כך נראה מדד הבורסה של שנגחאי בשנה האחרונה
ניתן לראות שלפני קצת יותר מחודשיים מגמת העלייה נעצרה והחלה קריסה משמעותית. הקריסה נעצרה והיו לא מעט אנשים שנשמו לרווחה והכריזו על סוף המשבר. "תראו את המערביים המטופשים האלה מנסים לזרוע בהלה ולהתייחס לירידה הזמנית הזו כאל סימן למשבר כלכלי". קחו למשל את הכתבה הזו ברויטרס של קיילב מופין. קיילב מתאר את עצמו כעיתונאי רדיקלי ואקטיביסט. ב-26 ליולי, בתום מספר ימים רגועים בבורסה הסינית, הוא פירסם כתבה ארוכה טרחנית ומייגעת שכותרתה:"הקריסה שלא הייתה - סין מתאוששת ופוגעת באמינות האנליסטים המערביים".
ממש מיד אחרי שפורסמה הכתבה, בדיוק יום למחרת, הבורסה בשנגחאי נפלה יותר מ-6% נוספים (ומן הסתם שעד היום היא ירדה הרבה יותר מכך). התגובות לכתבה הן בדיוק מה שאפשר לצפות. אנשים ששואלים את עצמם איך רויטרס לא מתביישים להשאיר אותה באתר.
קיילב מופין הוא אתנחתא קומית. אנקדוטה. לא בגלל שהוא טעה, זה קורה לכולם, אלא בגלל שהוא לא חיכה אפילו שבוע שלם כדי לצאת בהצהרות חדות וחותכות על מצב העניינים ה"אמיתי". כמובן שגם התזמון היה פשוט מושלם. הצדקנות האקטיביסטית והבטחון העצמי המופרז היו תיבול נהדר לפארסה הזו.
בתקופה הזו, למשקיעי הערך שדיברו על הבועה והזהירו אין הרבה מה להגיד. אפשר להניח שרובם מחייכים לעצמם תוך רגשי אשם על שמחה לאיד שעשויה לחזור ולנשוך אותם באחוריהם. אבל להגיד... אין הרבה. מה יגידו? אמרנו לכם? שתיקה בזמן כזה היא סוג של התרסה בפני ה"נו דווקא עכשיו בתקופה כזו סוערת אין לך מה לומר". הגדיל לעשות זאת עדו מרוז שללא ספק זוכה בקרדיט מלא כנביא הזעם העברי של הבועה הסינית. הוא עושה זאת באלגנטיות ומהמקפצה לא רק שהוא לא אומר דבר על הבורסה אלא שהוא יוצא עם פוסט חדש על שיטות הקלדה במחשב בשפה הסינית.
ממש מיד אחרי שפורסמה הכתבה, בדיוק יום למחרת, הבורסה בשנגחאי נפלה יותר מ-6% נוספים (ומן הסתם שעד היום היא ירדה הרבה יותר מכך). התגובות לכתבה הן בדיוק מה שאפשר לצפות. אנשים ששואלים את עצמם איך רויטרס לא מתביישים להשאיר אותה באתר.
קיילב מופין הוא אתנחתא קומית. אנקדוטה. לא בגלל שהוא טעה, זה קורה לכולם, אלא בגלל שהוא לא חיכה אפילו שבוע שלם כדי לצאת בהצהרות חדות וחותכות על מצב העניינים ה"אמיתי". כמובן שגם התזמון היה פשוט מושלם. הצדקנות האקטיביסטית והבטחון העצמי המופרז היו תיבול נהדר לפארסה הזו.
בתקופה הזו, למשקיעי הערך שדיברו על הבועה והזהירו אין הרבה מה להגיד. אפשר להניח שרובם מחייכים לעצמם תוך רגשי אשם על שמחה לאיד שעשויה לחזור ולנשוך אותם באחוריהם. אבל להגיד... אין הרבה. מה יגידו? אמרנו לכם? שתיקה בזמן כזה היא סוג של התרסה בפני ה"נו דווקא עכשיו בתקופה כזו סוערת אין לך מה לומר". הגדיל לעשות זאת עדו מרוז שללא ספק זוכה בקרדיט מלא כנביא הזעם העברי של הבועה הסינית. הוא עושה זאת באלגנטיות ומהמקפצה לא רק שהוא לא אומר דבר על הבורסה אלא שהוא יוצא עם פוסט חדש על שיטות הקלדה במחשב בשפה הסינית.
הקטע עם ההקלדה באמת מצחיק
השבמחק