עוד מעט התחזית

כתבה מצוינת פרי עטו של טים הרפורד ("הכלכלן הסמוי") התפרסמה באתר של הפיננשיל טיימס. הכתבה מדברת על יכולת חיזוי, בכל תחום - פיננסי, פוליטי וכו'. הכתבה מבוססת על תוצאות של מחקר בנושא. פיליפ טטלוק אסף ב-1987 עשרות אלפי תחזיות בתחומים שונים. הוא חיכה 18 שנה עד שכל התוצאות יאספו ופרסם מסקנות. התוצאות היו מחרידות. כולם כולל כולם לא יכלו לחזות כלום. זה לא ניסוח מדויק כי הם לא טעו בכל. הרי חזאי שטועה בכל שווה ערך לחזאי שצודק בכל. פשוט צריך להקשיב לעצותיו ולעשות את ההיפך. אז הם לא טעו בכל, אלא שהם צדקו בהסתברות אקראית בלבד. למרות שכולם היו גרועים הייתה בכל זאת קבוצה יוצאת דופן. המפורסמים והמתוקשרים יותר מבין המשתתפים היו גרועים יותר מהשאר. מדוע דווקא החזאים המפורסמים היו גרועים יותר. אולי זה קשור לעובדה שתחזיות אינן מעניינות את הציבור כי הן מדוייקות. כפי שטים מציין, הן מעניינות אותנו מאותן סיבות שרבים קוראים את טורי ההורוסקופ. הם מסקרנים, מעוררים מחשבה, מעוררים רגשות, ונראים סבירים בזמן הקריאה. אלו המנפקים תחזיות לציבור אינם מנסים לחזות. הם מנסים להיות מקוריים, מעניינים, לדחוף לדרך פעולה כלשהי או למכור מוצר. בעקבות המחקר הראשון טטלוק קיבל מימון למחקר שני מקהילת המודיעין האמריקאית והפעם חילק את החזאים שלו לקבוצות. חלקם עבדו בצוותים. חלקם קיבלו מידע על תחזיות של אחרים. חלקם עבדו לבד ובמנותק מאחרים. המסקנות הראשונות של המחקר השני (שטרם הסתיים) היו שאפילו הדרכה של 20 דק' על כיצד להמנע מהטיות שונות וכיצד יש לייחס הסתברות לתחזית הובילה לשיפור ניכר. עבודה בקבוצות המאפשרת דיון והחלפת דעות משפרת את יכולת החיזוי. פידבק עוזר, כלומר, גם כשמדובר ביכולת חיזוי אפשר ללמוד מטעויות העבר.

טים הרפורד גם מגלה בכתבה פרטים מעניינים לגבי החזאים המפורסמים בתקופת המשבר הגדול של 1929. למשל ג'ון מיינרד קיינס, הכלכלן המשפיע ביותר בהיסטוריה ויש שגם יאמרו מראשוני משקיעי הערך שעשה חיל בהשקעותיו. הופתעתי לגלות שג'ון מיינרד קיינס אבי המאקרו-כלכלה השתמש בתחזיות מאקרו כלכליות כדי לנווט את השקעותיו בבורסה כאשר הוא עובר בין קטגוריות שונות של נכסים בהתאם לתחזית המאקרו כלכלית שלו. בשיטה הזו קיינס הצליח... להפסיד לא מעט כסף. אז הוא התעלם מהמאקרו והחל להשקיע בגישה פונדמנטלית בחברות עם תשואת דיבידנד גבוהה תוך התמקדות בטווח הארוך ובתקופות אחזקה ארוכות. הגישה השנייה עבדה. קיינס היה אדם עשיר והשאיר אחריו רכוש רב.

אחת העצות של מבצעי המחקר לחזאים הרוצים להשתפר היא לא להנעל אלא להיות מוכנים לשנות דעה בעקבות עובדות חדשות. הבאתי כאן בתגובות לדף ה"לא קשור" לינק לראיון עם ג'ים אושונסי שם הוא מדבר על מחקר המראה שככל שמציגים לאנשים יותר מידע בנושא מסוים כך הוא גורם להם להיות בטוחים יותר בהחלטה שכבר קיבלו בלי קשר למהות של המידע. ויטני טילסון דיבר פעם בראיון על כך שהוא ממעט לחשוף פוזיציות ולדון בהם כיוון שויכוחים לגביהם מביאים למצב שבו הוא "המגן של הרעיון". העובדה שהוא מצהיר על דעה בפומבי ולאחר מכן מתווכח עליה יכולה לגרום לו להנעל ולא להיות מוכן לשנות את דעתו בהמשך. לפי טילסון זה דווקא מאוד חשוב להיות מסוגל לשנות דעה.

בעניין אחר אך קשור, בוצע מחקר בו המשתתפים התבקשו לציין מה לדעתם אחרים חושבים עליהם. ניתנה להם רשימה של תכונות ולצד כל תכונה לדרג כיצד הם נתפסים בידי אחרים לגבי תכונות אלו (לדוגמא, מ-1 עד 10 עד כמה אחרים חושבים שאתה שנון). לאחר מכן ביקשו מאנשים המכירים את המשתתפים לסמן מה הם באמת חושבים על המשתתפים. הסתבר שכולם מפספסים בכל הקשור לכיצד הם נתפסים בידי הסביבה שלהם. הבעיה היא שכולם מפספסים כלפי מעלה, כלומר אנחנו בטוחים שתדמיתנו היא הרבה יותר טובה משהיא באמת. נתון מעניין הוא שהיתה קבוצה אחת שדווקא הצליחה לפגוע במדויק. קבוצה אחת של אנשים שהסיקו בהצלחה מה אחרים חושבים עליהם. אני בעצמי לא הייתי מצליח לנחש מי הם. איזה קבוצה של אנשים מחזיקה ביכולת הייחודית הזאת. לכן כשאני מספר על המחקר הזה אני עוצר ומבקש ניחושים אז סתם בשביל המשחק תעצרו רגע תזרמו איתי ותעלו במוחכם איזה ניחוש או שניים.

התשובה לשאלה מי הם אותם אנשים שיודעים מה חושבים עליהם היא (התשובה במהופך) םיאכודמ םישנא. אז מסתבר שאנשים הסובלים מדכאון הרבה יותר טובים בלנחש מה אחרים חושבים עליהם והם לא מנפחים ומשפרים את תדמיתם כלפי מעלה בעיני רוחם כפי ששאר האנושות עושה. יש מי שיסיק מכאן שזה ככל הנראה בריא מאוד לנפש אם אתה "חי בסרט". זו מסקנה שאני בהחלט מוכן לקבל אבל האמת היא שהיכולת הזו של המדוכאים נובעת ממקום אחר. האמת היא שבתחומים רבים של החיים אנו לוקים באופטימיות ובטחון יתר. אלו בדיוק התחומים בהם אנשי מדוכאים מסוגלים לראות תמונה יותר נכונה כיוון שאופטימיות נמצאת אצלם בחסר ואינה מעוותת את התמונה. התופעה הזו מכונה ריאליזם דפרסיבי. התופעה הזו הולכת יד ביד עם מחקר אחר עליו שמעתי שטוען כי פסימיים הם משקיעים טובים יותר. הסיבה, כך ניתן להסיק, היא אותה סיבה. אופטימיות יתר ובטחון יתר גורמים לנו לבצע טעויות כמשקיעים. אבל אל תתנו לכל זה להכניס אתכם לדכאון שכן ישנן עדויות לכך שעצם המודעות להטיה מביאה להפחתתה.