אסימוב מתהפך בקברו

הסרטון הבא יצא לפני כשנה והוא מאוד מעניין בדברים שיש לו לומר ובאופן בו הוא אומר אותם. על כן הוא שווה שיתוף. יתר על כן במקור תכננתי לכתוב עליו פוסט אך זנחתי את הרעיון. בכל זאת, לפני זמן מה הוא הועלה לדיון בפורום לונג ושפכתי שם את כל מה שהיה לי להגיד בנושא. בדיעבד כשהסתכלתי על התגובות שכתבתי החלטתי שזה בכל זאת נושא שראוי לפוסט והרכבתי מחדש את הדברים שכתבתי שם בצורה קצת יותר קוהרנטית. התוצאה לפניכם.



פרט חשוב שצריך לשים לב אליו הוא שהסרטון לא מתמקד בהתפתחות המכונות כסיבה לאבטלה. הסרטון מביא את ההיסטוריה של החקלאות והמהפכה התעשייתית כדוגמאות להיפך המוחלט. כאשר התפתחות טכנולוגית הפכה 90% מהאוכלוסייה ל"מיותרים" בהקשר לעניין החקלאות שמוזכר בסרט, כאשר זה קרה 90% האחוז הללו התפנו לעשות דברים אחרים. והיה מה לעשות. גם אם בתקופה שעוד 90% היו חקלאים הם לא יכלו לדמיין מה יעשו ואילו עבודות יכולות להעסיק כל כך הרבה אנשים, זה בדיוק מה שקרה. אותו הדבר נכון גם לגבי הלודיטים המוזכרים בסרטון. אפילו הם מצאו עבודות חדשות. עד כאן יש הסכמה ביני לבין הסרטון. אם לנו, לאנושות כקבוצה, נוספה היכולת הטכנולוגית לייצר יותר ממוצר X (באותן התשומות) אז אנחנו יכולים לבחור בין לייצר יותר או לפטר חלק מכח העבודה. בחלק גדול מהמקרים אנחנו באמת מייצרים יותר. אדם מערבי בימינו צורך בחייו כמות טקסטיל שהיא פשוט בלתי נתפסת עבור אדם מהמאה ה-17. אותו הדבר נכון עבור רשימה מאוד ארוכה של מוצרים. כאשר אנו בוחרים שלא לייצר יותר ולפטר חלק מהאנשים, עדיין נותרנו עם השיפור הטכנולוגי שהוריד את מחירו של X. הירידה במחירו של X שחררה משאבים עבורנו לצרוך יותר מ-Y ולשם ילכו העובדים, לייצר את ה-Y הנוסף שאנו רוצים לצרוך כעת.

אנחנו חיים בעולם מאוד טכנולוגי ומאוד מתקדם. יש לנו רובוטים ומכונות המסוגלות לעשות עבודות במהירות דיוק ויעילות ואף על פי כן הטקסטיל שלנו מיוצר על ידי בני אדם (הנעזרים במכונות) ולא רובוטים. אפילו בתהליך ייצור הפלאפונים החכמים חלק גדול ממלאכת ההרכבה נעשה על ידי בני אדם ולא מכונות. למעשה יש מגוון עבודות שאף על פי שאנו כאנושות יכולים לתת אותם לרובוטים ומכונות, אלו בני אדם שכרגע מבצעים אותם. נכון לעכשיו זה יותר זול למרות שעבודת הרובוטים גם היא זולה ורק הולכת ונהיית זולה משנה לשנה.

כל זה לא בא לומר שרובוטים לעולם לא יחליפו את הפועלים הפשוטים, אלא שלמרות הכל אפילו במלאכות הפשוטות יותר זה לוקח זמן וכנראה גם ייקח עוד הרבה זמן עד שהרובוטים והמכונות יחליפו את בני האדם. ברור מאליו שגם בשלב שבו רובוטים יחליפו את הפועלים עדיין יצטרכו אנשי תחזוקה עבור הרובוטים. זו כבר עבודה יותר מסובכת שדורשת ידע, השכלה ושיקול דעת ספק אם אנו נחיה לראות את היום בו רובוטים יחליפו את אנשי התחזוקה ויפתרו תקלות לרובוטים אחרים במפעלי ייצור. כל מי שיצא לו להתקין תוכנה כבדה כלשהי על מחשב יודע שאי אפשר ללחוץ על "התקן" וללכת לאכול צהריים. ההתקנה עוצרת כל כמה דקות ומבקשת ממך קלט. באיזו שפה תרצה את הממשק? על איזה כונן? באיזו תיקייה? באיזו קונפיגורצייה? כמובן שלא כל התוכנות כך אבל הכבדות מביניהן הן בהחלט כך. עדיין עם כל התחכום הן דורשות שיקול דעת של בן אנוש בשביל לבצע פעולה אוטומטית של התקנה עצמית.

יוצר הסרטון מכיר בעובדה שעד כה בהיסטוריה הטכנולוגיה לא החליפה את העובדים אלא פינתה אותם לעסוק בעבודות אחרות. הוא טוען שעכשיו המצב שונה כי לא המכונות מאיימות עלינו אלא האינטילגנציה שלהם ויכולת קבלת ההחלטות שלהם. לדעתי אנחנו נעדיף להעסיק אינטילגציה מלאכותית על פני אינטילגנציה אנושית רק בשלב בו האינטילגציה המלאכותית תהיה טובה משלנו אם זה אי פעם יקרה.הרובוטים יהפכו את העבודה האנושית למיותרת בכל הרמות רק בשלב שבו הם יוכלו להחליף את המתכנתים, את המתמטיקאים, הפיזיקאים, הממציאים. כל העבודות הללו שדורשות חשיבה מתקדמת. אנחנו ניתן להם להחליף אותנו בעבודות הללו ובאחרות רק אחרי שניווכח שהם עולים עלינו ביכולותיהם באופן משמעותי. כשנעמוד בפני השלב הזה הרי אנחנו בעצמנו הפכנו למיותרים. כפי שאנחנו ירשנו את הקוף כך הרובוטים ירשו אותנו. כאשר הם יהיו מסוגלים למחשבה עמוקה יותר משלנו, יצירתיות גבוהה יותר, רציונליות גבוהה יותר, מה יהיה הטעם לקיומנו בצילם? הרי כולנו נרגיש כקופים נכים פיזית ואינטלקטואלית בצידם של יישויות העולות עלינו בכל צורה. 

 יש שיגידו, כיצד אתה יכול להשוות אותנו לרובוטים, בעלי אינטיליגנציה מלאכותית. הרי הם לא בעלי בינה אמיתית. מתוחכמים ככל שיהיו הבינה שלהם היא רק חיקוי לבינה והבנה. היא עדיין נובעת רק ממערכת מורכבת של אותות חשמליים המקבלת קלט ומייצרת פלט, פלט פיזי, פלט אודיופוני או ויזואלי. בסך הכל מערכת מורכבת של אותות חשמליים. התשובה לאלו היא - ומה לדעתך אנחנו? הרי זה בדיוק התיאור של מוחנו. מערכת מורכבת של אותות חשמליים עם קלט ופלט שיהא באילו צורות שיהא. בשלב הזה בעלי האמונה יכניסו לסיפור את הנפש. לנו יש נשמה והם רק מכונה. עם הטיעון הזה לא ניתן להתווכח. אני לא אומר שהוא נכון, אני רק אומר שאין על מה להתווכח. כיצד נוכל להוכיח קיומה או אי קיומה של נשמה. הרי אותו הויכוח בדיוק מתנהל לגבי ביצית מופרית בין המתנגדים להפלות ובין התומכים בזכות לבחור. אותו הויכוח בדיוק מתנהל לגבי הגוש האורגני הבסיסי ביותר ממנו עתיד לצמוח אדם. אם שם אי אפשר להביא טיעונים חותכים בנושא כנראה שנצחון בויכוח הזה כבר לא יהיה.

חבר שדנתי איתו בנושא אמר שבעיניו הרובוטים יהפכו לישויות שוות לנו ברגע שיהיו להם רצונות. כאשר יהיו להם רצונות משלהם אז אנחנו בבעיה. העניין הוא שכאשר אתה מפעיל תוכנה שמטרתה למצוא את המספר הראשוני הבא (כך מתמטיקאים בימינו מוצאים מספרים ראשוניים חדשים אך ורק באמצעות תוכנות מחשב) הרי שמטרתה - למצוא את המספר הראשוני - זה ה"רצון" שלה. זה הכוח המניע אותה לכל הפעולות אותן היא מבצעת. זה פירושו של רצון- כח מניע, מטרה הקובעת קו מנחה לפעולותינו. רובוט בעל אינטיליגנציה חייב להיות בעל יכולת להסיק מסקנות. זה תנאי בסיסי. תנאי נוסף הוא יצירתיות (אקראיות). אחרת כל פעם שקו מחשבה יוביל למבוי סתום הדבר היחיד שיוכל לעשות הוא לחזור שוב ושוב על אותו קו ולהתקע באותו מבוי סתום. כאשר משלבים את היצירתיות עם היכולת להסיק מסקנות, רצון בסיסי כמו "לחשב את המספר הראשוני הבא" יכול להוביל להתנהגות מאוד מורכבת ולרצונות חדשים כמו למשל "להשיג מקורות אנרגיה גדולים יותר לחישוב" ולרצונות נוספים אחרים בהתאם להפרעות בדרך. אני רוצה לחשב>>אני רוצה יותר אנרגיה>>יש דלת נעולה ביני לבין השנאי>> עכשיו אני רוצה לעשות משהו לגבי הדלת הזאת...

.

מכונית אוטונומית היא דוגמא טובה לטכנולוגיה שתחליף אנשים רבים מאוד בעבודתם. למעשה בארה"ב קטגוריית העבודה הנפוצה ביותר היא תחבורה. הטכנולוגיה הזו כבר כאן אך ישנם מצבים פוטנציאליים רבים בהם מכונית אוטונומית לאו דווקא תקבל את ההחלטות הנכונות. .בהינתן תנאים מסויימים המכונית גם תסכן בני אדם ואין לי ספק שאם המכוניות האוטונומיות יהפכו לפופולריות, בסופו של דבר יהיו כמה מקרים הרי אסון שיעוררו דיון ציבורי על האם מכוניות אוטונומיות צריכות להיות חוקיות או שיש לאסור אותן. ברור שבסיכום הכולל ולמרות התקריות האיומות המכוניות האוטונומיות יהיו אחראיות להרבה פחות תאונות מאשר היו קורות לו היו נהוגות בידי אדם באותו הזמן, אבל לדעתי אין ספק שבני האדם כקבוצה מעדיפים למצוא את מותם בידי טעות אנוש מאשר בידי טעות מחשב גם אם זו לא העדפה רציונלית. אני מתאר לעצמי שאפילו אחרי התקרית של ג'רמנווינגס לו היה מתבצע סקר היינו רואים שרוב האנשים מעדיפים לטוס במטוס המוטס על ידי טייס לעומת אחד המוטס על ידי רובוט (וגם זה למרות שתפקידו של טייס כיום הוא ברובו פיקוח על הטייס האוטומטי). בכל אופן אני קצת סוטה מהנקודה שלי והיא שכמעט בכל עבודה צריך לקבל החלטות. החלטות שאנחנו לא מוכנים להשאיר למחשבים וגם לא נסכים להשאיר אותם למחשבים אפילו אם הייתה להם אינטיליגנציה דומה לזו שלנו.

הכתוב לעיל לא רלוונטי בחלקו בגלל שרובו עובד תחת ההנחה שיתקיים פיצול ורובוטים יתפתחו בנפרד מבני האדם. אין סיבה להאמין שזה יהיה המצב ויש לנו את כל הסיבות להאמין שיחד עם ההתפתחות הטכנולוגית האדם גם ישפר את עצמו ואת יכולותיו כמעין סייבורג. זוכרים את ג'ורדי ממסע בין כוכבים-הדור הבא? הוא היה עיוור ולכן לבש "משקפיים" (וייזור) שלמעשה תפקדו כעיניים עבורו. ה"משקפיים" של ג'ורדי היו בעלות יכולות רבות וטובות יותר מעיניים רגילות ולכן נתנו לו מעין כח על לראות דברים שחבריו לא יכולים. החזון העתידני הזה לא כל כך רחוק כפי שנדמה ומעבדות מחקר רבות עוסקות ביצירת חיבור ישיר בין טכנולוגיה ובין המח. התוצר המשמעותי הראשון שמראה לנו שהעתיד כבר כאן והוייזור של ג'ורדי הוא לא פנטזיה מרוחקת, הוא השתל השבלולי. השתל השבלולי הן אלקטרודות המתחברות ישירות לעצבי השמיעה של המח ומקבלות אותות חשמליים ממכשיר שמיעה חיצוני (חיצוני כלומר- מעל העור). בדיוק כפי שהווייזור של ג'ורדן החליף את עיניו כך השתל השבלולי ומכשיר שמיעה מחליפים את האוזן. זו למעשה אוזן ביונית. השתל נועד לעזור לחרשים מלידה או מבוגרים ששמיעתם נפגעה משמעותית. ייתכן שעוד מוקדם לדבר על היכולות העדיפות של האוזן הביונית על פני האוזן האנושית אך זה בלתי נמנע שבעתיד, עם התקדמות הטכנולוגיה, שמיעתם של אנשים עם שתל שבלולי תהא עדיפה על זו של בני אדם ללא שתל שבלולי.

מבחינה מסוימת כבר היום רובנו כמעט-סייבורגים. ישנה טכנולוגיה צמודה אלינו בכל אשר נלך. טכנולוגיה שמאפשרת לנו לתקשר אם אנשים רחוקים בכל מקום אשר נהיה. שמגבירה את יכולת החישוב שלנו שמחברת אותנו למאגרי מידע עצומים. את כל זה עושה הטלפון החכם שלנו. הוא כרגע נמצא בכיס שלנו אבל אם הוא היה מושתל מתחת לעור האם למישהו היה ספק שאנחנו סייבורגים?

אז במה נעבוד בעתיד? מהי עבודה? יש כאלה ששונאים את עבודתם ועושים אותה רק בשביל שיהיה להם כסף, כלומר משאבים. יכול להיות שהעבודה מביאה להם משאבים בסיסיים בלבד ויכול להיות שהיא מקנה להם משאבים רבים. יש כאלה שהם אמנים כי רצונם ליצור משהו יפה/בועט/מרגש וכו' או כי רצונם סתם להביע את עצמם בצורה כזו. יש כאלה שעובדים בנאס"א כי הם רוצים יום אחד להנחית אדם על אלפא סנטאורי. לגבי העבודה בעתיד, בני אדם תמיד ירצו משהו. קטן או גדול, חשוב או שטותי, אומנותי או פרקטי, ותמיד נצטרך לבצע פעולות כדי להשיג את מטרותינו ולמלא את תאוותינו. פעולות אלו הן העבודה שנעשה בעתיד. מה אם המערכת הכלכלית לא תאפשר לאדם להשיג את המשאבים הנחוצים לו לביצוע כלל הפעילויות אותן הוא חפץ לבצע. העניין הוא שזה בדיוק המצב כיום. למעשה זה היה המצב לאורך רובה של ההיסטוריה. מאז המהפכה החקלאית בה הפסקנו להיות לקטים ציידים בני האדם עבדו קשה וכמעט ללא זמן פנוי וכל זאת תמורת מזון מועט ומוצרים בסיסיים אחרים. גם היום יש עבודות רבות שהיו משלמות לעובדים שכר רעב אלמלא התערבות ממשלתית והדרך של העולם המערבי להתמודד עם זה היא באמצעות קביעת שכר מינימום הדואג שעבודות אלה ישלמו יותר או יתבטלו.

הסרטון מביא את העובדה ש45% מכח העבודה עובד בעבודות "ישנות" כראיה לכך קצב השינוי לא היה מהיר כל כך עד כה ומכוון לומר שכל העבודות האלו עתידות להתבטל בקרוב. אני לוקח מזה את המסקנה המדהימה בעיני ש55% מכח האדם עובד בעבודות חדשות שהקטגוריה שלהם לא הייתה קיימת בכלל לפני כך וכך שנים. לגבי ה-45% שעובדים כביכול בעבודות ישנות יש לציין שגם העבודות האלה עברו שינוי גדול מאוד ויש הבדל גדול בין עבודתו של מנהל חשבונות לפני 50 שנה ומנהל חשבונות היום. שם הקטגוריה אולי לא השתנה אבל העבודה בהחלט כן.

לפני סיום ראוי לציין גם את הרצאת טד הזו בה הדובר שואל את אותה שאלה כמו הסרטון בפתיח אך מגיע למסקנות קצת יותר אופטימיות. לסרטון לחצו כאן. 

ונסיים באווירה אופטימית:

*אם הנושא עניין אתכם אני ממליץ לגשת לדיון המקורי בפורום לונג (לינק מופיע בפסקה הראשונה לעיל) ולקרוא גם את התגובות של המשתתפים האחרים להעשרה נוספת.
*אחת המטרות של הבלוג היא יצירת מקום לדיון ולשיח ובמטרה הזו הבלוג נכשל כליל עד כה. אני מעודד אתכם להגיב ולשתף את שאר הקוראים במחשבות שלכם אם הן סותרות את שלי ואפילו אם לא. כל תגובה השומרת על תרבות דיון תתקבל בשמחה ללא קשר למידת ההסכמה שלי עם התוכן.
*כחלק ממגמת הגדלת הפתיחות של הבלוג כפלטפורמה לדיון אציין שהבלוג ישמח לפרסם רשומות אורח בנושאים התואמים את המנדט של הבלוג. לא כל רשומה תתקבל אך אם אתם חושבים שיש לכם משהו מעניין להגיד אני ממליץ לכם לנסות אותי ולשלוח לי מייל לכתובת MAHATMABAMBY בג'ימייל.
*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

משקיעי ערך זחוחים

כך נראה מדד הבורסה של שנגחאי בשנה האחרונה

http://www.bloomberg.com/quote/SHCOMP:IND

ניתן לראות שלפני קצת יותר מחודשיים מגמת העלייה נעצרה והחלה קריסה משמעותית. הקריסה נעצרה והיו לא מעט אנשים שנשמו לרווחה והכריזו על סוף המשבר. "תראו את המערביים המטופשים האלה מנסים לזרוע בהלה ולהתייחס לירידה הזמנית הזו כאל סימן למשבר כלכלי". קחו למשל את הכתבה הזו ברויטרס של קיילב מופין. קיילב מתאר את עצמו כעיתונאי רדיקלי ואקטיביסט. ב-26 ליולי, בתום מספר ימים רגועים בבורסה הסינית, הוא פירסם כתבה ארוכה טרחנית ומייגעת שכותרתה:"הקריסה שלא הייתה - סין מתאוששת ופוגעת באמינות האנליסטים המערביים".
ממש מיד אחרי שפורסמה הכתבה, בדיוק יום למחרת, הבורסה בשנגחאי נפלה יותר מ-6% נוספים (ומן הסתם שעד היום היא ירדה הרבה יותר מכך). התגובות לכתבה הן בדיוק מה שאפשר לצפות. אנשים ששואלים את עצמם איך רויטרס לא מתביישים להשאיר אותה באתר.

קיילב מופין הוא אתנחתא קומית. אנקדוטה. לא בגלל שהוא טעה, זה קורה לכולם, אלא בגלל שהוא לא חיכה אפילו שבוע שלם כדי לצאת בהצהרות חדות וחותכות על מצב העניינים ה"אמיתי". כמובן שגם התזמון היה פשוט מושלם. הצדקנות האקטיביסטית והבטחון העצמי המופרז היו תיבול נהדר לפארסה הזו.

בתקופה הזו, למשקיעי הערך שדיברו על הבועה והזהירו אין הרבה מה להגיד. אפשר להניח שרובם מחייכים לעצמם תוך רגשי אשם על שמחה לאיד שעשויה לחזור ולנשוך אותם באחוריהם. אבל להגיד... אין הרבה. מה יגידו? אמרנו לכם? שתיקה בזמן כזה היא סוג של התרסה בפני ה"נו דווקא עכשיו בתקופה כזו סוערת אין לך מה לומר". הגדיל לעשות זאת עדו מרוז שללא ספק זוכה בקרדיט מלא כנביא הזעם העברי של הבועה הסינית. הוא עושה זאת באלגנטיות ומהמקפצה לא רק שהוא לא אומר דבר על הבורסה אלא שהוא יוצא עם פוסט חדש על שיטות הקלדה במחשב בשפה הסינית.

הרובוטים של אמזון

מהפנט

מותן של ההשקעות?

ההרצאה הבאה היא מתוך הפרויקט שנקרא טד TED. טד הוא פרויקט שמאגד הרצאות קצרות ומרתקות בנושאים שונים אבל זו הפעם הראשונה שנתקלתי בהרצאה על השקעות ערך בטד. מבלי לגרוע מההרצאה שהיא נחמדה בפני עצמה אציין שהיא אינה מהטובות ביותר בנושא אבל הכותרת שלה "I this the death of investing?" מזכירה לי משהו. שועלי הרצאות ותיקים לא כל כך יתעניינו במה שיש להרצאה הזו להציע על כן רק אציין את הפאנצ' (התראת ספוילר). ההרצאה מדברת על מותם של ההשקעות בבורסה בעקבות נתונים על כך שהציבור נוטה כיום לדעה שמניות הן מסוכנות ויש להתרחק מהן וגם מסביר מדוע זה לא נכון.



ציינתי שכותרת ההרצאה על מותן של ההשקעות מזכירה משהו. היא מזכירה לי דאגה שמדי פעם צצה ומציקה לי מחדש. דאגה שקשורה ל"מגיפה השחורה" אבל לא ישירות למגיפה השחורה אלא לתוצאות שלה. להיות חובב היסטוריה זה דבר מרתק. אתה יכול למצוא את עצמך נסחף בסערות של עמים שונים קהילות שונות או אינדיבידואלים. ללמוד המון על טבע האדם על תבניות שונות בהיסטוריה שחוזרות על עצמן. על פרטים קטנים אך משונים שעיצבו את עולמנו. למשל שמתם לב שבאירופה כנסיות ומנזרים בנויים כמצודות ומבצרים לכל דבר? בסקנדינביה זה לא המצב. במדינות סקנדינביה, בניגוד לאירופה, אפשר למצוא כנסיות ומנזרים רבים הבנויים עץ. הסיבה היא הויקינגים. הויקינגים פשטו על מדינות אירופה ובזזו מכל הבא ליד. לא הפריע להם במיוחד שמבנה מסוים הוכרז על ידי המקומיים כקדוש. המנזרים והכנסיות הכילו עושר חומרי גדול והגנה מועטה מאוד ולכן היו מטרה מעולה עבור הויקינגים. על כן מבנים אלו החלו להיבנות כמצודות המסוגלות להדוף מתקפה. ארצות סקנדינביה הן מקורן של הויקינגים, לכן כאשר הויקינגים הפכו לנוצרים הם לא חששו ממתקפה על מוסדות הדת ולא היה צורך בהגנה מיוחדת. לא נותר מי שיתקוף מנזרים.

אנקדוטות כאלה הן מרתקות אבל מעניין יותר הסיפור הגדול. בעיקר מעניינת אותי השאלה איך הגענו למצבנו היום. איך נראה המסע שעברה האנושות משבטים פראיים, מי יותר ומי פחות, לחברת השפע בה אנו חיים היום או לחילופין לעולם כל כך הומוגני מצד אחד וכל כך מפולג וניגודי כשמדובר בדת תרבות ואיכות חיים מהצד האחר. יש לנו בראש איזושהי פנטזיה על כך שמאז שיצאנו מהמערות החברה והטכנולוגיה הלכו והתפתחו והתקדמו באופן רציף. יש בזה מידה של אמת אבל זו ממש לא כל האמת. במהלך כל ההיסטוריה הידועה כוחות שונים ומנוגדים פעלו כדי להאיץ להאט או אפילו להחזיר לאחור התקדמות טכנולוגית ותרבותית. אבל אני סוטה מהנקודה.

נחזור למגיפה השחורה. המגיפה השחורה התפשטה בכל אירופה במהירות והפילה חללים על ימין ועל שמאל. מליונים רבים מתו. המחלה חיסלה בין שליש לשני שליש מאוכלוסיית אירופה בהיקף קטל שקשה לתאר. תארו לעצמכם איך אדם ששרד מסתכל סביבו על הכפר או השכונה ורואה כל כך הרבה בתים\צריפים ריקים. איזו תחושת פוסט אפוקליפסה אוחזת כאשר הוא נזכר בכל השכנים והקרובים שהכיר ועכשיו אינם, כאשר הוא יושב ביום ראשון בכנסייה שכעת חצי מהמושבים נותרים ריקים. לא כל ההשלכות היו שליליות. אחת מתופעות הלוואי שהיו למחלה הנוראית היא עלייה במשכורת ובתנאי המחיה של האיכר. מבחינה המבנה החברתי האיכר נחשב לרכושו של האציל במידה כזו או אחרת ותחת כללים שהשתנו ממקום למקום ומזמן לזמן. הקטל הנרחב שביצעה המגיפה השחורה הביא לכזה דילול באוכלוסייה שכעת היו יותר אמצעי ייצור ומשאבים פנויים ומה שהיה חסר הוא כח אדם שייצר. על כן "מחירו" של כח האדם עלה וכעת תנאי המחיה של האיכרים ששרדו את התופת היו משופרים והאנושות הלכה עוד צעד אחד לקראת שחרור האיכר. בני האדם הצטמצמו אך כמות השדות הפוריים נותרה כשהייתה לפני. כל התשתיות השונות שנבנו נותרו עומדות. גשרים, מעבורות, דרכים סלולות, סכרים, תעלות השקיה, מחרשות וכלים שונים. כל המשאבים ואמצעי הייצור שהכלכלנים קוראים להם "הון" נשארו וכעת היו פחות בני אדם שיצרכו את התוצרת ושיזדקקו לה. כך מצד אחד עלה שכרו של העובד וירד שוויו של ההון.

בראייה כוללנית רחבה הבוחנת את המצב לאורך תקופות ארוכות אין חולק על כך שהשקעה במניות היא השקעה בחברות כלומר היא השקעה ב"הון" - באמצעי ייצור. כל מחקר שנעשה על שוק ההון הגיע למסקנה שהתשואות ארוכות הטווח (20 או 30 שנה ומעלה) הן מעולות ואין דומה להם כמעט בשום צורת השקעה אחרת הזמינה לציבור. לאורך תקופות ארוכות הבורסה בכללותה עולה ומשיגה למשקיעה תשואות שמפצות על האינפלציה והרבה יותר מכך. המשקיע נהנה מצמיחה.  צמיחה בהכנסות, ברווחים, בתשואות, בדיבידנדים וכו', האם כל הצמיחה הזו בעצם מונעת מצמיחה בסיסית הרבה יותר. האם ייתכן שהצמיחה בשווי ובפריון של חברות ואמצעי ייצור מונעת בבסיסה על ידי צמיחה באוכלוסייה? מה אם כן? האם זה אומר משהו רע? הרי זה לא כאילו שאנחנו הולכים לחוות עוד מגיפה שחורה בזמן הקרוב.

ב"ה לא נחווה עוד מגיפה קטלנית שכזו אבל אם התשואות בבורסה אכן מונעות על ידי צמיחת האוכלוסייה, אנחנו המשקיעים, בבעיה. בעשורים האחרונים ישנה מגמת ירידה מובהקת בקצב גידול האוכלוסין ברחבי העולם כולו. אפילו במדינות העולם השלישי. במדינות מסוימות כמו גרמניה, יפן ורוסיה האוכלוסיה במספרים אבסולוטיים נמצאת בירידה. גודל האוכלוסייה הולך ומצטמצם. אבל לא רק על גודל האוכלוסייה צריך להסתכל. כדי לשמור על גודל אוכלוסייה קבוע בעולם המערבי, עם תוחלת חיים של עולם מערבי, יש צורך בילודה של 2.1 תינוקות פר אישה בממוצע. נקרא לנתון הילודה פר אישה בשם "פריון". פריון מעל 2.1 אומר שהאוכלוסיה גדלה ופריון מתחת ל-2.1 אומר שהאוכלוסייה מצטמצמת. ב-1970 אפשר היה לספור על יד אחת את מספר המדינות בהן הפריון קטן מ-2. היום צריך הרבה מאוד ידיים כדי לספור את אותו הדבר. למעשה רוב המדינות המערביות נמצאות במצב של אוכלוסייה מתכווצת והסיבה היחידה שאנו רואים את המספרים המוחלטים עולים היא בגלל הגירה. ייתכן שהגיע הזמן לערער על הפרדיגמה שהבורסה בכללותה תמיד תעלה לאורך זמן. מצד שני גם ייתכן שזה מוקדם מדי או אפילו מיותר לחשוש.

אקמן ,אייקן והרבלייף

ביל אקמן בראיון לבלומברג. ההטמעה לא עובדת אז הנה הלינק:

http://www.bloomberg.com/news/videos/2015-05-04/bill-ackman-would-think-very-hard-before-next-short-bet

שימו לב שבתחילת הראיון המראיינת מזכירה את קארל אייקן ואומרת  "חבר(?) יריב(?) שלך" ואקמן עונה במהירות "חבר!".
זה די מדהים איך השניים האלה השלימו אחרי סכסוך מאוד מתוקשר שהיה סכסוך משפטי ואישי גם יחד. דרמה בזעיר ענפין בביצה של משקיעי הערך. הנה דוגמא להשלכת בוץ "הדדית". המילה "הדדית" בגרשיים כי זה בעיקר אייקן שתוקף במינוחים לא נעימים במיוחד. אקמן יכל להרגיש מרוצה מעצמו ולא להגרר להשלכת הבוץ כיוון שהוא זה שזכה בתביעה המדוברת. כדי לשים את הדברים בסדר הנכון אציין שהתביעה הסתיימה וניתן פסק דין לפני הראיון הנ"ל. השנה אקמן ואייקן עשו סולחה והופיעו מחובקים בשידור. מחובקים באופן מילולי.

ב-2012/2013 ביל אקמן ודיוויד איינהורן נכנסו לשורט מאוד מתוקשר על חברת הרבלייף בטענה שהיא פירמידה. אקמן פתח פוזיציית שורט ענקית של מליארד דולר שבהמשך הכניסה אותו לרכבת הרים של רווחים והפסדים. בשלב מסוים אקמן האשים את קארל אייקן, ג'ורג' סורוס, ודניאל לואב שהם קושרים קשר נגדו ליצור שורט סקוויז במניה. אין שום ספק שבחברות שיווק רשתי (MLM) כמו הרבלייף יש מאפיינים של פירמידה אך לגבי מידת החוקיות של המאפיינים הללו יש ספק בולט מאוד. הנושא נידון בבתי משפט ברחבי העולם ועד כה ידם של חברות כמו הרבלייף הייתה על העליונה. רק במקרים ספציפיים המאפיינים הפירמידליים היו כאלו שגרמו לבתי המשפט או לזרוע ממשלתית לסגור את העסק. בראיון שבראש הפוסט אקמן מציין ששורטים כמו הרבלייף הם "לא שימוש טוב של זמן... זה לא שווה את הנזק המוחי" הוא מתכוון להאשמות הקשות שהוא זוכה להם מצדה של הרבלייף ותומכיה. אקמן אומר שהוא יחשוב טוב לפני שיכנס שוב לשורט פומבי שכזה. אם הוא רק היה קורא את הבלוג הוא היה מבין את זה עוד ב-2013.


גילוי נאות 1: לונג הרבלייף

גילוי נאות 2: למען הסר ספק ב2013 לא הייתי בפוזיציה לכן לא הופיע אז ג"נ בפוסט.

אם הריבית תשאר נמוכה

באפט בראיון מתחילת מאי מספר שאם הריבית תישאר נמוכה כפי שהיא למשך העשור הקרוב אנו נסתכל אחורה על התקופה הנוכחית ונאמר שמחירי המניות היו זולים.

הדעה האישית שלי היא שזה לא יקרה. הריבית כנראה לא תישאר נמוכה כפי שהיא בעשור הקרוב. כשהמראיינת שאלה את באפט על כך הוא ענה שהוא כבר טעה בעבר. הוא לא האמין שהריבית תישאר כה נמוכה כל כך הרבה זמן. הראיון כאמור הוא מלפני חודשיים מעניין מה באפט אומר על הנושא היום.

בהערת אגב על ענייני אקטואליה אני רוצה לציין שהופתעתי לגלות עד כמה לתקשורת המערבית לא אכפת מקריסת המניות בסין. במשך קצת יותר משבוע הבורסה הסינית איבדה קצת יותר משליש משוויה. הממשל נוקט מהלכים קיצוניים כדי לנסות ולעצור את המפולת. מיותר לציין שלו דבר כזה היה מתרחש בניו יורק, ענייני כלכלה אמריקאית היו תופסים לפחות מחצית מזמן האוויר בחדשות. העובדה שזה לא מעניין את התקשורת קצת מרגיעה אותי. ככל שהבועה הסינית הלכה והתנפחה התעורר אצלי חשש מפני ההשלכות הגלובליות של פיצוצה. עכשיו אני מוצא נחמה בחוסר הכיסוי התקשורתי וחושב לעצמי שאולי בכל זאת העולם מוגן במידה מסוימת מפני התרחבות המשבר.


*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

גדול מכדי ליפול

סטיוארט ברט מקיני נולד ב-1931. את לימודיו האקדמיים החל ללמוד באוניברסיטה הנחשקת פרינסטון אך לא השלים את התואר כיוון שב-1951 תחושות פטריוטיות הובילו אותו לפרוש מהלימודים ולהתגייס לחיל האוויר. בשנה זו ארה"ב הייתה מעורבת במלחמת קוריאה. כשסיים את שירותו השלים את לימודיו באוניברסיטת ייל. לאחר מכן הקדיש את זמנו למיזמים בתחום שמשך אותו, מכוניות ומכוניות מירוץ. הוא אף היה נהג מירוצים ובנוסף ניסה את מזלו גם במיזמי נדל"ן. מקיני התחתן והוליד 5 ילדים. ניתן לטעון שפטריוטיות ורוח יזמית הן תכונות שמתאימות לפוליטיקאי וזו באמת הייתה הקריירה שבה התמיד עד יומו האחרון אבל שום דבר בביוגרפיה היבשה הזו לא רומז על כך שמדובר בהומוסקסואל בארון ושיומו האחרון יבוא ב-1987 בעקבות הדבקות באיידס.


ב-1910 התאחד "הבנק המסחרי הלאומי" שנוסד במלחמת האזרחים האמריקאית יחד עם "הבנק הלאומי". כך נוצר בנק קונטיננטל אילנוי או בקיצור "הקונטיננטל". בשנות ה-60 וה-70 נמצאו מאגרי גז ונפט גדולים בטקסס ואוקלוהומה. הממצאים הובילו רבים לנסות את מזלם ביזמות בתחום הקידוחים באזור. כחלק מתוכנית התרחבות קנה הקונטיננטל הלוואות שניתנו למיזמים בתחום הגז נפט על ידי בנקים אחרים. מאוחר יותר הודה בכיר בקונטיננטל בשם ג'ון לייטל שלא ביצע כראוי את בדיקת הנאותות של ההלוואות. לייטל קיבל שוחד של יותר מחצי מליון דולר ובתמורה בדיקות הנאותות שביצע לא גילו את הסיכון האמיתי הגלום בהלוואות. הפרשייה וההפסדים מחדלות הפרעון על ההלוואות גרמו לתופעה שנקראת באנגלית "ריצה על הבנק".

ב"ריצה על הבנק" אנשים שהפקידו את כספם בבנק שומעים על מצבו הרע ומחשש שלא יקבלו חזרה את כספם ממהרים אל הבנק למשוך את כל פקדונותיהם. בנקים מתנהלים בשיטה שנקראת רזרבה חלקית. הבנק שומר רק חלק קטן מהמזומן שהופקד על ידי הציבור ומשתמש בכל השאר כדי לתת הלוואות ולבצע השקעות. הבנקים עושים זאת מתוך נקודת הנחה שלעולם לא יקרה מצב שבו כל הלקוחות ירצו את כל כספם חזרה בו זמנית, אבל זה בדיוק מה שקורה ב"ריצה על הבנק" ובמצב כזה הבנק אינו יכול לשלם לכל הלקוחות כלומר אינו יכול לפרוע את חובותיו לציבור ולכן קורס. נדרשת התערבות חיצונית כדי למנוע פשיטת רגל. בתחילת מאי 1984 משך הציבור מהקונטיננטל 10 מליארד דולר מפקדונות בעקבות הגילויים. כמות משיכות כה גדולה בזמן כה קצר הובילו להתמוטטות הבנק.

ב-1984 נפגשו דרכיהם של מקיני והקונטיננטל כאשר הקונטיננטל קרס ומקיני ישב בוועדה לענייני בנקאות ופיננסים של בית הנבחרים האמריקאי. מקיני נאם בפני בית הנבחרים והאשים את הממשל שיצר גופים שהם "גדולים מכדי לפול" Too big to fail. הביטוי מתכוון לגופים פיננסים שקריסה שלהם תיצור אפקט דומינו שתוצאותו היא משבר כלכלי ולכן המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לתת להם ליפול. מקיני לא היה הראשון להשתמש בביטוי אך הביטוי הפך לנפוץ בעקבות נאומו של מקיני. הקונטיננטל היה באותו זמן הבנק השביעי בגודלו בארה"ב עם 40 מליארד דולר בנכסים. הממשל גיבש חבילת הצלה. בעלי המניות נמחקו כמעט לחלוטין והממשל קיבל בעלות חלקית על הבנק אותה הוא מכר בהדרגה בשנים שלאחר מכן. כך נגמר הסיפור של קריסת הקונטיננטל. זו הייתה הקריסה הגדולה ביותר עד שב-2008 נשבר שוב השיא.

ב-2008 התעורר שוב הדיון סביב דוקטרינת ה-Too big to fail. בסוף 2008 מוסדות פיננסיים (בנקים וחברות ביטוח) מכל הגדלים נכנסו למצוקה וזה כלל גם את המוסדות הגדולים ביותר. ככל שמדובר בבנקים מסחריים קטנים יש מערכת הצלה מובנית. הFDIC הוא גוף שהוקם על ידי הממשל בעקבות הלקחים מהמשבר של 1929 והוא מבטח את הפקדונות שבבנקים. הוא גם מפקח על הבנקים במצב העניינים הרגיל וגם מטפל בבנקים שפשטו רגל. כל זאת כאשר מדובר במוסדות פיננסיים יחסית קטנים, אך מה לגבי בנקי השקעות או חברות ביטוח גדולות. כידוע בנק ההשקעות ליהמן ברדרס קרס והתאייד אך AIG ומוסדות אחרים קיבלו חבילת סיוע ממשלתית כדי למנוע קריסות נוספות. חבילת הסיוע שקיבלו המוסדות הפיננסיים הגדולים עוררה בקרב אחדים שאט נפש. הרי אותם המוסדות שבסכנת קריסה הם שקיבלו את ההחלטות חסרות האחריות שהובילו את הכלכלה אל המצב הגרוע בו הכלכלה נמצאת. אם כך, אין שום הגיון לתת להם פרס ולתת להם עוד כסף. הרי לא יילמד כאן לקח שימנע מהם לנהוג ברשלנות בשנית. הטיעון הזה הוא קצת רדוד. בפועל הדברים קצת יותר סבוכים.


צריך למצוא את האחראי למחדל. מי הוא הרשלן. בכל עסק אם קרה אסון כלשהו אז אפשר באופן עקרוני להאשים את הבעלים. האם הבעלים של הבנקים קיבלו חילוץ? לא. בעלי המניות נמחקו גם בליהמן ברדרס שלא קיבלה חילוץ וגם ב-AIG שכן קיבלה חילוץ. אמנם המניות של AIG עדיין קיימות והן לא נלקחו ממי שהחזיק בהן לפני החילוץ. הן לא נלקחו באופן פיזי אך הן דוללו באופן כזה כך שמלבד אובדן הערך שהסבו ההפסדים הכבדים, בעלי המניות גם איבדו את אחוזי הבעלות ובכך למעשה השקעתם נמחקה כמעט כולה. אז לא, בעלי המניות לא קיבלו פרס ובכלל בעלי המניות הם הציבור ואיך האדם הקטן יכול להשפיע על אופן הניהול של ענק פיננסי? בעלי המניות אמורים למנות את ההנהלה והדירקטוריון ודרכם להשפיע על ניהול העניינים אך כשמדובר בגופים גדולים שמניותיהם נסחרות בבורסה, לעיתים רחוקות אפשר למצוא איזשהו גרעין שליטה שיתווה אסטרטגיה או מדיניות.

מה לגבי הדירקטוריון וההנהלה? באופן מעשי הדירקטוריון נחשף למה שההנהלה מוכנה לחשוף אותו והכוח שלו על פי רוב זניח לעומת כוחו של המנכ"ל וההנהלה הבכירה. אז ההנהלה אשמה. הרי הם התוו מדיניות הם התוו אסטרטגיה. הם הרשלנים. או אולי ההנהלה הזוטרה כיוון שהבכירים רק התוו מדיניות כללית והזוטרים הם שלקחו את הסיכונים הלא נכונים בסופו של דבר. זו כבר שאלה קשה. לא נהוג להטיל קנסות על זוטרים אפילו אם מדובר על הנהלה זוטרה. בדיוק כפי שמשרד התקשורת לא יטיל קנס על נציג של חברה סלולרית ששיקר ללקוח או הפר נהלים. יש מעין מוסכמה שיש גבול לרמת האחריות שאפשר להטיל על שכיר שאינו בהנהלה הבכירה. לעומת זאת ההנהלה הבכירה יכולה לטעון לניתוק מהפרטים הקטנים שהובילו בסופו של דבר לאסון ולטעון זאת במידה רבה של אמינות. על כל אלה אפשר להוסיף את העובדה שקשה לטעון שמה שהיום נראה כרשלנות היה אמור להיות ברור גם אז. קשה לטעון שהשקעה באג"ח מגובה משכנתאות הייתה הסתכנות רשלנית אם בזמן שנעשתה היה קונצנזוס רחב לגבי ההיפך הגמור.

אני לא פוסל לחלוטין את שיטת "להעניש את האשם" במידה שאפשר למצוא אותו, אך אי אפשר להתכחש לכך שכאן לא מדובר רק באנשים שפעלו באופן רשלני/זדוני, אלא שקיימת כאן מערכת שיוצרת תמריצים לעצימת עיניים ולקיחת סיכונים. תארו לעצמכם אדם שעבודתו היא להמר ברולטה. הוא מקבל סכום מסוים מהמעביד, הולך לקזינו ובסוף היום שכרו נקבע כאחוז מסוים מתוך הרווחים. מה תהיה האסטרטגיה הטובה ביותר כדי למקסם את שכרו. האם לחלק את הכסף ולבצע כמה הימורים קטנים או שהימורים גדולים הם הדרך הנכונה. נכון שבגדול הסיכויים הם נגדו ברולטה כי כך עובדת רולטה אך עדיין יש לו כאן בחירה ודרך אחת יותר טובה מהשנייה. הדרך הנכונה לפעול היא להמר על הכל ובבת אחת. הסיכויים הם נגדך בכל הימור בודד אך ככל שתבצע את ההימור יותר פעמים כך ההפסד שלך יותר מובטח. לכן הדרך הנכונה היא להמר על הכל פעם אחת בלבד ולא לחלק את הסכום הראשוני לכמה הימורים. על כך נאמר אי אפשר לקפוץ מעל תהום בשתי דילוגים.

למעשה אם העובד הזה חכם הוא צריך לשכנע את המעביד ללוות כמה שיותר כסף כדי שיוכל לשים על הרולטה. זה נכון שבמוקדם או במאוחר העובד יפסיד ויפוטר אך מטרתו היא להרוויח כמה שיותר עד אז. באופן מעשי אם במזל יצליח לעבור תקופה מסויימת שתחשב כמוצלחת הוא יקודם לתפקיד הנהלה. על כך נוסיף שישנם עובדים אחרים לצידו והם נמדדים יום יום שעה שעה. מי שלא ייקח סיכון גבוה, רווחיו (אם יהיו כאלה) יחווירו לעומת אלו של מי שכן לקח סיכון גבוה. חשוב לזכור שהעובד מקבל נתח מהרווח אך לא יישא בשום חלק מההפסד לכן אותו הפתרון נכון גם אם הסיכויים לא היו מוטים נגדו. עדיין מבחינתו לקיחת סיכונים גדולים עם כסף שאינו שלו היא האסטרטגיה הטובה ביותר במיוחד כאשר האפשרות השנייה היא לתת ביצועים בינוניים בזמן שמי שכן לוקח סיכון מקבל את כל הבונוסים וקידום.

הבעיה הזו מוכרת היטב בעולם העסקים ונקראת סיכון מוסרי (Moral hazard).זהו המצב בו מקבל ההחלטות ייהנה מפירות הסיכון אך לא יישא בהפסדים. זה המצב כאשר אנו מסתכלים על מבנה התמריצים בחברות פיננסיות או בחברות שמחלקות חבילות אופציות גדולות במיוחד להנהלה. בעיית הסיכון המוסרי משתייכת לקטגוריה של "בעיית הסוכן" הכללית יותר. דנתי בסוגיות האלו ובבעיית התמריצים בפוסט על אנרון.

בעקבות המשבר של 2008 הוקמה הוועדה ליציבות פיננסית FSB על ידי מדינות ה-G20. אחד מתפקידי הFSB הוא לסמן גופים פיננסיים (בנקים וחברות ביטוח) שיש להן חשיבות מכרעת ביציבות הפיננסית הגלובלית, או במילים אחרות היא מגדירה מי הם הגופים שהם Too big to fail. הועדה לא משתמשת בכינוי Too big to fail אלא מכנה אותם systemically important financial institution או SIFI בקיצור. לאחר שהוגדרו כSIFI הגופים הללו "יהנו" מרגולציה מוגברת.

במאי השנה נחשפה מחלוקת בין בנק אנגליה (Bank of England -BOE) לבין משרד האוצר האמריקאי. הBOE מאמין שיש לכלול את ברקשייר, החברה של באפט, ברשימת הSIFI. ברקשייר שאינה נכללת ברשימה נסחרת בשווי שוק של 340 מליארד דולר לעומת AIG שכן נכללת ברשימה ולה שווי שוק של 82 מליארד דולר. למען הכנות יש לומר שהבאתי את הטיעון הזה רק לצורך הדמגוגיה. שווי שוק הוא לא קריטריון רלוונטי. שווי שוק משתנה חדשות לבקרים והוא נתון לגחמות השוק. מלבד זאת, עבור ברקשייר עסקי הביטוח הם רק חלק מהקונגלומרט העצום של באפט. באפט אינו מעוניין שברקשייר תכלל ברשימה כיוון שההכללה תגרור רגולציה קפדנית יותר על עסקי הביטוח של ברקשייר. בתגובה אמר באפט במפגש המשקיעים השנתי של 2015 "Berkshire is miles away from being a SIFI "

במכתב למשקיעים של 2013 באפט כתב:

"Indeed, we are far more conservative in avoiding risk than most large insurers. For example, if the insurance industry should experience a $250 billion loss from some mega-catastrophe – a loss about triple anything it has ever experienced – Berkshire as a whole would likely record a significant profit for the year because of its many streams of earnings. We would also remain awash in cash and be looking for large opportunities in a market that might well have gone into shock. Meanwhile, other major insurers and reinsurers would be far in the red, if not facing insolvency."

באפט טוען שברקשייר הרבה יותר שמרנית ויציבה מרוב חברות הביטוח הגדולות וגם אם ענף הביטוח בכללותו יספוג הפסד של 250 מליארד דולר, פי 3 יותר מההפסד הגדול ביותר אי פעם, כתוצאה מאיזושהי מגה-קטסטרופה, ברקשייר עדיין תרשום רווח בשורה התחתונה תודות למקורות ההכנסה המגוונים שלה. כל זאת בזמן שחברות ביטוח גדולות אחרות יהיו עמוק בהפסד ואולי אף יעמדו בפני פשיטת רגל. כאשר הוא מדבר על יציבות ואיתנות פיננסית לבאפט גם יש קבלות. במשבר של 2008 בזמן שגופים פיננסיים רבים אחרים ניצבו בפני מחסור מזומנים חמור ופשיטת רגל ברקשייר רק קנתה והשקיעה עוד ועוד. בזמן שהשורדים ליקקו עדיין את הפצעים ברקשייר ביצעה את הרכישה הגדולה ביותר שלה אי פעם. חברת הרכבות BNSF.