גוגל X סוגרים פרוייקטים ומתגאים בזה

לפני זמן רב קראתי על פרוייקט המכונית האוטונומית של גוגל X ונכתב שלאחר ניסויים ראשונים החליטו בגוגל X להסיר מעיצוב הרכב את ההגה והדוושות. הם הוסיפו רק הסבר לא ברור על כך שהנוסעים עשו שטויות ולכן הוחלט שעדיף בלי הגה. בסרטון הבא מסביר אריק טלר (או בשמו החדש, אסטרו טלר) מדוע גוגל X (או בשמה החדש, X) באמת החליטה להסיר את ההגאים מהמכונית האוטונומית. האמת שזה כלל לא הנושא של הסרטון. בסרטון טלר מסביר מדוא אימצו בגוגל X תרבות ארגונית שמקדשת את הנוהג להרוג פרוייקטים כושלים עוד כשהם קטנים. זה מעניין, אבל אישית עניין אותי יותר לשמוע על הפרוייקטים שהם עבדו ועובדים עליהם. מתוך הגדרה ,X, עובדת אך ורק על פרוייקטים שמציתים את הדמיון, או כפי שהם בעצמם מנסחים זאת "לפתח פתרונות שנשמעים כמו מדע בדיוני". אסטרו מספק כאן הצצה לפרוייקטים שחוסלו וגם לאלו שעדיין חיים.

לבאפט יש אייפון?

אתמול, אתרי חדשות יצאו בכותרות בסגנון "באפט קונה אפל"
הנה ארבע דוגמאות. הראשונה מוולסטריט ג'ורנל:

Warren Buffett’s Berkshire Hathaway Takes $1 Billion Position in Apple

השנייה מCNN:

Warren Buffett buys stake in Apple

השלישית מכלכליסט
מאמין בתפוח: באפט רכש מניות אפל במיליארד דולר

ועוד אחת מדמרקר
באפט משקיע באפל: קנה אחזקות בשווי מיליארד דולר

הציבור, ברובו, זוכר היטב את ההתבטאויות הפומביות של באפט על כך שאינו מבין בטכנולוגיה ולכן גם לא ישקיע בה. התבטאויות שנאמרו בסוף שנות התשעים כאשר באפט נאלץ שוב ושוב להצטדק בפני משקיעיו ולהסביר מדוע אינו מצטרף לאופוריה של בועת ההייטק. היום כבר אפשר לראות חורים ב"כלל הברזל" הזה אחרי שבאפט כבר השקיע לפני מספר שנים סכום גדול במניות IBM. האמת היא שלבאפט מעולם לא באמת היה כלל ברזל נגד מניות טכנולוגיה ואת האמירות שלו צריך לקחת בהקשר הנכון של התקופה. לשיטתו יש סיבה טובה מאוד להירתע ממניות טכנולוגיה כיוון שהדבר הראשון שיש לחפש בהשקעת ערך הוא יתרון תחרותי עמיד, שבאפט מכנה, "חפיר". עמיד, פירושו שהיתרון התחרותי ישאר יציב ואיתן שנים קדימה בסבירות גבוהה. על פי רוב בחברות טכנולוגיה קשה מאוד למצוא חפירים שכאלה אך בהחלט ישנם יוצאי דופן. ב-1959 באפט השקיע בחברת טכנולוגיה שייצרה כרטיסיות ניקוב למחשבים. בשנות החמישים מחשבים לא היו מחוברים למסכים ומקלדות. בזמנו קלט ופלט של מחשבים בוצע באמצעות כרטיסיות ניקוב. היום זה אולי לא נשמע טכנולוגי במיוחד אך בזמנו זה בדיוק מה שזה היה. בסרטון, אליס שרודר, אנליסטית והביוגרפית הרשמית של באפט, מספרת את סיפור ההשקעה בכרטיסיות הניקוב.

אז כפי שראינו המיתוס שבאפט לא משקיע בחברות טכנולוגיה, למרות שיש לו בסיס, אינו מדויק כלל וכלל. בכל זאת הכותרות שטוענות כאילו באפט רכש מניות אפל הן בעצמן לא מדייקות. את המניות של אפל רכשו מנהלי ההשקעות הזוטרים טד וטוד. באפט השקיע זמן רב בלמצוא מנהלי השקעות עם רקורד מוצלח ומוכח. הוא שם בטד וטוד אמון מלא ואינו מתערב בהחלטות שלהם. כאשר מדובר בהשקעות הגדולות באמת, זה באפט שמקבל את ההחלטות, אבל הסכומים תחת ניהולם של טד וטוד הולכים וגדלים משנה לשנה.

ב-2013 כתבתי פוסט הסוקר את ההיסטוריה של אפל מהקמתה על ידי סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק (וגם שותף שלישי פחות מוכר שלצערו ורוע מזלו החליט למכור את חלקו במניות בימיה הראשונים של אפל כשלא הייתה שווה הרבה) ועד היום. כפי שניתן היה לראות בסקירה, אפל הייתה מופע של איש אחד. כאשר ג'ובס עזב/הועזב החברה שקעה לאיטה והייתה בדרכה להיעלם בביצת העסקים הכושלים של ההיסטוריה אך הוא חזר ברגע האחרון והפך אותה לאימפריה הטכנולוגית האדירה שאנו מכירים היום. בצירוף מקרים הפוסט ההוא על אפל בא מיד אחרי פוסט אחר על חברה שמאז הקמתה במאה ה-19 משקיעה רבות במחקר ופיתוח ונשארת בחזית הטכנולוגיה הודות לתרבות ארגונית ולחזון שממשיך להיות מיושם גם כשמתחלפים המנכ"לים ומתחלפים הדורות.

אפל, כך ההיסטוריה שלה מוכיחה, היא לא חברה מהסוג שמצליח תודות לתרבות ארגונית ולהשקפת עולם מושרשת. היא הצליחה בזכות ג'ובס ובהעדרו תשקע. נתתי את התחזית השחורה הזו לראשונה ב-2013 וגם ציינתי שאפל עשויה להמשיך עוד מספר שנים להנות מהיתרונות שג'ובס השאיר לה. מניית אפל בחוצפתה הרבה, המשיכה בשלה, סירבה להכנע ולמות וכאילו נאבקת בגורל הבלתי נמנע עלתה וירדה, אך בעיקר עלתה, כך שכיום נמצאת כ-50% ממחירה בעת כתיבת הפוסט המקורי של 2013. היום אני מאמין כי זה כבר הופך להיות ברור מאוד שמוצר הדגל של אפל, האייפון, עירום כמו המלך באגדת הילדים המפורסמת. הפיצ'רים ה"חדשים" של כל גרסת אייפון חדשה הם פיצ'רים שכבר היו קיימים בדגמים מתחרים שנה שנתיים לפני כן ולפעמים יותר. המחיר גבוה והיתרונות של האייפון נראים כנשחקים משנה לשנה. במהלך 2015 האייפון איבד נתח שוק בכל השווקים החשובים מלבד סין, והוא ממשיך לאבד נתח שוק גם ברבעון הראשון של 2016.

יש מספר לא מבוטל של קוראים שיתקוממו כנגד הדברים. לאפל יש קהל מעריצים מושבע וגם מספר מאפיינים מאוד מושכים עבור משקיעי ערך. פסימיות מסוימת בקרב משקיעים גורמת לכך שמחירה די נמוך. מדובר בעסק עם שולי רווח גבוהים למדי ובהתעלמות מנתוני הרבעונים האחרונים היא נמצאת במגמת צמיחה מרשימה. על כך ניתן להוסיף קופת מזומנים גדושה ב -55 מליארד דולר ותיק ניירות ערך מפלצתי של כ-177 מליארד דולר. אפל נסחרת סביב מכפיל רווח 10, אך כשלוקחים בחשבון את הנכסים העודפים שלה רואים שהעסק נסחר במכפיל רווח נמוך משמעותית מ-10. אף על פי כן, אני לא מתקרב לספינה השוקעת הזו. אם יום יבוא והיא תהפוך לבדל סיגר ועדיין עם תיק ני"ע מנופח אולי יהיה על מה לדבר.

משברו של הדור

מאז מחאת הקיץ של 2011 זה הפך מאוד מקובל לטעון שהדור שלנו, הצעירים, אלו שיצאו לשוק העבודה לא מזמן, חווה קשיים מיוחדים. לדוגמא הכתבה הזאת בוואינט, או זאת בכלכליסט שנכתבה ברוח זו. כותב של מאמר אחר שפורסם סמוך לזמן המחאה בדמרקר הרהיב עוז ואף טען במפורש שדור הקודם לא מבין אותנו כיוון שלהם היה קל יותר בזמנם. הבנתם? הדור ששרד את הפדאיונים, את תקופת הצנע, שעבר את החרם הערבי, שחווה מלחמות ששמו את ישראל בסכנה קיומית, את ההיפר-אינפלציה של שנות השבעים והשמונים וכמה משברים כלכליים חמורים הוא הדור המפונק. להם היה "קל". לעומתם דור האספרסו, הדור שעבורו טיול בחו"ל פעם בשנתיים הוא מצרך בסיסי, זה הדור המסכן. הדור שקשה לו.

הטענה שמצבו של הדור שלנו גרוע משל הדורות הקודמים אינה מעוגנת במציאות. ההיפך הגמור הוא הנכון. על אחת כמה וכמה כשמדברים על המצב הכלכלי ואפילו אם ממקדים את הדיון במחירי הדיור הטענה הזו עדיין לא מחזיקה מים. אין שום דבר מיוחד ב"משבר הדיור" של הדור שלנו. משברי דיור חמורים בהרבה ארעו בשנות התשעים, שנות השבעים, שנות החמישים ושנות השלושים.

מכירים את השיר "צריך לצלצל פעמיים"? הוא מוכר בגרסא של שושנה דמארי וגם בגרסא של מר חסון מ"גבעת חלפון אינה עונה"  (ששר "צריך לזקק פעמיים") https://www.youtube.com/watch?v=EKPfbwcbuBA

הסיבה ש"צריך לצלצל פעמיים" היא שהשיר נכתב בשנת 1939 בזמן ששררה בישראל מצוקת דיור אמיתית, בעקבות העלייה הרביעית והחמישית. לאור המצוקה והמחסור בדירות, היה מקובל מאוד שמשפחה תגור יחד עם משפחה שנייה או דייר משנה. כדי שידעו מי צריך לענות לדלת, אם באת לבקר את בעלי הדירה צלצלת פעם אחת ואם באת לבקר את דיירי המשנה צלצלת פעמיים. 

בוודאי ראיתם גם את הסרט "אלכס חולה אהבה" שמתאר את ישראל בשנות החמישים. הייתה זו תקופה בה שוב שררה בישראל מצוקת דיור אמיתית בעקבות העלייה ההמונית שאחרי קום המדינה. זוכרים את פארוק? הדמות ששיחק יוסף שילוח? תהיתם פעם מדוע משפחה אשכנזית גרה באותה דירה עם פרסי תמהוני ומתקרח? פארוק היה דייר המשנה שלהם. הסרט הציג באופן נאמן את התקופה כולל המאפיין הזה של דיירי משנה עקב מצוקת דיור.

בשנות השבעים, שוב מצוקת דיור, בתקופה שבה החרם הערבי, שהחל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, דרדר את הכלכלה הישראלית באופן ממשי. לא רק שמחירי האנרגיה עלו באופן דרמטי אלא שהנסיונות של ממשלת ישראל להמשיך לממן את מדיניות הרווחה והסובסידיות הביאו אותה להדפסה מסיבית של כסף שגרמה לכך שהכסף איבד מערכו (אינפלציה). האינפלציה הדוהרת הגיעה בשיאה ל-400% בשנה, כלומר עליית מחירים של 400% בשנה. ב-78' וב-79' קמה מחאת אוהלים ותנועת מחאה בשם "דיור מיד".

תל אביב תמיד הייתה דוגמא יוצאת דופן*. עיר שהיא מרכז של תרבות, בילויים, ותעסוקה. על כן היא משכה אליה צעירים שאפתניים עם הרבה חלומות אך מעט כסף. הם לא יכלו לשלם הרבה אבל בהחלט מוכנים להתפשר על איכות הדירות, מיקומם, רמת תחזוקה, צפיפות ועוד תנאים שונים ומשונים שבעלי הדירות הציבו. "זהו-זה" הקדישו ב1988 פרק לתופעה.
*במיוחד מאז שנות השמונים
https://www.youtube.com/watch?v=DE_6QmJPUcg

בשנות התשעים שוב מצוקת דיור. ברית המועצות התפרקה וכ-800 אלף איש עלו לארץ ישראל והגדילו את האוכלוסיה בכ- 20% תוך זמן קצר מאוד. קצב בניית הדירות לא עמד בקצב העלייה מרוסיה ומחירי הדיור שוב נסקו והגיעו לשיא ב-1997. שוב מחאת אוהלים.http://www.the7eye.org.il/11246

על כך כתב יוסי בנאי את המערכון "הרוסים באים" עבור הגשש החיוור. מערכון שבו חכם מרדכי (ישראל פוליאקוב) יחד עם איזק (גברי בנאי) באים לביתו של מסייה לוי (שייקה לוי) כדי לשכנע אותו לקבל לביתו משפחה של עולים מרוסיה.

https://soundcloud.com/halemo-2/lgxcaee0dhd9

כאמור ב-97' הגיעו מחירי הדירות לשיא כאשר מנקודה זו קצב העלייה מברה"מ ירד מספיק וקצב בניית הדירות עלה מספיק כדי להקל על המשבר. עד 2007 מחירי הדיור הריאליים ירדו ב-20% לעומת 97'. ואז הגיע המשבר הכלכלי של 2008. בעקבות המשבר של 2008 הבנקים המרכזיים ברחבי כל העולם הורידו את הריביות לרמות אפסיות כדי לתמרץ את הכלכלה. אחת מתופעות הלוואי של הורדת ריבית היא ניפוח מחירי נכסים ובמיוחד את מחירי הנדל"ן. מחירי הנדל"ן עלו באופן משמעותי בכל המדינות ששרדו את המשבר במצב טוב יחסית. בסין למשל התנפחה בועת הנדל"ן המסיבית ביותר בהיסטוריה בה נבנו ערים שלמות שיכולות לאכלס מאות אלפי בני אדם אך נותרו ריקות לחלוטין למרות שכל הדירות נרכשו (כהשקעה).

https://www.youtube.com/watch?v=GpnoPhY1f70

בנק ישראל שאחראי על קביעת רמת הריבית מודע היטב לכך שהריבית היא הגורם לעליית מחירי הדיור אך כפי שסטנלי פישר הסביר כבר באוגוסט 2011 בנק ישראל צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר ולא רק על מחירי הדיור: "אם לא היינו מורידים את הריבית ומשאירים אותה על 4.25%, לא הייתה לנו בעיה של דיור, אך במקום זה הייתה נוצרת בעיה של אבטלה גבוהה, כמו בארה"ב ובאירופה. אם הריבית הייתה גבוהה, לא הייתה כאן עבודה ואנשים לא היו יכולים אפילו לחשוב על קניית בית"

אמנם מחירי הדירות בישראל עלו באופן משמעותי מאז 2008 אך כיוון שהריבית ירדה באופן כה דרמטי ההחזר החודשי של מי שרוכשים היום דירה לא השתנה באופן כה משמעותי וגם שכר הדירה עבור שוכרים לא עלה באותה המידה כמו מחירי הדירות. במשברים קודמים מחירי הדיור זינקו אך הריביות לא ירדו. הריביות באותם ימים היו גבוהות באופן בלתי נתפס במובנים של היום ולכן ההחזרים החודשיים היו מכבידים באמת. כאשר משווים את "משבר הדיור" הנוכחי למשברים הקודמים זה הופך מאוד ברור שאין מצוקת דיור אמיתית בישראל כיום. לא חסרות דירות מלבד באיזורים מאוד ספציפיים דוגמת תל אביב. אנחנו לא רואים תופעה של שתי משפחות שאין ביניהם קרבת דם חולקות דירה אחת, כפי שארע במשברי הדיור הקודמים. להיפך, דירות רבות נותרות ריקות במשך שבועות וחודשים בין שוכר עוזב לשוכר נכנס. אני גר מחוץ לתל אביב אך במרחק נסיעת אופניים מהעבודה שלי בתל אביב. השכנים שלי עזבו את הדירה שלהם לפני שלושה חודשים לפחות, והיא עדיין ריקה. זו לא רק אנקדוטה. מי שמחפש דירות מחוץ לתל אביב ימצא שרבות מהדירות שיבוא לראות הן ריקות מדיירים. תופעה שלא מתרחשת כלל באיזורי הביקוש בתל אביב בהם באמת יש מחסור. במקומות בהם באמת חסר הצע דירות דייר חדש יכנס כמעט מיד אחרי שהקודם עזב. אבל מספיק להתרחק מעט ליפו, רמת גן, גבעתיים כדי לראות מצב שונה לחלוטין. 

איך שלא הופכים את זה אי אפשר לטעון שהדור שלנו סובל ממשבר חמור יותר מהדורות הקודמים או שמצבנו הכלכלי לא טוב יותר באופן דרמטי משהיה מצבם.

מה אתה רואה

בשנה האחרונה נדמה שהכתיבה בנושא השקעות ערך נכנסה לתרדמת חורף. לא רק שהבלוג מבצע ולדהיים האט מאוד את פעילותו אלא שגם בלוגים וכותבים אחרים. "לחיות אבל אחרת", לדוגמא, הוריד הילוך ומפרסם פוסטים במרווחים הולכים וגדלים. בייסייד-מטריקס פרסם פוסט אחד בחצי שנה האחרונה. גם כמה בלוגים זרים אחריהם עקבתי נעלמו או קפאו, אם מחוסר עניין בהמשך הכתיבה או שהכותב פתח קרן משלו ונעשה עסוק מדי.

לדעתי מה שארע בתחום הוא תוצאה של המחזוריות בשוק המניות. תמיד בזמן משבר בבורסה משקיעים בורחים שוב לחיקם הבטוח והחם של השקעות ערך. זה מה שקרה גם בשנים שלאחר המשבר האחרון. בבייסייד-מטריקס עודד כתב ב-2011 פוסט בשם "בועה של משקיעי ערך" בו הוא מראה את העלייה החדה בהתעניינות מצד הציבור בהשקעות ערך לאחר פרוץ המשבר. כמו כן הוא מפנה למאמר שמציג מסקנה מעניינת. מניות בעלות מאפיינים כלליים של "השקעות ערך" מככבות דווקא בשוק דובי ומאבדות מזוהרן בשוק שורי.

קשה להכחיש ששוק המניות מצוי כרגע ברמות גבוהות (אבל זה לא אומר שהוא בהכרח הולך לרדת בקרוב). ככל שהשוק עלה, מספר הזדמנויות ההשקעה הלך והצטמצם וככל שהמצבים הכי מעניינים נעשו נדירים, העניין של משקיעי ערך רבים בשוק דעך במקצת. זה נכון שהיה לי קל יותר לכתוב על כלכלה והשקעות ערך ב-2010. הדיון ברשת היה פורה מאוד. אירועים כמו Value Investing Conference ארחו משקיעים כמו וויטני טילסון שדיברו על רעיונות השקעה קונקרטיים ומעניינים. מניות מסוכנות כמו "בבילון" תפסו גובה והלהיבו משקיעים תוך שימוש בעיוותים חשבונאיים. בועת הזהב הלכה ותפחה לה. הייתה הרבה פעילות בשוק. פעילות מהסוג שמשקיעי ערך מתעניינים בה. אז ב-2010 היה קל יותר אבל זה לא תירוץ.

אז כדי לשמור על הגחלת ולעזור להוציא את "מבצע ולדהיים" מתרדמת החורף השורה עליו, אני מבקש את עזרתכם, קוראי הנאמנים. אתם מוזמנים להציע רעיונות לפוסטים בתגובות כאן או באופן פרטי בכתובת המייל שלי (MAHATMABAMBY בג'ימייל). שתפו אותי ברעיונות שמעסיקים אתכם בזמן האחרון. אם יש נושא ספציפי כלשהו מתחום הכלכלה שהוא לדעתכם מעניין, או חברה מסויימת שכדאי לכתוב עליה. זו לא חייבת חברה ששווה להשקיע בה או לעשות עליה שורט כרגע. זו יכולה להיות גם חברה שיש בה מאפיין מעניין או למשל תעשייה שחלה בה התפחות עסקית מעניינת. 

*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

פרופ' פרידמן נגד מייקל מור

בהמשך לפוסט קודם, "מצפונן של יצרניות הרכב", נתקלתי לא מזמן בוידאו מתוך שאלות -תשובות בהרצאה של מילטון פרידמן שנוגע בסיפור הזה בדיוק. אחד הסטודנטים במוסד האקדמי בו התקיימה ההרצאה שאל את פרופ' פרידמן לגבי הפרשייה המדוברת. מילטון פרידמן, עבור מי שאינו מכיר, הוא בין הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה האחרונה וכנראה שגם בהיסטוריה. כל מי שיאזין לו יוודא במהרה שמדובר באדם בעל כושר ביטוי וחשיבה יוצא דופן. הטיעונים שלו לוגיים ודידקטיים וההגיון שבבסיסם יציב ואיתן. נדמה כאילו לא ניתן להתקיל אותו. הוא תמיד עונה לעניין ומפרק כל שאלה למרכיבים שלה. פרופ' פרידמן הוא ממייסדי אסכולת שיקגו בכלכלה וגישתו ליברלית. פרופ' פרידמן מאמין שחופש פעולה אינדיבידואלי הוא ערך חשוב ומתוך כך יש לאפשר מקסימום חופש פעולה לאנשים פרטיים עם מינימום של התערבות ממשלתית. לטענתו התערבות ממשלתית כמעט תמיד יוצרת תמריצים מעוותים ופוגעת לא רק בחופש פעולתו של הפרט אלא גם ברווחתה הכלכלית של החברה. יש באמתחתו דוגמאות משכנעות למכביר. אני מודה שהייתה תקופה מסויימת בה הייתי כה מכור להאזנה להרצאותיו בדרך לעבודה עד שזה יצר משבר ביני לבין ספקית הסלולר שלי.


אגב, הסטודנט מנסה להתקיל את פרופ' פרידמן עם הסקנדל של פורד פינטו בטענה שיותר רגולציה ממשלתית יכולה למנוע מקרים שכאלו. אותו סטודנט הוא מייקל מור, מי שלימים הפך לבמאי ידוע ומתנגד קולני לתאגידים ולממשל כאחד.

פרק חדש ברומן של באפט עם נפט

היסטורית, לבאפט היה מזל גדול עם נפט אבל גם מזל רע עם נפט. הוא קנה מניות פטרוצ'יינה במחירי רצפה ב-2002 ומכר במחירי שיא תוך גריפת 600% רווח. את המכירה הוא ביצע בהדרגה ואת המניות האחרונות מכר זמן קצר (חודש חודשיים) לפני שהן הגיעו לשיא ואז צנחו באופן דרמטי. מצד שני הוא גם קנה מניות נפט כמו קונוקו-פיליפס בשיאים של 07' 08' וממש לפני ששוויין נחתך באמצע 08'. כעת מתפרסם שבאפט קונה מניות בסכומים משמעותיים בחברת פיליפס 66 שהתפצלה מתוך אותה קונוקו-פיליפס שממנה נכווה. מעניין.

http://basehitinvesting.com/buffetts-petrochina-investment-finding-large-gaps-between-price-value/

*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

עומר מואב על כלכלה ואידאולוגיה

פרופסור עומר מואב הוא חוקר ופרופסור לכלכלה מוערך ביותר.
בהרצאה הבאה פרופ' מואב מציג את הבעיות האקוטיות שמהוות אתגרים ומכשולים בפני צמיחה בישראל. פרופ' מואב מציין שחלק גדול מדי בציבור אינו מבין את הבעיות ואינו מצדד בפתרונות. לדעתי הוא צודק ולצערי ייקח עוד זמן עד שתהיה תמיכה ציבורית בפתרון הבעיות עליהן הוא מדבר.