המכתב השנתי למשקיעים 2016 - חלק 1

המכתב השנתי של באפט לבעלי המניות בברקשייר לשנת 2016, פורסם לפני שבוע. אסקור כאן חלקים נבחרים מהמכתב. הפעם אדון בסוגיית מדידת ערכה של ברקשייר על פי באפט.

כבכל שנה, את המכתב פותחת טבלת התשואות של ברקשייר לעומת תשואת השוק של מדד ה-S&P500. הטבלה מציגה שתי דרכים למדוד את התשואה של ברקשייר. הראשונה לפי הגידול בהון העצמי והשניה לפי הגידול בשווי שוק. באפט מציין כי בשנים המוקדמות יותר חלק גדול מנכסיה של ברקשייר היו במניות סחירות ולכן בהתאם לתקנים החשבונאיים הם שוערכו לפי שווי שוק. כתוצאה מכך ההון העצמי של ברקשייר שיקף באופן די מהימן את ערכה האינטרינזי. לעומת זאת מאז שנות ה-90, ברקשייר מתמקדת יותר ויותר ברכישת חברות בשלמותן (בניגוד להשקעה במניות סחירות).  התקנים החשבונאיים דורשים בחינה מחודשת לשווי חברה שנרכשה במידה ומצבה השתנה לרעה והפחתה משוויה אם נמצא שכך מוצדק לעשות. לעומת זאת בשום תרחיש לא יבוצע שיערוך כלפי מעלה לחברת בת. יש לאיסור הזה סיבות טובות. אם תרצו שארחיב על כך כיתבו לי בתגובות. לברקשייר יש כמה חברות שהערך שלהן עולה בהרבה על השווי בספרים לדוגמא חלק מעסקי הביטוח שלה (property/casualty insurance). לדידו של באפט, האסימטריה הזו בה חברות בת שמתקשות משוערכות כלפי מטה, אך חברות בת משגשגות לעולם לא משוערכות כלפי מעלה, גורמת לכך שההון העצמי של ברקשייר כבר אינו משקף בצורה טובה מספיק את התוצאות העסקיות. לאורך זמן שווי שוק של מניות סחירות נוטה לכיוון הערך האינטרינזי של העסק וכך קרה גם לברקשייר (לטענתו של באפט). כלומר המסקנה היא שנכון יותר למדוד את ערכה של ברקשייר לאורך תקופות ארוכות לפי שווי שוק ולא לפי הון עצמי. 

אציין עובדה שאמורה להיות ברורה מאליה. למען הסר ספק, כמובן שבאפט אינו מתכוון לומר ששווי שוק תמיד משקף את הערך האינטרינזי, אלא ששווי שוק נוטה לשקף את הערך האינטרינזי.