Disclaimer

הכותב אינו יועץ השקעות. הכותב עשוי למכור ו/או לקנות ו/או להחזיק בניירות ערך ו/או הנכסים הפיננסיים הנזכרים בהודעותיו. אין לראות באמור בהודעותיו של הכותב הנ"ל משום הצעה ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכס פיננסי המתוארים בהן או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים אחרים כלשהם. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, וכל העושה שימוש בו, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד.

יום ראשון, 28 ביוני 2015

מונופול זה רע? תלוי איפה אני


לפני זמן רב כתבתי על מונופול המלט של נשר שהיה מונופול דורסני במיוחד. את הפוסט ההוא אפשר לקרוא כאן. העובדות עשויות להעיד שנשר הפעילה פוליטיקאים כאילו הם בובות על חוט. למראית עין ההתרחשויות העידו על שחיתות אך אף אחד לא הועמד לדין. לא בגלל מעורבות עם נשר בכל אופן. מונופול המלט של נשר קיבל תמיכה ממשלתית במשך כמה עשורים. הנושא הובא לדיון (שוב) ב-2007. נשר מכרה אז מלט לשטחים ב-20% פחות משמכרה אותו בתוך הקו הירוק. באותו דיון נכחה פוליטיקאית שאמרה את הדברים הבאים: "גם אם תוכיחו לי שדירה לזוג צעיר תרד ב- ‎20 אלף דולר, אני עדיין חושבת שההסתכלות שלנו צריכה להיות לא תמיד דרך העיניים של הצרכן"
באותה שנה (ובאותו נושא) אמרה: "...קודם כל, מונופול הוא לא בהכרח דבר רע ותחרות לא בהכרח מביאה לירידת מחירים."

מי היא הפוליטיקאית הזו שלפי האמירות האלו ללא ספק מחזיקה בתפיסת עולם קפיטליסטית ליברלית קיצונית? שלי יחימוביץ'. הגיבוי המוסרי לאמירות ההן היה דאגה ל"עובדים". למונופול יש גם עובדים כך גילתה יחימוביץ' ולכן אפשר להתעלם מעושק הציבור ולהתרכז באפשרות שאולי אם יפגעו במעמדו של המונופול יפוטרו עובדים. כמובן שמי שנוקט בגישה כזו צריך להחריש לגבי שיעורי הרווח הגבוהים של המונופול כי מן הסתם הרווח אינו מחולק בין העובדים וגם הציבור אינו נהנה ממנו.

הפוליטיקאית הזו היא אותה שלי יחימוביץ', שכעת בדף הפייסבוק שלה מאשימה את הקואליציה במהלך ש"סוגר הרמטית את השוק לתחרות, ונלחם כדי להנציח מונופול רב עוצמה שישלוט כליל על המשק ועל החברה"

ב-2012 נחמיה שטרסלר התעמת עם שלי והטיח בה כמה וכמה האשמות ביניהן תמיכתה במונופול המלט. לא ניתן ליחימוביץ' זמן רב כדי להגיב אך בזמן שכן ניתן לה היא בחרה שלא להתייחס אל ההאשמות אלא לתקוף את המאשים על כך שהוא מעז לעבוד בכמה אמצעי תקשורת ולקבל משכורת מעבודתו. אכן האשמה קשה מאוד.

האם אני בא להגן כאן על ביבי והקואליציה? לא. למעשה אני גם בכלל לא מתנגד למחאה. זה נושא סבוך ולא גיבשתי דעה חד משמעית לפה או לשם. לעומת זאת כשאני שומע את הטיעונים הרדודים של הפופוליסטים קשה שלא להגיב. הפופוליזם הו הפופוליזם.
האם מונופול זה דבר טוב? לא. במיוחד ללא רגולציה מתאימה. זו התשובה הנכונה, אך עבור הפוליטיקאי התשובה משתנת לפי מיקומו. אם הוא נמצא בקואליציה שמונהגת בידי אולמרט המושחת (עבריין מורשע לעתיד) שהגן שוב ושוב על המונופול, אז הפוליטיקאי יצליח למצוא את הטיעון ה"מוסרי" לתמיכה. במידה שהפוליטיקאי נמצא באופוזיציה בזמן שהקואליציה מנסה להגיע להסכם עם המונופול אז ניתן לומר בפה מלא שהמונופול הוא אבי אביו של דארת' וויידר.






יום רביעי, 6 במאי 2015

קורח הטייקון


קורח היה איש עשיר ומנהיג קהילה. מדובר על התקופה בה בני ישראל הלכו במדבר ומנהיגותו של משה הייתה נושא לאי שביעות רצון באופן חוזר ונשנה. בקרב כל הנהגה יש מחלוקות ופלגים. קורח קרא תיגר על מנהיגותו של משה. משה ביקש מהאל שיבחר בינו לבין קורח. קורח עלה בלהבות ולאחר מכן האדמה נפתחה ובלעה את קורח וכל עדתו. הבחירה נעשתה.

החצר האחורית הוא הרכב שנוצר ב-2011 וחבריו הם תומר יוסף המוכר, איתמר ציגלר, גדי רונן והפזמונאי יענקלה רוטבליט. שמו של יענקלה רוטבליט לא מוכר אף על פי שיצירותיו הן נכס צאן ברזל בתרבות העברית
לפניכם רשימה חלקית מאוד מתוך השירים המוכרים יותר שכתב : "אמא אדמה", "כמה טוב שבאת הביתה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "קפה טורקי", "שבתות וחגים", "באה מאהבה", "אחרי עשרים שנה", "חוזה לך ברח", "לוח וגיר", "דברים שרציתי לומר", "רואים רחוק רואים שקוף" ו"דרכנו".
דעותיו המדיניות של רוטבליט מוצאות את דרכן לכמעט כל שיר שכתב ל"החצר האחורית" והאלבום שלהם פוליטי עד כדי בחילה ובכל זאת יש כמה וכמה שירים מעולים באלבום.

אין מה לדאוג. הבלוג הזה לא הפך לבלוג תרבות ומוסיקה. בסך הכל השיר "קורח הטייקון" נראה לי כל כך מתאים לנושא של הפוסט הקודם שהצטערתי שלא הכרתי אותו כשכתבתי את הפוסט. אז החלטתי לכתוב פוסט נוסף שמציג את האנשים המעורבים ואת השיר. ב"קורח הטייקון" מערבב רוטבליט בין סיפור קורח המקראי לבין הטייקונים המודרניים שעושים את הונם ביושר/במרמה עד שהם "נעלמים" וההון נעלם איתם.

יום שישי, 24 באפריל 2015

על שלדים מהלכים והשוק היעיל

לפני כמעט שנה כתבתי את הפוסט "הזדמנות קנייה?". בפוסט הוצגו המלצות הגולשים על מנייה מסויימת כפי שהן הופיעו באתר כלכליסט באותה תקופה. ההמלצות נושאות גוון אחיד של התלהבות בלתי מסוייגת ושימוש בסופרלטיבים על חוזקה של החברה, הבעלים, הפוטנציאל המדהים ועוד ועוד ועוד. שם החברה הוסתר וניתן כחידה שעליה ענה מגיב אחד. שם החברה הוא אי די בי אחזקות.  מה שמצחיק פה הוא שכל ההמלצות הלוהטות והמילים החמות שנשפכו על החברה הזו נשפכו לשווא כיוון שבאותה תקופה החברה הייתה (ועודנה) שלד בורסאי ריק מתוכן. בלי נכסים. בלי פעילות עסקית, בלי כלום. גורנישט. מת. אבק ועצמות.

עבור מי שכבר שכח ומי שמלכתחילה לא ידע נחזור על עיקרי תולדותיה של אי-די-בי.  אי-די-בי לא הייתה חברה אחת אלא פירמידה מרובת שכבות שאפשרה לבעלי השליטה להשקיע סכומים קטנים אך באמצעותם לשלוט על אימפריה תאגידית שאוחזת את המדינה בביצים. נוחי דנקנר שככל הנראה היה ממונף כבר ברמה האישית היה הבעלים של חברה פרטית בשם טומהוק שבעצמה הייתה ממונפת. טומהוק החזיקה ככל הנראה בקצת יותר מחצי המניות של של חברת גנדן ובכך למעשה שלטה בה. שאר המניות היו בידי בעלי הון מקורבים לדנקנר. בגנדן דנקנר כבר שיתף משאבים עם שותפים ובכך הגדיל את יכולותיו הפיננסיות בצורה משמעותית כיוון שהחזקת רוב המניות הקנו לו שליטה מלאה. בשלב הבא גנדן היא הבעלים של אי-די-בי אחזקות. גם כאן חברת האם מחזיקה קצת יותר מ-50% מהמניות ובכך למרות שחלק גדול מההון לא שייך לה שליטתה עליו מלאה. בנוסף למכפיל הכח שנוצר מעצם הכנסת השותפים אי-די-בי אחזקות מינפה עצמה באמצעות הנפקות אג"ח והלוואות מהבנקים. בשלב הבא אי די בי אחזקות מחזיקה את רוב המניות (בשלב מסויים את כל המניות) של אי-די-בי פיתוח וגם אי-די-בי פיתוח ממנפת עצמה באמצעות כמות סולידית של חוב. אי-די-בי פיתוח נראית כמו תמנון והיא מחזיקה בהסתעפות של כמה וכמה חברות עם אותו השטיק שחוזר על עצמו חלוקת הבעלות עם שותפים אך שמירה על שליטה תוך כדי הנפקת חוב.

כך יצא שכמות הון מאוד קטנה בידיו של דנקנר הפכה אותו לראש הממשלה האמיתי בישראל. יכול להיות שאני קצת מגזים שאני קורא לו ראש הממשלה האמיתי אבל באמת שרק קצת. האימפריה שלו שלטה בין השאר על כלל ביטוח, סלקום, נטוויז'ן, שופרסל, אלרון, גב ים, נייר חדרה, נשר, תעבורה, כור תעשיות (שהיא בעצמה אימפריה לא קטנה) ועוד. אם אתה בעלים של עיתון או ערוץ טלוויזיה שתלוי בהכנסות מפרסום נראה אותך מעז לפרסם משהו כנגד דנקנר או אחת מהחברות בקבוצה ואז תראה איך מיליונים רבים מתקציב הפרסום הולכים אל היריבים שלך. אם אתה מנהל או בעלים של בנק כדאי מאוד שתתנהג יפה ואז קבוצת אי-די-בי תפנק אותך ותלווה ממך את הסכומים האדירים שהם לווים ולא מהבנק המתחרה. אם אתה פוליטיקאי כדאי שתאשר את ההטבה שביקשו כי אז יפנקו אותך במשרה נוחה בשכר גבוהה לכשתעזוב את הפוליטיקה. ההלוואות שלקחה אי-די-בי אחזקות מהבנקים היו תחת הסתייגות שבמקרה של אזהרת עסק חי (כלומר רואי החשבון של החברה מזהירים מפני אפשרות סבירה של חדלות פרעון בעתיד הקרוב) הבנק יכול לדרוש את ההלוואה לפרעון מיידי. האם מישהו הציג לאי-די-בי דרישה שכזו כאשר ב-2012 נרשמה לאי-די-בי אזהרת עסק חי. כמובן שלא.

ב-2014 הגיע סוף המשחק. היו כמה גורמים לנפילה של אי-די-בי אחזקות. אחת מהן היא הרפורמה בסלולר שהורידה בצורה ניכרת את שווייה של סלקום ואת יכולתה להעביר דיבידנדים לחברות האם. גורם שני, תחרות בשוק המזון (רמי לוי \אושר עד וכו') שפגעה בשופרסל. גורם שלישי השקעה כושלת במניות קרדיט סוויס שהניבה הפסדים כבדים. נוסיף את כל אלה על המשבר הכלכלי שהחל מתחילת 2009 פגע גם בכלכלה הישראלית וקיבלנו חדלות פרעון כמעט בראש הפירמידה שניתקה את דנקנר מכל מלאכתו אשר עשה. המאבק המשפטי היה סבוך ונראה היה שכל פעם כאשר בית המשפט בא להוציא את נכסי אידיבי משליטתו של דנקנקר, דנקנר מוציא שפן חדש מהכובע. אבל בסוף לא היו עוד שפנים וכל נכסיה של אי-די-בי אחזקות נקנו על ידי אלשטיין ובן-משה. "כל נכסיה" היו למעשה חברת הבת אי-די-בי פיתוח ונכסיה. העובדה הזו ש"אי-די-בי אחזקות" הפכה לשלד בעוד "אי-די-בי פיתוח" נותרה חיה ובועטת היא ככל הנראה גורם מרכזי בבלבול שהביא אנשים כה רבים להמשיך לשבח ולהלל חברה מתה.

לאחר שבית המשפט השיל מאי-די-בי אחזקות את כל נכסיה נותר מחיר המנייה גבוה באופן אבסורדי ולא מובן. שוויו של שלד בורסאי מרוקן הוא בין 2 מיליון שקלים ל-5 מליון שקלים. לאחר החלטת בית המשפט שרוקן אותה מכל נכסיה אי-די-בי אחזקות נסחרה זמן לא מבוטל בטווח שבין 100 ו-300 מליון ש"ח. יותר מפי 20 מהשווי שכל בר דעת היה מייחס לה. ערן בן חורין היה הראשון שהציף את העיוות הקיצוני בתגובה 16 והלאה כאן באתר בייסיידמטריקס.  מספר ימים לאחר מכן כתב על כך אורי טל טנא לאחר שביום מסוים, אידיבי אחזקות  שממילא נסחרה במחיר מופקע ולא הגיוני יחסית לשלד בורסאי, נסקה 26% נוספים במחזור גבוה במיוחד. אורי העלה את האפשרות שהסוחרים מתבלבלים בין אי-די-בי פיתוח לאי-די-בי אחזקות ואת האפשרות שהסוחרים מאמינים שאיכשהו ההחלטה תתהפך אבל סיים עם קביעה שאי אפשר לסתור  "וכך אנו עומדים מול מסכי הבורסה המומים. יותר מ-12.5 מיליון שקל במעל ל-2,200 עסקאות סוחרים במניה במחיר מנותק לחלוטין מערכה הכלכלי. הקושי לבצע שורט על המניה מונע ממשקיעים לנצל את הכשל ומשאיר את המחיר המנופח של המניה באוויר. ויום מסחר זה, אולי מהווה את ההוכחה, שלטיפשות האנושית אין גבול." 
אני חושב שעם האנקדוטה הזו אפשר לסתום את הגולל על תיאוריית השוק היעיל לא? הרי העיוות הקיצוני הזה לא התרחש לזמן קצר. הוא גם לא התרחש בשוליים. אי-די-בי אחזקות הייתה בראש הכותרות באותם ימים. חברה גדולה מאוד בבורסה שלנו ונסחרה בין כמות סוחרים לא קטנה כלל וכלל.

אף על פי כן ולמרות הכל לא היה יום מסויים שבו הציבור הבין שהתמחור הזה משוגע. למעשה בשנה וחצי שחלפו מאז היו גם תקופות של עליות אבל רוב הזמן זו הייתה ירידה מאוד איטית והדרגתית כלפי מטה. הייתה ירידה אך גם היום אי-די-בי אחזקות טרם הגיעה לשווי של שלד בורסאי. גם היום היא נסחרת לפי שווי של 20 מליון ש"ח ("20 מליון" על פניו, על כך בהמשך). חוץ מהסיבות שמנה אורי טל טנא ישנן סיבות אפשריות אחרות לתמחור המוגזם הזה. היו כמה שטענו שההפסדים הצבורים של אי-די-בי אחזקות שווים הרבה מאוד כסף עבור מי שירכוש את השלד הבורסאי. הטענה הזו נסמכת על עקרון פשוט יחסית בחוקי המס. אם הפסדת בשנה מסויימת אתה יכול לקזז את ההפסד הזה עם הרווח שבשנים הבאות. יש בזה הגיון רב. השנה הרווחתי 10 אך בשנה שעברה הפסדתי 10. בסה"כ אני עומד על 0 רווח. מה ההגיון בלשלם על זה מס? לכן מס ההכנסה מאפשר קיזוז. בתנאים מסוימים (מיזוג הפוך) חברה א' יכולה לקנות את חברה ב' ולהשתמש בהפסדים הצבורים של חברה ב' לקיזוז רווחים לצורכי מס. ב-2003 נידון מקרה בבית המשפט בו חברה כושלת לגידול דגי נוי נמכרה ליואב רובינשטיין. רובינשטיין שינה את שם החברה את כתובתה את תחום עיסוקה ולמעשה שינה הכל חוץ מאת מספר הח"פ שלה (מקבילה תאגידית למספר ת"ז עבור בני אדם). רובינשטיין יצק לתוכה פעילות קבלנית רווחית (היא בנתה את קניון הזהב) וביקש לקזז את ההפסדים של חברת הדגים עם הרווחים מהפעילות החדשה בתחום הקבלנות. ב-2003 בית המשפט קבע שזו עסקה מלאכותית ואין בה שום הגיון עסקי מלבד לנסות ולנצל את ההפסדים הצבורים ולכן לא יוכל רובינשטיין לקזז את ההפסדים. כהערת אגב הכלילו השופטים בפסק הדין מקרה של רכישת שלד בורסאי כדוגמא להגיון עסקי שאינו עסקה מלאכותית. פסק הדין לא פירט מדוע רכישת שלד יכולה להוות מרכיב של הגיון עסקי אך התשובה ברורה. הרי מי שרוכש שלד בורסאי עושה זאת כדי להסחר בבורסה וזו מטרה עסקית הגיונית.  ככל הנראה הערת האגב הזו היא המקור לבלבול והיא המקור לאמונה שניתן יהיה למכור את השלד של אידיבי אחזקות במחירים גבוהים. העובדה היא שכאשר שווי השלד הוא זניח לעומת שווי ההפסדים הצבורים אין סיכוי שבית משפט יאשר זאת.

כמעט וקיבלנו תשובה חד משמעית במקרה של חברת מנופים פיננסיים שהגיע לפשרה עם רשות המיסים בתחילת 2014. אלמלא הייתה מגיעה לפשרה היה העניין נידון בבית משפט ולוקח בוודאי 10 שנים עד שהיינו מקבלים תשובה אך לפחות היינו מקבלים תשובה. מנופים פיננסיים היא בדיוק המקרה של רכישת שלד בורסאי לצורכי קיזוז מס תוך כדי כניסה לבורסה. העניין הוא ששווי ההפסדים לקיזוז היה גדול מספיק כדי לשים בספק את השאלה האם הכניסה לבורסה הייתה המטרה פה או רק רכישת ההפסדים. על כן רשות המיסים סירבה להתיר קיזוז ההפסדים אך בסופו של דבר הפשרה התירה קיזוז של 70% מהם. במקרה של מנופים פיננסיים ההפסדים היו בגובה של כ-20 מליון שקל. השווי הכלכלי לרוכש ההפסדים הוא כנראה בסביבות 2 מליון שקלים. במקרה של אי די בי ההפסדים הם בגובה 180 מליון שקלים והשווי הכלכלי שלהם הוא כנראה בסביבות ה-20 מליון. אין שום סיכוי בעולם שרוכש שישלם 20 מליון שקלים עבור שלד בורסאי יצליח לשכנע מישהו שכניסה לבורסה לא הייתה רק הטבה שולית בעסקה הזו לעומת הטבת מס בשווי 20 מליון במיוחד אם באותו זמן היו שלדים אחרים זמינים תמורת 2-5 מליון שקל. בכתבה עדכנית בנושא מעדכן אותנו אורי טל טנא שלפי תנאי הסדר החוב יקבלו מחזיקי המניות מקרב הציבור רק 0.01% מתמורת המכירה. כלומר גם אם ימכר השלד תמורת המחיר המופקע של 20 מליון ש"ח עדיין בעלי המניות יקבלו רק 2000 ש"ח במצטבר. כלומר כולם ביחד יקבלו 2000 ש"ח. כל מנייה לחוד תשלם 0.004 אגורות למחזיק בה. נשווה זאת למחיר של 20 אג' למנייה שזה בערך המחיר כרגע ונקבל שהמנייה נסחרת במחיר שהוא גבוה בכמעט 500000% מעל למחיר ההגיוני.

עבור מי שתהה. כן. גם היום ההמלצות בכלכליסט ממשיכות להיות המלצות חיוביות.



*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.

יום חמישי, 25 בדצמבר 2014

איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא - על "מונופול הגז" הישראלי

מצד אחד אני חושש מלכתוב על נושאים אקטואליים בוערים, במיוחד אם לא חקרתי אותם לעומק לפני כן. מצד שני לא משנה מה אכתוב כאן, הסיכוי שזה לא יהיה ברמה גבוהה יותר מהכתבות הרדודות שבתקשורת המיינסטרים זניח. לאחרונה הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים שבכוונתו לכפות על תשובה ונובל אנרג'י להיפרד מאחד ממאגרי הגז שמצאו ופיתחו, תמר ולוויתן. "להיפרד" בדרך ההגיונית והברורה מאליה פירושו למכור לגורם שלישי. בתקשורת החלו מיד לדון בפירוק ה"מונופול". כאשר הביטוי "מונופול הגז" חוזר על עצמו שוב ושוב. 

אז בואו נפרק את המונופול וניצור פה תחרות. ניקח דוגמא אמיתית - מהפכת הסלולר. לפני 2011 היו בישראל 4 ספקיות סלולר (פלאפון, פרטנר, סלקום, מירס). השוק נחשב אז לריכוזי - אוליגופולי - שבו הצרכן סובל ממחירים גבוהים. מה שקרה בהמשך הוכיח שהטענה אכן נכונה. ב-2011 השוק נפתח לתחרות למפעילים נוספים ולמפעילים וירטואליים. בעקבות זאת מחירי הסלולר צנחו באופן דרמטי והם נשארו נמוכים עד היום. הממונה על ההגבלים רוצה שנאמין כי מה שהוא עושה נקרא "פתיחה לתחרות" כאשר למעשה הוא לוקח "מונופול" כביכול, והופך אותו לדואופול, כלומר לשתי חברות. ממתי שתי יצרניות נקרא שוק תחרותי? הרי שוק הסלולר לא היה תחרותי גם עם 4 ספקיות.

לפני שנפרק אותו בואו נשאל מה זה מונופול. כל פעם ששאלתי מה מגדיר את תשובה כמונופול גז, הסבירו לי שהוא הרי יהיה יצרן הגז הישראלי היחיד (כמעט יחיד,ישנם כמה מאגרי גז נוספים קטנים בהרבה שאותם כבר הכריחו אותו למכור). קיימת חברה ישראלית בשם ישראסלולר* שמייצרת פלאפונים (לא חכמים במיוחד). האם מישהו חושב שזהו מונופול כי הוא היצרן היחיד בישראל? האם מישהו קורא לפירוקו של מונופול הפלאפונים? לא, מהסיבה הפשוטה שאמנם זהו היצרן הישראלי היחיד אך פלאפונים הם שוק עולמי והיכן שלא ימכור הוא מתחרה ביצרנים אחרים, בלי קשר למדינה בה הם מייצרים. אין לישראסלולר מעמד מיוחד ולמרות שהם היחידים שמייצרים בישראל הם לא היחידים שמוכרים בישראל. גז, גם הוא, שוק עולמי. ישראל קנתה גז במשך שנים משכנתנו מצרים ובהחלט אפשרי שנקנה מהם שוב בעתיד (בעקבות הכאוס ששרר אחרי מפלתו של מוברק ארגוני טרור פיצצו את קו הגז לישראל 7 פעמים והזרמת הגז שבה וחודשה לאחר כל פעם ורק בפעם השביעית הוחלט שלא להזרים עוד). ב-2013 החל לפעול בישראל מתקן שמטרתו לקלוט גז מספינות. בזכותו יש לישראל יכולת לקנות גז מאיזה יצרן שתחפוץ כך שגם אם תשובה ירצה למכור לנו במחיר גבוה ממחיר השוק העולמי הוא לא יוכל כיוון שהוא רק שחקן אחד מיני רבים בשוק.

*אין באמת חברה כזאת זה רק כדי להבהיר את הנקודה.

ואז אני שומע את הטענה השנייה ש"מאגר הגז הוא שלנו, של מדינת ישראל, לכן אנו צריכים להרוויח ממנו ולא תשובה". תשובה היה זה שהשקיע כספים רבים בחיפוש תוך ידיעה שייתכן ולא ימצא כלום וכל ההשקעה תהיה הפסד נטו. תשובה היה זה שהשקיע מליארדי שקלים בפיתוח המאגרים. ובכל זאת, כן, זהו משאב טבע ששייך למדינה לא משנה כמה השקיע מי שחיפש אותו ואיזה סיכונים לקח על עצמו. לכן המדינה גובה ממי שכורה את משאביה תמלוגים. באופן פלאי אחרי שנמצאה כמות גז גדולה במיוחד המדינה החליטה לבחון מחדש את מדיניות התמלוגים שלה ולהעלות אותם באופן משמעותי. לתרגיל הזה קראו "הששינסקי". ועדת ששינסקי בחנה את מדיניות התמלוגים בישראל והגיע למסקנות שיש כמה דברים שצריך לתקן במדיניות הקיימת דאז. איוולת אחת גדולה במיוחד נקראה "ניכוי האזילה" שזה בעצם פיצוי היצרן על כך שהוא משתמש במשאב והמשאב "אוזל". ללא שמץ של ציניות - טוב שזה בוטל. אך הוועדה לא עצרה שם והוסיפה מס מיוחד שיכול להגיע עד לכ-60% מרווחיו של היזם. ששינסקי החליטו שחלקה של המדינה בעוגת הגז אינו גדול מספיק וצריך לקחת עוד וזה מאחורינו אבל כעת החליט הממונה על ההגבלים שהיזם יחויב למכור אחד מהמאגרים שפיתח. היה כבר פוליטיקאי שהביע חששות על כך שלא יהיו עוד יזמים שיהיו מוכנים להשקיע בחיפוש אחר משאבי טבע אחרי מקרה שכזה. לדעתי ישנה סבירות רבה שהוא צודק וייתכן כי הדרך היחידה לגרום למישהו להשקיע פה בחיפושים נוספים תהיה רק על ידי סבסוד ממשלתי מסיבי וקבלת התחייבויות בלתי חוזרות מהמדינה לגבי המנעות ממגבלות רגולטוריות והעלאת מיסים. כאן אנו גם חוזרים לעניין שעלה בפסקה הראשונה. לפרק את ה"מונופול" פירושו לאלץ את תשובה למכור את המאגר. נשאלת השאלה - בסביבה רגולטורית שכזו מי ירצה לקנות?



ישנה תיאוריה ראויה לציון המסבירה את העיתוי המעניין של המהלך מצד הממונה על ההגבלים. התיאוריה גורסת כי תשובה הוא מהתומכים הראשיים (אם לא הראשי) של כחלון ומפלגתו החדשה "כולנו". לפי התאוריה נתניהו הוא העומד מאחורי המהלך של הממונה על ההגבלים וזאת כדי לפגוע בתשובה ולהשפיע עליו שימשוך את תמיכתו ממפלגתו של כחלון. מחיפוש פשוט באינטרנט עולה שאכן קיימת הכרות בין תשובה וכחלון ואכן קיימת תמיכה ולו רק עקיפה. החלק שאין לו תימוכין הוא שנתניהו עומד מאחורי המהלך. 



יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

עכשיו BNSF נראית זולה

ב-2009 באפט רכש את חברת הרכבות "ברלינגטון נורת'רן סנטה פה" BNSF. המחיר נראה בזמנו גבוה מאוד. בין מכפיל 17 למכפיל 21, תלוי את מי שואלים, על חברה שהעסק שלה לא חדשני לא מרגש אין בו אפשרויות מרתקות להתפתחויות או לצמיחה משמעותית. זהו עסק מאוד קשור במצב הכלכלה ומצב הכלכלה אז היה נראה כאילו הוא צפוי רק להתדרדר בעתיד הנראה לעין. באפט עצמו אמר שזו לא מציאה וזה לא מחיר זול אבל הוא גם לא מצפה למצוא "מציאות" בחברות כאלו בסדר גודל כזה. ברוס גרינוולד שנחשב לסמכות בתחום השקעות הערך אמר "זו עסקה משוגעת, זו עסקה לא שפויה... אנחנו חושבים שהוא איבד את דעתו". את ההתייחסות המלאה אפשר למצוא כאן ואת הראיון המלא אפשר למצוא כאן. מעניין שגרינוולד לא טעה בטענות שלו ורוב הנקודות שהעלה היו נכונות ובכל זאת בשורה התחתונה הוא פספס בגדול. בזמנו גם אני התייחסתי לעסקה כאן ולמרות שדעתי עליה הייתה חיובית גם אני האמנתי שהיא תשתלם רק בטווח הארוך. היום בסך הכל 5 שנים מאוחר יותר ובאפט מוכח שוב כמנצח ללא עוררין. הרווח הנקי  של BNSF הוכפל מאז והדיבידנדים שברקשייר משכה מBNSF מסתכמים עד כה ליותר משליש ממה ששילם ויש שיאמרו ליותר מחצי (תלוי איך מחשבים). אפשר לקרוא עוד על הנושא כאן. ותודה לארי שהאיר את הנקודה לקוראי בייסיידמטריקס.

יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

באפט מתראיין לפורצ'ן

לעיתים מראיינים את באפט על כל מיני עניינים משעממים במיוחד כמו האם הפד הולך למתן את QE או דעתו על מס ירושה. לעיתים באפט נואם נאומים שהם אמנם חשובים מאוד אך די חוזרים על עצמם כשהוא מסביר לסטודנטים או לקהל הרחב על השקעות ערך. הפעם, למרבה המזל, הראיון גם מדבר על נושאים עדכניים וגם מעניין.