידור אחר, ג'ון פולסון, הצליח לעשות בדיוק את זה, על ידי כך שבמקום להציג זאת כהשקעה שתהיה רווחית בקרוב כששוק הדיור יתהפך, הציג זאת כגידור מפני תרחיש אפשרי בסבירות נמוכה.

 

ב-2006 בנקאי ההשקעות החלו להבין מה קורה והפסיקו למכור CDS-ים ובמקום התחילו לקנות אותם כדי להקטין את החשיפה לקטסטרופה או אולי אפילו להרוויח ממנה. אם כולם קונים אז מי מוכר? הרבה בנקאים הבינו מה קורה, אבל לא כולם. כל מי שאי פעם התלונן בפני נציג שירות יודע שכל עוד משכורתו של אדם תלויה בכך שלא יבין, הוא לא יבין. חטיבת המוצרים הפיננסיים של AIG נאבקה להציג רווחים הולכים וגדלים. כל עוד נפח ה-CDS שהם מכרו הלך וגדל הם גזרו את הקופון שלהם ורשמו רווח. אם יפסיקו אזי זרם ההכנסות הגדול ביותר שלהם יפסק. המשכורת שלהם הייתה תלויה בכך שלא יבינו את העומד להתרחש.

 

ב-2007 ה-MBSים שמייקל הימר כנגדם שנתיים לפני כן התחילו להתקלקל. שיעורי חדלות הפירעון עלו בדיוק כפי שצפה. שוק ה-CDS כבר היה מפותח והן היו סחירות אך הסוחרים הבינו שמשכנתאות שניתנו אחרי 2005 היו באיכות יותר גרועה מאשר אלו של 2005. ה-CDS של מייקל היו ברובן על MBS מ-2005 לכן לא רבים רצו להשקיע בהם. הסוחרים והמשקיעים העדיפו את המאוחרות יותר ואלו שמייקל החזיק היו כמעט בלתי סחירות. במצב כזה של סחירות נמוכה שוויין נקבע על ידי עושי השוק שהם בנקאי ההשקעות. אף על פי ששיעורי חדלות הפרעון הלכו ותפחו הם דיווחו למייקל על מחירי MBS שהולכים ועולים. הסיבה  שכאשר מחיר הMBS יורד הם צריכים להעביר לו בטחונות. כיוון שה-CDS הספציפיות שלו לא היו סחירות מייקל לא יכל להביא עדות חד משמעית כנגד המחיר שבנקאי ההשקעות ציטטו. הם טענו שאין להם פוזיציה בעניין אך ההתנהגות שלהם הוכיחה את ההיפך. הוא נקט בגישה חדשה והציע לקנות מהם עוד CDS במחיר שהם ציטטו לו. אם זה אכן מחיר אמיתי וסביר הרי שמישהו מהם יסכים למכור לו. אף אחד לא הסכים.
 

ב2006 השוק עלה והקרן של מייקל ירדה בכ-20% בגלל ההשקעה נגד שוק הדיור. המשקיעים היו לא מרוצים. אחד התנאים בחוזה של מייקל מול בנקי ההשקעות היה שאם גודל ההשקעה שלו יורד מתחת לכמות מסויימת חוזה ה-CDS מבוטל. כספי המשקיעים בקרן שלו היו נעולים לתקופות של שנה/שנתיים. ב-2007 למייקל היו הרבה משקיעים לא מרוצים שרצו לפדות והם חיכו הרבה זמן לרגע שבו יוכלו לעשות כן. מייקל נאבק נגד הזרם כדי שהפדיונות לא יגיעו למסה קריטית כי במקרה שהם כן הוא יאלץ למכור חלק כל כך גדול מההשקעה שלו ב-CDS והיא תקטן מתחת לרף. במקרה כזה החוזה מול הבנקאים יבוטל והכל ירד לטמיון. הבנקים שיחקו משחק מלוכלך וכדי לא להפסיד הכל מייקל יאלץ גם הוא לשחק משחק מלוכלך. הוא נזכר שבחוזה שלו מול המשקיעים בקרן קיימת התייחסות למצב בו הקרן משקיעה בנכסים שאינם סחירים (ומכאן גם שאינם נזילים במיוחד), במקרה כזה החוזה מאפשר לו לדחות את מועד הפדיון. כיוון שהשוק אם הוא בכלל קיים אינו משקף את השווי האמיתי הסביר לנכס שכזה לא ניתן למכור אותו ולחלק את הכסף חזרה למשקיעים. מייקל הגדיר את כל ההשקעה ב-CDS כלא סחירה ובכך מנע ממשקיעיו, שבשלב הזה כבר רכשו לו בוז עמוק, מלפדות את חלקם בקרן ולמוטט את ההשקעה שלו. ג'ואל גרינבלט, המשקיע המקורי בקרן שתמך בו בתחילת הדרך היה נזעם וטס מניו יורק לסן חוזה, מקום מושבם של מייקל והקרן שלו, כדי לאיים עליו שיחזיר לו את כספו. גרינבלט היה כמעט דמות אב עבור מייקל והוא עמד להשבר, אבל הוא לא נשבר. הפוזיצייה נשארה במצב המוקפא שלה וגרינבלט החל להתארגן לתביעה יחד עם משקיעים אחרים בקרן. זאת הייתה סיטואציה קיצונית של הכל או כלום. אם יצליח לעבור את השנה הקרובה הMBS יגיעו לחדלות פרעון שאי אפשר להכחישה והפוזיצייה תשתלם. הרווח יהייה כה גדול שהוא יפצה על ההפסדים בשנים הקודמות בעשרות מונים ולאף אחד מהמשקיעים לא תהיינה עוד טענות כלפיו, אך אם עוד דבר אחד ישתבש בדרך מייקל יכול למצוא עצמו בפשיטת רגל ובסבך משפטי עם השלכות מרחיקות לכת.
 

ב-2007 העניינים סוף סוף נעו בכיוון של מייקל אבל זה עדיין לא עזר לו הרבה. למרות ששיעורי חדלות הפרעון קפצו והמצב כבר היה ברור כמעט לכולם פתאום אנשי הקשר שלו בבנקי ההשקעות אמרו שהם לא יכולים לאמוד את המחיר ההוגן של ה-CDS לכן לא יוכלו לקבוע כיצד מאזן הבטחונות ביניהם צריך להתעדכן. לאחר מכן הם פשוט נעלמו. הפסיקו לענות לטלפונים ולמיילים. טענו שהייתה להם הפסקת חשמל, תקלת מחשב וכו'. עד שיום אחד גולדמן-זאקס סוף סוף עדכנו את המחיר למחיר הנכון והעבירו אליו בטחונות. מה קרה? למיטב הבנתו גולדמן ראו את המתרחש והצליחו לעבור לצד שלו של הפוזיצייה. עכשיו כשהאינטרסים שלהם כבר לא מנוגדים הוא קיבל את הציטוט של המחיר הנכון ואת הבטחונות הנכונים. מהר מאוד הנבואות שלו התגשמו ושיעורי חדלות הפרעון קפצו הרבה מעבר למה שהיה צריך כדי שה-CDS שלו ישלם לו את מלוא הסכום. הוא השיג תשואה בלתי תאומן והוכיח למשקיעיו שעשו לו את המוות שהוא צדק כל הזמן הזה. זה לא היה רגע של תרועות נצחון ואיחולים לבביים. זה היה רגע שקט. אף אחד לא התקשר יותר כדי לנזוף בו ואף אחד לא התקשר כדי לבקש סליחה או להגיד כל הכבוד.

 

עקב מחלה נדירה הוחלפה אחת מעיניו של מייקל בעין מזכוכית עוד בילדות. עין הזכוכית שלו נתנה לו מראה קצת פוזל וזה לא הפך אותו לפופולרי בקרב הילדים האחרים. הילדים הסתקרנו והציקו לו בבקשות שיראה להם ויוציא את עין הזכוכית. כשהסכים זה גרם לזיהומים. הפזילה גרמה לכך שכשעמד ודיבר עם פלוני האחרון שינה עמדה כדי לעמוד בקשר עין עם מייקל ואז מייקל מזיז את מבטו כדי להסתכל על האיש והנ"ל שוב משנה את מיקומו וחוזר חלילה עד שלעיתים האדם עימו דיבר עמד לצידו ובתשעים מעלות אליו. האנקדוטות הללו מראות כיצד מייקל גדל להיות איש שלא כל כך מסתדר עם אנשים אחרים. כשכבר היה אבא הגננת פנתה אליו ואל אשתו ואמרה שלילד יש התנהגות קצת יוצאת דופן. הוא מאוד מתבודד לא מתקשר כל כך אם הסביבה וכו'. אישתו רצתה לקחת את הילד לאבחון אך מייקל פסל זאת באמירה שגם הוא היה כך כשהיה ילד ואין מה לדאוג. "ממש מפתיע" שדעתה של האישה גברה ובנו נשלח לאבחון. התוצאות הראו שלבן יש סוג של אוטיזם הנקרא "תסמונת אספרגר". הרי תיאור התסמונת מתוך ויקיפדיה:"

"בעלי תסמונת אספרגר הם לרוב, בעלי אינטליגנציה תקינה ואף למעלה מכך, יכולת טובה של הבנת הנקרא, לימוד שפות ובעלי יכולת זיכרון טובה במיוחד. עיקר לקותם הוא בתקשורת לא מילולית עם הסביבה המתבטא בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים, ביצירת מערכות יחסים אינטימיות וכיוצא בזה."
מייקל קרא על התסמונת וראה שמאפייניה כולם תקפים לגביו. אחד המאפיינים של בעלי התסמונת הוא שהם מפתחים עניין מעמיק ואובסיסיבי בתחום צר אחד והם צוברים כמויות גדולות של מידע בנושא זה. זה מגיע עד לרמה שקשה להם לנהל שיחה על כל נושא אחר. עבור מייקל הנושא הזה הוא השקעות ואפשר לומר שיש לו מזל שכך. אם היה מפתח אובססייה לגבי נחשים או לגו למשל אין ספק שהיה זה פחות רווחי.

 

בין שאר הדברים שמייקל רצה להיות בילדותו אפשר למנות מנהל קרן גידור וגם כוכב רוק. הסיבה היא אהבת הקהל. הרעיון של ניהול קרן קסם לו כיוון שמבחינתו, זה הוא והדוחות ובסופו של דבר או שהוא צודק או שהוא טועה ואם יעשה את עבודתו בצורה טובה יקבל את הכבוד המגיע לו מהסביבה. החוויה שלו בפועל בתור מנהל קרן גידור הייתה קשה. הפידבק האנושי שקיבל באותם שנים היה שלילי מאוד וזה השפיע על מצבו הנפשי. עד כדי כך כשגם כאשר הגיע רגע הניצחון והנבואה שלו התבררה כנכונה הוא המשיך להרגיש מדוכא. מייקל סגר את הקרן ובמהלך השנים האחרונות השקיע רק את כספו שלו. ב-2010 יצא ספר בשם "THE BIG SHORT" מאת מייקל לואיס, אותו סופר שכתב את "פוקר שקרנים". אם עדיין לא קראתם אז תקראו (את שניהם). לואיס הוא סופר מצויין ושנון ושניהם ספרים מעולים. THE BIG SHORT תיאר את הארועים שהובילו לקריסת שוק הדיור ואג"ח מגובי משכנתאות בארה"ב. הספר מתמקד על נקודת מבטם של יחידי סגולה שזיהו את המשבר מבעוד מועד והימרו עליו. בספר מתוארת בפירוט גם הסאגה שעברה על מייקל. סוף סוף הוא קיבל את דברי השבח וההלל המגיעים לו. הוא החל להיות מוזמן לראיונות והפך לסוג של כוכב רוק בעולם קרנות הגידור. השנה מייקל שוב חזר לסבב של גיוסים והחייה מחדש את הקרן. בראיונות שלו מהתקופה האחרונה יש לו כמה דברים מעניינים להגיד אבל את זה כבר אשאיר לפוסט אחר.