"הסולידית", הוא בלוג ישראלי עברי שקיים ברשת כבר שנה. נחשפתי אליו כבר לפני כמה חודשים אבל במבט ראשון הוא לא עורר בי עניין מספיק בשביל לקרוא יותר מפוסט אחד או שניים. עד כמה שהצלחתי להבין מדובר היה בבלוג שמדבר על השקעה בתיק פסיבי סולידי ובכמה אורחות חיים ייחודיות של הכותבת, למשל מינימליזם. (המינימליסטים לקחו את המשפט "מרבה נכסים מרבה דאגות" צעד אחד קדימה ופירוש השיטה הזו, ככל שהצלחתי להבין, היא בעלות על כמות קטנה ככל האפשר של חפצים). לאחרונה נחשפתי לעוד כמה פרטים מעניינים לגבי הכותבת והנה עיקרי הדברים כפי שכבר סקר אותם כותב מיומן לפני: "דורין הרטמן, "הסולידית", הנה עלמה בשנות השלושים לחייה. לאחר שסיימה תואר בכלכלה בלונדון (עם מלגה) החלה לעבוד בתחום הבנקאות ולהרוויח שכר הגבוה מעט מהממוצע. בשלב יחסית מוקדם נחשפה לאסטרטגיית הפרישה המוקדמת, מבית היוצר של ד"ר ג’ייקוב לונד פיסקר, הקוראת לחיסכון אגרסיבי במקביל להשקעה מניבה, וכל זאת על מנת לפרוש מחיי העבודה בגיל צעיר ככל האפשר. קראה ועשתה – במהלך עשור של עבודה חסכה דורין מעל 75% משכרה, וזאת באמצעות אימוץ של אורח חיים מינימליסטי ופשטות קיצונית מרצון. היא לא מחזיקה רכב, מבשלת את כל מזונה בעצמה, לא צורכת אלכוהול, לא מבלה בברים או מסעדות, שותה מים מהברז בלבד, מוותרת על חופשות בחו"ל, מכינה את חומרי הניקוי שלה בעצמה, מתקלחת במים קרים על מנת לחסוך בהוצאות החשמל, רוכשת מזון יבש בכמויות סיטונאיות ועוד."
בגיל 31 יצאה הסולידית לפנסיה תוך כדי שהיא מתקיימת על תקציב שמדבריה אפשר להסיק שהוא מהווה בין 2%-4% מתיק ההשקעות שלה (אולי פחות). הסכום כפי שחשפה אותו בסוף 2013 הוא 3873 שקלים בחודש. רבים יראו בדרך חיים שכזו כסגפנית. הסולידית לא רואה בזה סגפנות. ישנם מספר מונחים וגישות שונות וחופפות שכאלו - מינימליזם, תנועת ההאטה, אנטי-צרכנות ועוד. אני מקווה שיסלחו לי חסידי הגישות והמושגים הללו אם אאגד את כולן יחד במילה אנטי-צרכנות. בעיני, בדיוק כפי שיש אנשים הלוקחים את הצרכנות והחומריות לקיצון כך הגישות האלו נמצאות בקיצון הנגדי על הספקטרום. הדבר שהפתיע אותי יותר מכל לגבי כל הסיפור הזה הוא לא דרך החיים של הסולידית, או דברים שכתבה בבלוג, אלא התגובות. התגובות לבלוג של דורין הן מפתיעות בעוצמתן. אנשים לוקחים את זה ממש קשה ותוקפים אותה בהאשמות שונות. את מה בדיוק הם "לוקחים קשה"? אני לא יודע. אני יכול רק לנחש. אומרים לה שזו חובתה המוסרית לעבוד. אומרים לה שהיא מדברת שטויות כי לא כולם יכולים לא לעבוד. אומרים שהיא בטח מממנת את עצמה מהכנסות מהבלוג. אולי הסיבה למתקפות היא שיש כאלה שחושבים שהסולידית עושה להם "נהנהנהנה חסכתי מיליון וחצי שקל ואתם לא" כפי שהגיבה לה אחת הקוראות בטוויטר. לדעתי הרוב פשוט מדמיינים איך זה יהיה לחיות כשהם מכריחים את עצמם להתקלח במים קרים. המחשבה הזו לבדה מספיקה כדי להוציא אנשים משלוותם.
בגיל 31 יצאה הסולידית לפנסיה תוך כדי שהיא מתקיימת על תקציב שמדבריה אפשר להסיק שהוא מהווה בין 2%-4% מתיק ההשקעות שלה (אולי פחות). הסכום כפי שחשפה אותו בסוף 2013 הוא 3873 שקלים בחודש. רבים יראו בדרך חיים שכזו כסגפנית. הסולידית לא רואה בזה סגפנות. ישנם מספר מונחים וגישות שונות וחופפות שכאלו - מינימליזם, תנועת ההאטה, אנטי-צרכנות ועוד. אני מקווה שיסלחו לי חסידי הגישות והמושגים הללו אם אאגד את כולן יחד במילה אנטי-צרכנות. בעיני, בדיוק כפי שיש אנשים הלוקחים את הצרכנות והחומריות לקיצון כך הגישות האלו נמצאות בקיצון הנגדי על הספקטרום. הדבר שהפתיע אותי יותר מכל לגבי כל הסיפור הזה הוא לא דרך החיים של הסולידית, או דברים שכתבה בבלוג, אלא התגובות. התגובות לבלוג של דורין הן מפתיעות בעוצמתן. אנשים לוקחים את זה ממש קשה ותוקפים אותה בהאשמות שונות. את מה בדיוק הם "לוקחים קשה"? אני לא יודע. אני יכול רק לנחש. אומרים לה שזו חובתה המוסרית לעבוד. אומרים לה שהיא מדברת שטויות כי לא כולם יכולים לא לעבוד. אומרים שהיא בטח מממנת את עצמה מהכנסות מהבלוג. אולי הסיבה למתקפות היא שיש כאלה שחושבים שהסולידית עושה להם "נהנהנהנה חסכתי מיליון וחצי שקל ואתם לא" כפי שהגיבה לה אחת הקוראות בטוויטר. לדעתי הרוב פשוט מדמיינים איך זה יהיה לחיות כשהם מכריחים את עצמם להתקלח במים קרים. המחשבה הזו לבדה מספיקה כדי להוציא אנשים משלוותם.
אני דווקא מבין את גישתה כחסכנות אינסטרומנטלית, ולא כאנטי-צרכנות.
השבמחקהיא פשוט רוצה יותר פנאי לעיסוקיה המועדפים ורוצה את זה בגיל מוקדם יותר, ולשם כך מוכנה לעשות ויתורים.
הביקורת שלה היא על אנשים שחיים מעבר ליכולתם, ומתלוננים, ולא על בעלי יכולת גבוהה שצורכים בהתאם ליכולתם.
לא ראיתי אצלה חרדה אקולוגית או שנאת עשירים שבדרך כלל מאפיינות את הגישות שמכונות אנטי-צרכנות.
בניגוד לפתגם, היא דווקא אוהבת להרבות נכסים... אבל מניבים.
הגישה שלה מזכירה קצת את "אבא עשיר אבא עני", שגם שם יש הטפה לשליטה בהוצאות והשקעה בנכסים מניבים כדי ש"הכסף יעבוד בשבילך". רק שקיוסאקי רוצה להתעשר והיא מוכנה להסתפק בפטור מעבודה.