מצפונם של יצרניות הרכב

במאי 1972 לילי גריי וילד בן 13 בשם ריצ'רד גרימשאו נסעו בפורד פינטו בזמן שמנוע הפינטו  השתנק. רכב הנוסע במהירות של 50 קמ"ש פגע בהם מאחור. ההתנגשות גרמה לתא הדלק לעלות באש. לילי נהרגה בשריפה והילד ריצ'רד שרד עם כוויות קשות. עקב הכוויות הוא איבד חלקים מאצבעותיו ואת אזנו השמאלית בנוסף לכך שנזקק להשתלות עור מרובות ונותר עם צלקות על כל גופו.

באוגוסט 1978, ג'ודי אולריך בת ה-18, אחותה לין בת ה-16 ודונה, בת דודתם בת ה-18, עצרו כדי לתדלק את הפורד פינטו שלהן. אחרי שתדלקו הנהגת סגרה את מכסה הדלק בצורה רופפת מדי וכשהתחילו בנסיעה בכביש המהיר המכסה נפל. הנערות עצרו את הרכב בצד הכביש כדי לחפש את המכסה. מספר רגעים לאחר מכן התנגש בהן רכב מסוג וואן. מאוחר יותר חוקרי התאונה ימצאו ברכב הפוגע בקבוקי בירה פתוחים, מריחואנה, וכדורי קפאין. מעצמת הפגיעה ג'ודי הושלכה מחוץ לרכב דרך השמשה הקדמית ומאוחר יותר מתה מפצעיה. לין ודונה נהרגו בשריפה שפרצה ברכב בעקבות הפגיעה.

יולי 1991, רוברט מקגי, אשתו קוני, ושני ילדיהם, קלי ושיין, נסעו ברכב תוצרת GM ונעצרו בעמדת תשלום לכביש אגרה. במשאית שהייתה מאחוריהם ובנתיב אחר ארעה תקלה והתנתק ממנה הנגרר תוך כדי שבלמה. הנגרר המשיך ופגע ברכבם של משפחת מקגי. עוצמת הפגיעה לא הייתה גדולה מספיק כדי לגרום לנזקים גופניים משמעותיים אך היא ניקבה את מיכל הדלק וכתוצאה מכך גרמה לשריפה. ארבעתם חולצו מהרכב. הילד, שיין, סבל מכוויות ב-98% מגופו ונפטר כתוצאה מכך. שאר בני המשפחה שרדו אך ספגו כוויות חמורות ונזקקו להשתלות עור.

ערב חג המולד 1993, פטרישה אנדרסון, ארבעת ילדיה וידיד המשפחה ג'ו טיינר היו בדרך מהכנסייה חזרה לביתם. כאשר נעצרו ברמזור נהג שיכור התנגש בהם מאחור. תא הדלק של השברולט מליבו מודל 1979 בה נסעו, התפוצץ. פטרישה וג'ו הצליחו לצאת מהרכב אך הילדים נלכדו במושב האחורי. כל יושבי הרכב נפגעו מכוויות. אלישה הבת של פטרישה נפגעה באופן הקשה ביותר. כוויותיה היו כה קשות שהיא איבדה כף יד ועברה בתקופה שאחרי התאונה 70 ניתוחים.

כאשר המקרה הראשון, כלומר המקרה של לילי גריי וריצ'רד גרימשאו (1973) נידון בבית המשפט, השופט והמושבעים היו המומים כאשר התגלתה העובדה שפורד ידעו על הפגם הבטיחותי בתא הדלק. פורד חישבו כמה יעלה לתקן את הפגם וחישבו על בסיס סטטיסטי כמה הרוגים ופצועים יהיו וכמה יצטרכו לשלם כפיצויים. תוצאת החישוב הראתה שזול יותר לשלם פיצויים ולכן שמרו בסוד את הפגם. חבר המושבעים פסק לטובת הקורבנות והעניק להם פיצוי על הנזקים בגובה 2.5 מליון דולר, אך בנוסף לכך הביעו חבר המושבעים את זעמם על פורד באמצעות הטלת פיצויים עונשיים של יותר מ-122 מליון דולר. פורד ערערו על גובה הפיצויים העונשיים ואלו הופחתו ל-3.5 מליון דולר.

המשותף לארבעת המקרים שהוצגו לעיל הוא שכולם נידונו בבית משפט כאשר משפחות ההרוגים והפצועים תבעו את חברות הרכב. כל המקרים הללו ארעו כתוצאה מעיצוב לקוי. הוכח בבית המשפט שחברות הרכב ידעו שהעיצוב של הרכב מסוכן ויגרום לשריפות. החברות ביצעו חישובים סטטיסטיים והגיעו למסקנה שזול יותר לשלם פיצויים לקורבנות. בכל המקרים הפיצויים שנפסקו היו נמוכים למדי. רק במקרה האחרון של אנדרסון ומשפחתה נפסקו פיצויים גבוהים של  1.1 מליארד דולר (במקור חבר המושבעים פסק 4.9 מליארד דולר אך הסכום הופחת בערעור). אי אפשר שלא לתהות מה היה קורה לו בית המשפט היה משאיר על כנם את הפיצויים הגבוהים שנפסקו במקרה הראשון של גרימשאו (1973). אפשר להניח שהפיצויים היו מרתיעים את GM והיה נחסך הרבה סבל למשפחת מקגי ואנדרסון וחייו של שיין מקגי היו ניצלים.

לפני זמן לא רב התבשרנו שפולקסווגן תיכנתה את המחשבים בכמה מדגמי הדיזל שלה שיפחיתו מעצמת המנוע ובכך יפחיתו את הזיהום הנפלט במקרה שבו המחשב מזהה כי מבוצעת בדיקת פליטת מזהמים ברכב. התקשורת מלאה בפרשנים המביעים זעזוע עמוק מהרמאות ומביעים תקווה שתבוצע ענישה עם השלכות מרחיקות לכת כלפי פולקסווגן.  לדעתי התבוננות במקרים שהוצגו כאן תחזיר קצת פרופורציה לדיון.

גילוי נאות: אין לי פוזיציה באף אחת מהחברות המוזכרות בפוסט זה.


*אם ברצונכם להגיב באנונימיות זה בסדר אבל בבקשה אל תשתמשו באפשרות "אנונימי" אלא בחרו באפשרות "שם/כתובת אתר" ובחרו לעצמכם כינוי.