מי רוצה לחיות לנצח

וורן באפט - גיל: 88

צ'ארלי מאנגר - גיל: 94

ארנולד ואן דן ברג - גיל: 79

וולטר שלוס - נפטר בגיל: 95

ביל רואן - נפטר בגיל: 79

אירווינג קאהן - נפטר בגיל: 109

בנג'מין גראהם - נפטר בגיל: 82

דייוויד דוד - נפטר בגיל: 93

גורדון וולר ווטלס - נפטר בגיל: 102

ג'ון טמפלטון - נפטר בגיל: 95

פיל פישר - נפטר בגיל: 96

פיטר לינץ' - נפטר בגיל: 74

[עריכה 26/5/2018 : פיטר לינץ' שליט"א עודו חי ונושם חמסה חמסה]

בזמן שהכנתי את ההרצאה שמתי לב לתופעה מעניינת. המשקיעים שהוזכרו במאמר המפורסם "משקיעי העל של גראהם-ודודסוויל" מאת וורן באפט, חיים/חיו חיים די ארוכים. אז בדקתי עוד כמה שמות המקושרים עם גישת השקעות ערך ותורתם של גראהם ובאפט והם מוזכרים לעיל.

אם כך נראה שעיסוק בהשקעות ערך מבטיח אריכות ימים. לא באמת. כמובן שקורולציה אינה מוכיחה סיבתיות. ייתכן גם שמדובר כאן בהטיית השרידות. כלומר משקיעי הערך ברשימה הם מוכרים לציבור בגלל שחיו חיים ארוכים. כלומר ניתן לומר שככל שחייהם מתארכים כך הם מרוויחים יותר כסף וככל שהם מרוויחים יותר כסף כך הם הופכים ליותר מוכרים. ייתכן שהיו משקיעי ערך רבים ומוצלחים מאוד שהחזירו ציוד בגיל 50 ומטה, לכן לא צברו הון עתק ולכן לא הפכו למוכרים. מצד שני, בנג'מן גראהם, ודיוויד דוד שנפטרו ב-1976 ו-1988 היו מוכרים בדיוק באותה מידה שהם היום גם אם היו הולכים לעולמם שלושים שנה קודם לכן. אפשר לומר דבר דומה לגבי משקיעי "גראהם ודודסוויל" ששמותיהם קובעו ברשימה של באפט ב-1984. כך או כך מדובר במידע אנקדוטלי מעניין שלא יכולתי להתעלם ממנו. 

לעומת זאת, אין ספק שאם בחיים ארוכים אתה חפץ, עדיף לבחור בקריירה של השקעת ערך על פני קריירה של כוכב רוק. אם יש ביניכם מי שמתלבטים בין שתי האפשרויות אנא קחו זאת לתשומת ליבכם.