סאב-פריים רכבים

ג'ון אוליבר, מספר על התעשייה הפורחת בארה"ב שעוסקת במכירת רכבים לאנשים שמתקשים מבחינה פיננסית. ישנו רגע במהלך ההסבר של אוליבר שעלול ליצור אצל הצופה הלם קל. אני לא מתכוון לחלק בו הוא מדבר על רכב שהוחרם מבלי שהמחרימים שמו לב מה יש בתוכו למרות שגם הנקודה הזו עוררה תגובה. אני מדבר על חלק שמדבר יותר על ענייני הבלוג, כלכלה ופיננסים.
אז אני שומר את הספוילר לטקסט שבא בהמשך אחרי הוידאו, כך שלא אהרוס למי שמתכוון לצפות.

אוליבר מדבר על מנהגים לא נאותים שהשתרשו בתחום מכירת הרכבים ללקוחות סאב-פריים. "סאב-פריים" הוא מונח שמתייחס ללקוחות שיכולתם לעמוד בתשלומים מוטלת בספק. למעשה כל כך מוטלת בספק שמדובר בדרגה הגבוהה ביותר של הטלת ספק. פושטי רגל, מובטלים ואנשים עם היסטוריה שלילית בכל מה שקשור להחזר הלוואות, אלו הם לווי הסאב-פריים. אם המונח נשמע לכם מוכר זה כיוון שבועה במשכנתאות סאב-פריים היא שגרמה למשבר הכלכלי החמור שהחל ב-2008.

במקרה של בועת הסאב-פריים במשכנתאות, הבנקים שנתנו את המשכנתאות מכרו אותם הלאה בצורת אג"ח מגובה משכנתאות. כיוון שמישהו אחר (קונה האג"ח) הוא זה שמחזיק את הזכות לקבל את החזרי המשכנתא העתידיים, הוא גם זה שנושא בסיכון של חדלות פרעון מצד הלווים. הבנקים הרוויחו "עמלת תיווך" בכל פעם שנתנו משכנתא, אגחו אותה ומכרו למישהו אחר. כתוצאה מכך, לבנקים כבר לא היה אכפת במיוחד מה הסבירות שהלווה יעמוד בתשלומים. כאשר התשלומים ייפסקו, הזכות לקבלם כבר תהיה בידיו של מישהו אחר. במצב הזה לבנקים יש תמריץ מעולה להלוות לכל מי שרק ירצה ללא התחשבות במידת הסיכון.

באותה תקופה הבנקים נתנו כמות אדירה של משכנתאות ללווי סאב-פריים. כדי לוודא שהלווה יתגלה כחדל פרעון רק אחרי שהמשכנתא נמכרה הלאה, החלו לתת משכנתאות בתנאים שמאפשרים ללווה לא לשלם כלום בשנים הראשונות. במהלך השנים הללו, שנות ה"חסד", הריבית פשוט מתווספת לחוב. רק לאחר שתגמר תקופת החסד תתגלה העובדה שהלווה לא מסוגל לעמוד בהחזרים ואז זו כבר בעיה של מישהו אחר. כך נוצרה תעשייה מפלצתית שייצרה אגרות חוב חסרות ערך בנפח אדיר ומכרה אותן במחירים מופקעים.

מה שהפתיע אותי וגרם להלם הקל עליו דיברתי בתחילת הפוסט, הייתה העובדה שאותו הדבר חוזר על עצמו כעת עם הלוואות רכב. כלומר, החברות המממנות מוכרות הלאה את ההלוואה כאג"ח מגובה הלוואות רכב. מוצר פיננסי שקיבל את השם ABS - AUTO BACKED SECURITY.  אולי זה לא היה צריך להפתיע אותי. הרי בעצמי כתבתי על מהירות השיא שבה נשכחים לקחים שנלמדו על ידי אנשי שוק ההון. לקחים שלמדו על בשרם אך תחלופת כ"א גבוהה ותמריצים מעוותים עושים את שלהם. המאפיין הזה קיבל ביטוי בסרט וולסטריט. הנה קטע מתוך התסריט המתאר את, לו מנהיים, הברוקר הוותיק שמנסה להסביר לצעירים איך להשקיע אך נתפס בעיניהם כמיושן ומנותק:

"LOU MANNHEIM, strolls in, a dignified looking older broker
in his late 60's, wearing an old brown brim hat with button
down white shirt, narrow tie, very much a picture from
another era..."

וזה כבר "לו מנהיים, המיטב":

ישנה מחזוריות כלכלית מיותרת ולא נעימה של בועות מתנפחות ומתפוצצות שנמשכת בקצב גבוה מאז שנות התשעים. הבנק הפדרלי (הפד - Fed) מוריד את הריבית לרמה נמוכה כדי לעודד את הכלכלה וכתוצר לוואי מעודד בועות במחירי נכסים. בועה טרנדית כלשהי הולכת ומתנפחת. המצב הכלכלי משתפר והפד מעלה את הריבית ובכך מחיש את פיצוץ הבועה. פיצוץ הבועה משפיע באופן שלילי על הכלכלה. כדי לעודד את הכלכלה הפד מוריד את הריבית ועל הדרך גם מעודד בועות חדשות עד שהן מתפוצצות ומשפיעות  באופן שלילי על הכלכלה ואז כדי לעודד את הכלכלה הפד מוריד את הריבית...ואתם כבר מבינים איך זה הולך.

בשנות התשעים הבנק הפדרלי הוריד את הריבית לרמות נמוכות מדי ונתן רוח גבית לבועת ההייטק ובסוף שנות התשעים העלה את הריבית טיפה. לאחר פיצוץ הבועה שהובילה למיתון הפד הוריד שוב את הריבית כדי לתמרץ את הכלכלה ועודד בועה חדשה. הפעם - סאב-פריים. כשהתפוצצה בועת הסאב-פריים היא הובילה למשבר כלכלי אפילו יותר קשה מקודמו ושוב הפד מוריד את הריבית אך הפעם ממש עד הרצפה. הריבית האפסית של היום כבר מבשלת עבורנו את הבועה הבאה, בדיוק כפי שמשבר הסאב-פריים הוא כדור שלג שהחל להתגלגל כבר ב-2003. כשאני אומר "הבועה הבאה" אני לאו דווקא מתכוון לסאב-פריים רכבים אבל גם לא פוסל את האפשרות.

אני כולי תקווה שהפד יתחיל להעלות ריבית בהקדם כפי שהם אומרים שיעשו, לפני שתתנפח הבועה המסיבית הבאה. אולי היא תהיה בועה בהלוואות רכב ואולי לא. נדמה לי שיש יותר מודעות לנושא האג"ח מגובי הנכסים כיום, אבל מצד שני, כמו שכתבתי קודם, אנשי שוק ההון שוכחים מהר. לגבי הציבור הרחב, ספק אם אי פעם הבין את הגורמים למשבר.

שיעורי ההלוואות סאב-פריים לרכב בפיגור (של 60 יום ומעלה) עלה לשיא של 20 שנה. הנתון הזה פורסם במרץ השנה על ידי סוכנות הדירוג פיץ' והתקשורת החלה לעסוק קצת בנושא. הכתבה הזו של CNN, תולה את האשם בירידת מחירי הנפט שגרמה להתכווצות בתעשיות האנרגיה ולפיטורים. הסבר קצת בעייתי לאור העובדה שהאבטלה בארה"ב יורדת. הכתבה גם מסבירה שאין חשש למשבר סאב-פריים כפי שהיה במשכנתאות כיוון שבניגוד לדירות אנשים לא קונים רכב כהשקעה. גם בארי ריטהולץ, כתב מדוע הפעם זה אחרת והלוואות רכב סאב-פריים זה לא משכנתאות סאב-פריים. ריטהולץ מעלה נקודה מעניינת ואומר שתהליך עיקול דירה לוקח בין שנה לשלוש שנים. לעומת זאת, תהליך עיקול רכב לוקח שלוש שעות. אכן נקודה מעניינת אך ריטהולץ לא עוצר שם אלא מפליג בדמיונות ומספר שהבעיה עם משכנתאות הסאב-פריים היא תקופת ההמתנה הארוכה של עיקול הדירה בה הדירה מוזנחת וערך הדירה יורד. הוא טוען שדבר דומה לא יכול לקרות עם רכבים הודות לקלות העיקול. אם זו המסקנה של ריטהולץ, שמשבר הסאב-פריים נבע מדירות לא מתוחזקות כראוי, אז תסלחו לי על הביטוי אבל מדובר באחד העפרונות השבורים ביותר בקלמר.

בבלומברג, טרייסי אלוואי, כותבת על התופעה ומתנחמת בכך שמקור העלייה בשיעור ההלוואות בפיגור הוא בשחקניות החדשות בשוק. אני לא מבין מה מנחם בזה. ואם הבעיה הייתה נובעת רק מחברות שהאות הראשונה בשמן היא בין A ל-H? האם זה גם מנחם? בגרף מתוך הכתבה ניתן לראות שבאמריקרדיט, שחקנית ותיקה בתחום, שיעור ההלוואות בפיגור בשנת 2015 אינו גבוה במיוחד (ציר ה-X הוא גיל ההלוואה).

בוולסטריט ז'ורנל, סרינה אנג'י, מביאה תגובה של חברת דירוג בשם קרול. קרול טוענים שגם אם חצי מהלווים לא ישלמו מחזיקי האג"ח עדיין לא יספגו הפסד כיוון שהמוסדות המלווים נושאים באחריות לחלק מההפסדים ויכסו את ההפרש. זה בהחלט דבר טוב שמונע ניגוד אינטרסים בין המלווה לבין מחזיק האג"ח. הבעיה היא שעם הזמן וככל שהתאבון גדל רוכשי האג"ח דורשים יותר תשואה ופחות בטחונות והמוסדות המלווים ישמחו לספק את זה.

ניאו-בולשביקים נגד שוק ההון

והפעם מבצע ולדהיים מפרגן לפוסט חד ומדוייק של הסולידית. בתחילה מופיע צילום מסך מתוך טורו של גיא רולניק ובהמשך ציטוט תגובתה של הסולידית מתוך עמוד הפייסבוק שלה:

"הפיסקה המצוטטת נלקחה מטורו האחרון של גיא רולניק, הפרשן הכלכלי הבכיר של דה מרקר, שהוקדש כולו להגנה על ההחלטה של שר האוצר למסות, כלומר להעניש, את "אספני הדירות".

מס על רווחים בבורסה בשיעור של 15% הוטל לראשונה ב-2003, טיפס ל-20% ב-2006, והגיע לשיאו הנוכחי של 25% ב-2012 -- ה"הישג" המשמעותי של המחאה החברתית. נכון להיום, רבע מכל שקל שתרוויחו בבורסה אחרי אינפלציה (אפסית) -- אם תרוויחו - מגיע לכיסי הממשלה. הסיכון, כמובן, חל רק עליכם. הרווחתם? מחובתכם לחלוק ברווחים. הפסדתם? זב"שכם.

משקיעים רבים הסיקו שהמס החדש הפך את יחס הסיכוי-סיכון ללא כדאי, וכתוצאה מכך נמלטו מהבורסה. אל תספרו לרולניק, אבל מחזורי המסחר בבורסה התכווצו מ-1.78 מיליארד ש"ח ב-2007 ל-1.48 מיליארד ש"ח ב-2015. הכנסות המדינה ממיסוי שוק ההון צנחו מכ-10.1 מיליארד ש"ח ב-2012 לכ-8.3 מיליארד ב-2015. לא פחות מ-225 (!) חברות נמחקו מהבורסה בין השנים 2007 ל-2015. בקיצור, גן עדן. שוב, אל תספרו לרולניק. הוא עדיין סבור ששוק ההון "צומח ומתפתח". לפחות בנפתולי דמיונו הפורה.

אשאיר לקורא הנבון -- זה שאינו עיוור מאונס או מרצון -- לנחש לאיזה אפיק השקעה רותח, פטור ממס, זרם בינתיים כספם של כל אותם פליטי בורסה מתוסכלים.

ואולי לרולניק פשוט לא איכפת. נראה שהוא סבור באמת ובתמים ששוק ההון הוא נחלתם הבלעדית של "סרסורי הבורסה" ו"האלפיון העליון". מיסוי רווחי ההון, לשיטתו, הוא דרך מושלמת להעניש אנשים בשל הנכסים שצברו, גם אם זה בקושי מכניס כסף למדינה ולא תורם במאומה להקטנת אי-השיוויון.

ומה לגבי הנזק האגבי שגורם המס למעמד הבינוני -- זה שרוצה לקחת אחריות על חייו הפיננסיים, לחסוך כסף, להשקיע אותו ולהקטין את תלותו במערכת דרך יצירת הכנסה מהון? ובכן, נראה שלפי רולניק אין חיה כזו, וגם לו הייתה -- אין לה מקום בבורסה.

המעמד הבינוני -- כלומר, אתם -- צריכים לקבל את מקומכם בסדר העולמי כקורבנות מוחלשים, נצחיים ופסיביים, להתמרמר מדי סוף שבוע על המשולש הון-שלטון-עיתון או על "מיליציות המיסוי" (הו, האירוניה!), ולשמש כלי קיבול פסיביים לחרא שרולניק וחבר מרעיו מאכילים אתכם במצקת, זאת אומרת: שימוש בעיתון כדי להאדיר את מאמצי הגבייה של השלטון."

עריכה: להלן הכתבה המדוברת של גיא רולניק 

באפט במערכת הבחירות

באפט מעורב באופן פומבי במערכת בחירות הנוכחית בארה"ב. הרבה יותר פומבי מבכל מערכת בחירות קודמת. באפט תומך בהילרי קלינטון באופן נלהב. זה צפוי, באפט הוא דמוקרט. אביו של באפט היה רפובליקני. לא סתם רפובליקני אלא חבר קונגרס רפובליקני. היום היו קוראים לו ליברטריאני. באפט שגדל בבית רפובליקני האמין בערכים הרפובליקניים אך כשגדל נטה יותר לצד הדמוקרטי. באפט מעולם לא הסתיר את השיוך הפוליטי שלו אך הפעם נראה שהוא עושה מאמץ מיוחד לעזור לקמפיין.

פוקימון, פארמוויל וציפורים כועסות

דהמרקר בכתבה של "סוכנויות הידיעות" מצטטים אנליסטית בשם, לורה מרטין, הטוענת כי אפל עומדת להרוויח 3 מליארד דולר מאפליקציית פוקימון-גו בזכות הסכם חלוקת הרווחים שלה עם נינטנדו.
הורדת האפליקציה ניתנת בחינם אך לדבריה אפל מקבלת 30% מכל רכישה במשחק. 6% מאוכלוסיית ארה"ב משחקת פוקימון-גו. צריך לשים לב שמדובר באחוז גבוה מאוד שהושג תוך זמן קצר מאוד. אנחנו לא מדברים על 6% מהנערים. מדובר ב6% מאוכלוסיית ארה"ב כולה, כולל זקנים, נשים וטף. האנליסטית מבססת את החישוב על ההנחה שהנתון הזה עוד יעלה ל-20%, כלומר 1 מתוך כל 5 אמריקאים. נשמע לי אופטימי. אולי אפשרי, אחרי הכל אני מכיר אנשים שבינם לבין סדרת הפוקימון אין דבר וחצי דבר אך בכל זאת משחקים. זה אולי אפשרי אך זאת גם תחזית די ורודה בעיני.

הכתבה הזו הזכירה לי דברים שכתבתי לגבי תעשיית המשחקים ב-2012 בפורום "השקעות בלי גורו". איזו שנה זאת הייתה. זוכרים את 2012? השנה שבה אנגרי-בירדס היה בשיאו, ברק אובמה נבחר בפעם השנייה, וכולם דיברו על הנבואה כביכול של שבט המאיה על סוף העולם.

זה מה שכתבתי אז בתגובה לדיון על זינגה, יוצרת המשחק פארמוויל:

בתור מי שיודע דבר או שניים על התמכרות למשחקי מחשב אני יכול לומר שאני וחברי מאוד שמחים שתכונה מוטבעת בטבע האנושי היא שבסופו של דבר נמאס לך מלשחק באותו משחק. אני לא מדבר על החריגים שמפתחים אובססיה אמיתית אלא על הכלל ואצל הכלל האובססיה היא זמנית. משחקים עם מאפיינים שונים יכולים להשאיר אותך מרותק לתקופות שונות. המחזיקים בשיא הם משחקי התפקידים ברשת כמו וורלד אוף וורקרפט  או אוורקווסט. כיוון שהמשחק תמיד מתחדש ותמיד יש עוד שלב להגיע אליו הם מסוגלים לרתק אנשים במשך מספר שנים. אך גם המשחקים הללו שנמצאים בדרגה המסוכנת ביותר מחזיקים את המכור לתקופה מקסימלית של חמש שנים בערך לפני שנמאס לו. כל משחק ביג'י יומו. 

קחו לדוגמא קייס סטאדי אמיתי מאוד, ודומה במידה רבה לפארמוויל. יכול להיות שאתם זוכרים משחק בשם גינדיס. זה היה משחק אסטרטגיה ברשת ששיחקת באמצעות התחברות למשתמש שלך באתר. משחק שפותח על ידי ישראלי וסחף אנשים מכל קצוות הקשת ומכל הסוגים (בעיקר מישראל). גינדיס הפך לויראלי ב-2006. מגוון האנשים ששיחקו היה מדהים, ילדים, סטודנטים, חיילים, אנשי קבע בצהל, פנסיונרים (כמעט רק בנים וזה אולי השוני מפארמוויל). אני זוכר שהייתי בין היחידים בסביבה הקרובה שלי שלא שיחקו. כמה מהאנשים הללו שאני מכיר ששיחקו אז משחקים גם היום? אני בטוח שכבר ניחשתם שהתשובה היא 0. האתר עדיין קיים ונראה שהוא המשיך להשתכלל אך לשיא של אז הוא כבר לא יחזור. http://www.google.com/trends/?q=gindis&ctab=0&geo=all&date=all&sort=0

הנה כתבה מאותה תקופה על המשחק http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3195782,00.html

גם פארמוויל כבר מזמן עבר את השיא שלו

http://www.google.com/trends/?q=farmville&ctab=0&geo=all&date=all&sort=0

אם אתם כמוני אתם בטח גם תוהים איפה נמצאות הציפורים הכועסות בגרף הצמיחה/דעיכה. בלי קשר לזינגה סתם סקרנות:

http://www.google.com/trends/?q=ANGRY+BIRDS&ctab=0&geo=all&date=all&sort=0

לא נכנסתי לעומק הדוחות הכספיים של זינגה אבל הרווח שלה מאכזב מאוד. רק אם נניח שהתזרים מייצג יותר טוב את הרווח האמיתי אז יש לזינגה מכפיל סביר. זאת הנחה שאי אפשר לקבל סתם כך אלא שצריך להצדיק אותה באמצעות איתור וזיהוי הסיבות המרכזיות להבדל ומהותם הכלכלית. גם אם נניח שהרווח המייצג הוא 390 מיליון, זינגה נסחרת במכפיל 11 שזה סביר. הבעיה היא שאין לזינגה יתרונות תחרותיים עמידים. כל משחק מגיע בסופו של דבר למיצוי. העסק שזינגה נמצאת בו דורש ממנה להמציא להיט אחרי להיט בכדי לשמור על ההכנסות הקיימות לאורך זמן וזה עוד לפני שנדבר על צמיחה. הענף אכן מגלגל מחזור בסכומים נכבדים אך ההיסטוריה מוכיחה שהרבה יותר בריא להתעלם מהמחזור של הענף ולהתמקד בדברים אחרים.

תגובות אחרונות

יש כאן במקרה מישהו שמתמצא בפלטפורמה של "בלוגר" ויכול להסביר מדוע הווידג'ט של "תגובות אחרונות" הפסיק לעבוד ואיך מתקנים את זה?

ההרוג הראשון במכונית אוטונומית

לפני שנה פרסמתי רשומה הדנה בנושא של טכנולוגיה עתידנית והשפעתה על שוק התעסוקה. זה מה שכתבתי אז על המכונית האוטונומית:
"מכונית אוטונומית היא דוגמא טובה לטכנולוגיה שתחליף אנשים רבים מאוד בעבודתם. למעשה בארה"ב קטגוריית העבודה הנפוצה ביותר היא תחבורה. הטכנולוגיה הזו כבר כאן אך ישנם מצבים פוטנציאליים רבים בהם מכונית אוטונומית לאו דווקא תקבל את ההחלטות הנכונות. .בהינתן תנאים מסויימים המכונית גם תסכן בני אדם ואין לי ספק שאם המכוניות האוטונומיות יהפכו לפופולריות, בסופו של דבר יהיו כמה מקרים הרי אסון שיעוררו דיון ציבורי על האם מכוניות אוטונומיות צריכות להיות חוקיות או שיש לאסור אותן. ברור שבסיכום הכולל ולמרות התקריות האיומות המכוניות האוטונומיות יהיו אחראיות להרבה פחות תאונות מאשר היו קורות לו היו נהוגות בידי אדם באותו הזמן, אבל לדעתי אין ספק שבני האדם כקבוצה מעדיפים למצוא את מותם בידי טעות אנוש מאשר בידי טעות מחשב גם אם זו לא העדפה רציונלית."


במאי השנה נסע, ג'ושוע דיוויד בראון, ברכב הטסלה האוטונומי שלו והתנגש במשאית שחצתה את הכביש, לפני ארבעה ימים פרסמה טסלה הודעה על הארוע ומסרה כי המחשב לא זיהה את המשאית שצבעה בהיר על רקע השמים הבהירים. בעקבות המקרה כבר נשמעה ביקורת ובקשה לבצע ריקול גורף לכל רכבי טסלה בעלי האפשרות לנהיגה אוטונומית. הבקשה הזו באה למרות העובדה שגם כשלוקחים בחשבון את התאונה הטרגית הזו, הנהיגה האוטונומית עדיין בטוחה הרבה יותר מנהיגה ידנית (רגילה). נכון לעכשיו תחושתי היא שמדובר בסוגייה שלא מקבלת פריים טיים במדיה. כלומר המחאה כנגד רכבים אוטונומיים לא צוברת תאוצה נכון לעכשיו ותקוותי שהמחאה הלא רציונלית הזו גם לא תתפוס בעתיד.
עוד על התקרית ניתן לקרוא בוושינגטון פוסט

גוגל X סוגרים פרוייקטים ומתגאים בזה

לפני זמן רב קראתי על פרוייקט המכונית האוטונומית של גוגל X ונכתב שלאחר ניסויים ראשונים החליטו בגוגל X להסיר מעיצוב הרכב את ההגה והדוושות. הם הוסיפו רק הסבר לא ברור על כך שהנוסעים עשו שטויות ולכן הוחלט שעדיף בלי הגה. בסרטון הבא מסביר אריק טלר (או בשמו החדש, אסטרו טלר) מדוע גוגל X (או בשמה החדש, X) באמת החליטה להסיר את ההגאים מהמכונית האוטונומית. האמת שזה כלל לא הנושא של הסרטון. בסרטון טלר מסביר מדוא אימצו בגוגל X תרבות ארגונית שמקדשת את הנוהג להרוג פרוייקטים כושלים עוד כשהם קטנים. זה מעניין, אבל אישית עניין אותי יותר לשמוע על הפרוייקטים שהם עבדו ועובדים עליהם. מתוך הגדרה ,X, עובדת אך ורק על פרוייקטים שמציתים את הדמיון, או כפי שהם בעצמם מנסחים זאת "לפתח פתרונות שנשמעים כמו מדע בדיוני". אסטרו מספק כאן הצצה לפרוייקטים שחוסלו וגם לאלו שעדיין חיים.